גל ההכחדה השישי
על פי הרשימה האדומה של הארגון הבינלאומי לשמירת טבע, מינים רבים של בעלי חיים עומדים כיום בפני סכנת הכחדה
זה זמן מדענים מתריעים כי המגוון הביולוגי בעולם עומד בפתחו, או אף בעיצומו, של משבר בקנה מידה היסטורי, המכונה "גל ההכחדה השישי". גל ההכחדה הקודם היה זה שמחק את הדינוזאורים מעל פני כדור הארץ. אבל בשונה מהפעמים הקודמות, הקִדמה, ובפרט התפתחות המדע, מאפשרים לנו לזהות את המשבר בשלביו המוקדמים יחסית. אחד הכלים המרכזיים הוא הרשימה האדומה של הארגון הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN), המציין 50 שנה לקיומו.
הרשימה האדומה היא מאגר נתונים מקיף המוזן על ידי יותר מ־8,000 מומחים מרחבי העולם, ונחשב לסמכות המדעית העולמית ביחס למידת האיום על מינים שונים של צמחים, בעלי חיים ויצורים אחרים.
המידע המופיע ברשימה מספק הערכה בנוגע למידת הסיכון עבור מיני צמחים ובעלי חיים – אם הם סובלים מציד יתר, אם הם מוגנים על ידי אמנות בינלאומיות, מידת החשיבות שלהם למחייתם של בני אדם וגם המאפיינים הביולוגיים והאקולוגיים שלהם אשר עשויים להשפיע על מידת הרגישות שלהם לאיומים השונים. הרשימה האדומה פתוחה לציבור באתר האינטרנט שלה (iucnredlist.org) והיא משמשת לא רק חוקרים אלא גם מקבלי החלטות, פעילי סביבה, מתכננים, עיתונאים, מחנכים וחובבי טבע מן השורה.
כיום מכילה הרשימה יותר מ־73 אלף מינים והתמונה הכוללת שהיא מציגה אינה מעודדת. על בסיס הרשימה מעריכים מומחים כי 13 אחוז ממיני הציפורים בעולם, 25 אחוז ממיני היונקים ו־41 אחוז ממיני הדו־חיים נתונים בסיכון. ההומו סאפיינס, המין האנושי, מסווג בקטגוריית "חשש מינימלי".
צילום מתוך Wikipedia
הרשימה מכילה גם 1,605 מינים שנמצאים בישראל, ומתוכם 16 מוגדרים כנתונים בסכנת הכחדה חמורה, דרגת האיום הגבוהה ביותר. בין היתר אלה דגים כמו נון הגליל (Galilaeus (Oxynoemacheilus ובינון דור (Nemacheilus Dori) וגם לטאה בשם שנונית באר שבע (Acanthodactylus Beershebensis), החילזון סלעונית הגליל (Pene Galilaea) והצפרדע עגולשון שחור גרון (Discoglossus Nigriventer).
בתחילת הדרך, בשנות ה־50 של המאה שעברה, הייתה זו כרטסת נייר שבה תועדו מיני יונקים וציפורים בסיכון. בראשית שנות ה־60 שודרגה הרשימה לגיליונות נתונים שהוחזקו בשני קלסרים עבי כרס בצבע אדום, וב־1964 כאשר הרשימה המקיפה יצאה לאור התאפשרה לראשונה לציבור גישה למידע זה.
על פי ההערכות, כשראשוני האירופאים הגיעו אל צפון אמריקה נאמדה אוכלוסייתה של היונה הנודדת (Ectopistes Migratorius) בכ־3־5 מיליארד ציפורים. ציד מסיבי של היונה בתוך פרק זמן של פחות מחמישה עשורים במאה ה־19 הביא להכחדתה המוחלטת והפך את היונה לסמל לאיום על הטבע שמהווה תיאבון אנושי חסר רסן. היונה האחרונה, שכונתה "מרתה", מתה בגן החיות בסינסינטי 50 שנה בדיוק לפני שנוצרה הרשימה האדומה. אך מאמר מדעי המתפרסם בדצמבר 2014 בכתב העת Biological Conservation קובע כי לו הייתה הרשימה האדומה קיימת בזמנו, היא הייתה מסוגלת לחזות את הכחדתה של היונה.
צילום מתוך Wikipedia
מעודדת פעולות שימור
מחקר נוסף, שפורסם לאחרונה בכתב העת Global Change Biology, עשה שימוש במודלים ממוחשבים כדי לבחון 36 מיני זוחלים ודו־חיים בארצות הברית, שעבורם שינויי האקלים עשויים להיות איום חמוּר. החוקרים מצאו כי הרשימה האדומה מסוגלת לתת התרעה של כמה עשורים ובהתאם הדגישו את הצורך בניטור ובפעולות שימור כבר בשלב מוקדם.
ואמנם, עדכונים תקופתיים של מאגר המידע הזה, לפחות פעם בשנה, מספקים תמונת מצב עדכנית של המינים הביולוגיים השונים, וכמעט תמיד יש חדשות טובות בצד חדשות טובות פחות. מעדכון ביוני 2014 עלה כי 94 אחוז מתוך 101 מיני הלמורים החיים במדגסקר נתונים תחת איום כזה או אחר. נוסף על כך, מין של שרך שתועד במערות ובנקיקים בברמודה סווג כעת כ"נכחד מהטבע" לאחר שלא נראה מאז 1905. בצד אלה מציין העדכון סיפור הצלחה ישראלי בזכות פעולות שימור של רשות הטבע והגנים שהביאו לשיקום אוכלוסייתו של הדג לבנון הירקון (Acanthobrama Telavivensis) ובהתאם לשדרוג משמעותי של סיווגו מ"נכחד מהטבע" ל"פגיע".
למאגר המידע העולמי הזה יש חשיבות גם בהתפתחותן של רשימות אדומות עבור קבוצות מינים שונות וגם על פי אזורים גיאוגרפיים, ברמה האזורית וברמה הלאומית, המספקות מידע ברזולוציה גבוהה יותר. לדוגמה, ב־2002 פרסמו החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים את "הספר האדום של החולייתנים בישראל", לפיו יותר מ־170 מיני חולייתנים נתונים בסכנת הכחדה בתחומי ישראל. בשנים האחרונות פורסמו גם שני כרכים של "הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל" הסוקרים יותר מ־400 מינים מאוימים המהווים קרוב ל־16 אחוז ממיני צמחי הבר בישראל.
במקביל, תרם פרויקט הרשימה האדומה העולמי ליצירתה של רשימה מקבילה עבור מערכות אקולוגיות, גם היא בניהולו של הארגון IUCN. להבדיל מהרשימה הוותיקה, המתמקדת במינים ביולוגיים בודדים, הפרויקט החדש מיועד לתת הֶקשר רחב יותר עבור מאמצי שמירת טבע באופן שיוכל לסייע בהגדרת עדיפויות הן עבור תכנון לפיתוח, והן להגנה על שטחים בעלי ערך אקולוגי גבוה. הרשימה הזו עדיין בשלבי פיתוח, אך האחראים עליה מקווים שעד שנת 2025 היא תוכל לכסות את כל סוגי המערכות האקולוגיות בעולם.
בהסתמך על קצב הצמיחה של הרשימה האדומה המקורית, יש סיבה לאופטימיות. בשנת 2000, כשפורסמה הרשימה במלואה באינטרנט, היא הכילה כ־17 אלף מינים. ב־14 השנים שחלפו מאז גדל היקפה של הרשימה פי ארבעה.
לחלק ניכר מהצמיחה המרשימה הזו אחראים לא רק חוקרים ואנשי מקצוע, אלא חובבי טבע חסרי הכשרה רשמית, המסייעים בזיהוים של מינים חדשים למדע ובהערכת מצבם של מינים מוכּרים. על פי מאמר שפורסם ב־2012 בכתב העת PloS One, ב־60 השנים האחרונות, כמעט שני שליש מהמינים החדשים למדע באירופה תוארו על ידי חובבים.
עם זאת, מומחים מסכימים שלמרות הידע המדעי הרב על המגוון הביולוגי, את מרבית המינים הביולוגיים בטבע המדע עדיין איננו מכירים. על אף ההישגים החשובים של פרויקט הרשימה האדומה עד כה, פערי הידע עדיין גדולים מאוד. למשל, בעוד הרשימה מכילה קרוב ל־60 אחוז ממיני החולייתנים המוכרים למדע, היא סוקרת רק כשישה אחוזים ממיני הצמחים וקצת יותר מאחוז אחד מכלל המינים של חסרי החוליות, המהווים את רובם המכריע של היצורים בטבע. לכן, מנהלי הרשימה, המבקשים להפוך אותה ל"ברומטר של החיים", הציבו את היעד הבא עבורה על סך של 160 אלף מינים עד שנת 2020. עם זאת, אם יושג היעד – שהוא יותר מפי שניים מהיקפה הנוכחי של הרשימה – בתוך חמש שנים, מספרים אלה ייצגו כשמונה אחוזים בלבד מכלל היצורים שתועדו על ידי המדע. שנת 2020 נקבעה על ידי ממשלות העולם גם כשנת היעד עבור בלימת צמצום המגוון הביולוגי. במסגרת "יעדי אאיצ'י (Aichi)", תוכנית אסטרטגית בינלאומית שאומצה בשנת 2010 בכינוס המדינות החתומות על אמנת המגוון הביולוגי של האו"ם, התחייבו המדינות ל־20 יעדים, בהם הרחבת שטחן של שמורות טבע לכדי 17 אחוז משטח אדמת העולם ו־10 אחוזים משטח הים, וכן האטת קצב הרס בתי גידול טבעיים בלפחות 50 אחוז.
אבל בינתיים המגמות המסתמנות אינן מבטיחות. במאמר שפרסמו יותר מ־30 מדענים בכתב העת Science באוקטובר 2014 נכתב, כי על אף ההתחייבות הבינלאומית, מצבו של המגוון הביולוגי בעולם הולך ומידרדר והיעדים לשנת 2020 לא יושגו אם מדינות העולם לא יגבירו את המאמצים באורח דרמטי. המחשה לכך סיפק דוח שפורסם באותו שבוע על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) וזכה להד תקשורתי נרחב. על פי מחברי הדוח, במהלך 40 השנים האחרונות איבד העולם כמחצית מאוכלוסיית בעלי החיים.
בסופו של דבר, הרשימה האדומה של ארגון ה־IUCN ויוזמות דומות לה הן אמצעי חשוב, אך אמצעי בלבד. מה שיקבע את גורלם של מינים בודדים ושל המגוון הביולוגי ככלל, בארץ ובעולם, הוא השימוש שנעשה במקור מידע זה כדי להבטיח שהטבעי, שבו כולנו תלויים לקיומנו, יישמר.