המוזיקה תחיה, אבל הטקס ימות: 5 נקודות בעקבות טקס פרסי הגראמי

1

מזל טוב להארי סטיילס, שלקח את הפרס הנחשק ביותר, אלבום השנה. הוא ניצח את קולדפליי, אדל, קנדריק למאר, ליזו, אבבא. רגע, מה? אבבא? הם היו מועמדים? בכל אופן, ניצחון של זמר פופ שאולי דוחף קצת את גבולות הנזילות המגדרית (היי, זה משהו חדש!) אבל לא באמת מרגיז אף אחד הוא בעיקרון סיפורו של הגראמי בשנים האחרונות – הם אמנם עושים מאמצים להישאר רלוונטים, לשלב קולות ואוכלוסיות שהתעלמו מהם עד כה, ולגוון את התוצאות, אבל בסוף הפרסים הגדולים ילכו לבחירות הכי בטוחות.

סטיילס הוציא אלבום מצוין, אין ספק. האם זה האלבום הכי טוב ברשימת המועמדים? האם זה האלבום הכי משפיע? הכי עמוק? ברור שלא. זה האלבום הכי מתאים לגראמי, וזה פחות או יותר כל מה שהפרס הזה מעיד. מרוב ניסיון לפנות לכולם, בוועדות הגראמי בוחרים את הצבע הכי קל לעיכול, והפופ המתוקתק של סטיילס עונה לצורך שלהם. זה לא אומר דבר על המוזיקה של סטיילס, ויותר מהכל מעיד על מה חושבים בוחרי הגראמי שיסבך אותם הכי פחות.

2

תכלס כולם ציפו לזה, והיה ברור שאם לביונסה חסר רק עוד שני פרסים כדי לשבור את השיא ההיסטורי של הזוכה המעוטר מכולם, אלבום הדאנס שלה יביא את הסחורה. זה לא האלבום הכי טוב של ביונסה, אבל אחרי תקופה ארוכה של המתנה, ועם ההרפתקניות שאפיינה את האקט של לשלב את סגנונה עם מוזיקה אלקטרונית רקידה (אהם, דרייק עשה את זה חודש לפני), לאקדמייה לא היתה ברירה אלא לתת לה את מה שצריך.

עם זאת, היא הפסידה את אלבום השנה, והפרסים המרכזים שזכתה בהם היו שיר הארנ'בי של השנה ואלבום הדאנס/אלקטרוני של השנה – שני פרסים צדדיים יחסית, ז'אנריסטים במובהק. אני מרשה לעצמי להמר שאינספור יוצרים מז'אנר האלקטרוניקה (שמאז ומתמיד זכה לכתף קרה מצד הגראמי, וזה חתיכת אנדרסטייטמנט) לא שמחו לראות את כוכב הפופ הגדולה בעולם משתלטת להם על הז'אנר, אבל גם אם תמכו בה, זה פשוט אומר שלא היה להם מקום. כך תרמית הפרמידה של הגראמי עובדית – אם הארי סטיילס זוכה בפרס האלבום, צריך לתת לביונסה פיצוי בדמות זכייה בפרס הבכיר של ז'אנר שהיא טרם נגעה בו. קצת מוזר, לא?

3

גם בפרס יוקרתי נוסף – "האמן החדש הטוב ביותר", כלומר האמן המבטיח – התגלתה בחירה שמרנית להפליא. האמת היא שהקטגוריה הזו, שמפגישה בין מוזיקאים מז'אנרים שונים אך סביבות אותו גיל ואותו שלב בקריירה, מגלה על הגראמיז יותר מהכל. השמרנות, שלא לומר גילם המופלג, של הבוחרים אמנם בולטת בכל אחת מהזכיות, אבל אין מקום שהיא בולטת בו כמו בפרס האמן המבטיח, בו זכתה זמרת הג'אז סמארה ג'וי.

כן, זמרת ג'אז. מי ידע שהן עוד קיימות בעולם? שלא תבינו לא נכון, סמרה ג'וי היא יוצרת מוכשרת ובעיקר ווקאליסטית מהממת, אבל ביחס למתחרים שלה – חלק מהם הציגו פריצת דרך בולטת, יצירתית, מקורית ומבטיחה יותר – היא בסך הכל זמרת ג'אז ממש מוצלחת. ספק אם תיתקלו בשם שלה בעתיד עוד הרבה. עדיף לכם לשנן את שאר הרשימה, היא הרבה יותר מעניינת (אישית, ממליץ בחום על Tobe Nwigwe ששובר לרסיסים את ההיפ הופ).

4

אה כן, הגענו לנושא האהוב עלי. להיפ הופ ולגראמי'ז יש היסטוריה… איך נאמר? מורכבת. בקצרה, הטקס הגיע להיפ הופ מאוחר, הוחרם על ידי ראפרים בתחילת הדרך, עשה לאורך השנים כמה בחירות זוכים איומות (מקלמור 2014, לא נשכח ולא נסלח) ובאופן כללי, מעולם לא הבין את הז'אנר. ובהתאם, הז'אנר עשה מה שהוא עושה הכי טוב, והשתין על הגראמי. לפעמים באופן מילולי. גם השנה הז'אנר הכי מצליח בעולם לא זכה בשום פרס שלא מיועד רק לו, וגם שם הלכו על הבחירה הבטוחה ובחרו באלבום האחרון של קנדריק לאמאר. לא לאלבום השנה, חס וחלילה, רק לאלבום הראפ של השנה. הגטו עדיין נוכח. מעבר לכך, גם שאר האופציות היו הזויות, בלשון המעטה (האלבום הזה של די.ג'יי חאלד כל כך גרוע עד שלא בטוח שאפילו הוא שמע את כולו).

עם זאת, היו שני רגעים קטנים בהם הטקס כן נתן לז'אנר את הכבוד הראוי: הראשן היה הפרס החדש על שמו של ד"ר דרה, שמכוון ספציפית למצוינות שחורה, והשני היה רגע יפה של ניצחון בחגיגות 50 השנה להיפ הופ, שנוהלו תחת ידו של קווסטלאב – כך שידעתם שזה יהיה כמו שצריך. ואכן, במהלך החגיגה הרצופה הזו ראינו רצף אמסיז ואמסיות מכל השנים שקיבלו את כבודם, אחרי שנים של התעלמות מהפרסים. הרבה מהאנשים שעברו על הבמה הזו זכו ממנה לכתף קרה (דה לה סול, למשל, שהפסידו ללהיט המצועצע של יאנג אמ.סי) חלק מהם עדיין זוכים לכתף קרה (גלורילה, שנדחקה הצידה בפרמידה לטובת זכייה של קנדריק), ולראות אותם חוזרים לשם כמנצחים הדגיש עד כמה ההיפ הופ מעולם לא היה צריך את הגראמי, אבל הגראמי ממש זקוק כיום להיפ הופ.

5

למעשה, הגראמי זקוק יותר מהכל להתחדשות. בדומה לטקסי פרסים מסורתיים אחרים, חשיפת ההטיות המוקדמות שלהם וביקורת על השמרנות הכל כך מאפיינת הופכת אותם לאט לאט ללא רלוונטים. אם בעבר הגראמי היו קובעי הטון, או לפחות האנשים ששמים את החותמת הרשמית על הטון, היום הם מנסים לרדוף אחרי הטון, אם בכלל יצליחו להבין אותו. וככל שהם רודפים, ככה הם מפספסים יותר, כי המערכת הזו לא בנויה לעידן היוצרים החדש, נטול הז'אנרים. עבור טקס שכל תפקידו הוא למיין ולדרג מוזיקה, זה מכת מוות. וזה רק עניין של זמן עד שגם האינטרסט הכלכלי יחלש, ואחריו היוקרה, ואז נקום לעולם שבו כל הפרסים של ביונסה לא משמעותיים. פוף.

טקס הגראמי הערוך והמתורגם ישודר הערב (שני) ב-21:30 ב-yes וב-StingTV