שחיתות לילית: הלייט נייט מת. יחי הלייט נייט של תשע בערב
עידן הקורונה הפך את הרעיון של סעודת לייט נייט מושחתת לקטגוריה עצובה במיוחד בוולט, אבל הספיישל המושחת של גרינברג ביסטרו מחזיר לה את הכבוד הטראשי הראוי לה
פעם הייתי חי עבור תפריטי לייט נייט. היה משהו מנחם בלדעת שבסוף בילוי לילי מחכה לי איזה דלי מטבעות זהב בדמות בורגר נוטף, ולמרות שידעתי שבסך הכל מדובר בעסקיות לינשופי לילה, תמיד הרגשתי כאילו נפתח בפני איזה קוד סודי ששמור רק למי שמוכן לשחרר את הגרמלין הפנימי שלו ולאכול אחרי חצות. מה לאכול, לטרוף. ארוחות לייט נייט הן המהות של אוכל הרחוב, זה שאוכלים בידיים מלוכלכות כדי לספוג את האלכוהול לפני ההתרסקות הבלתי נמנעת ולהחרט על זה למחרת בבוקר בחיוך ממתיק סוד.
כיום ה"לייט נייט" נדחק לקטגוריה עצובה בוולט. הוא כבר לא מגיע מהחלטה קפריזית מהולת כוהל, אלא בעיקר מיאוש של עוד יום ארוך מדי בבית קטן מדי. ואולי הדרך הטובה ביותר להבין את קריסת מוסד הלייט נייט יהיה להיכנס לוולט באחת בלילה ולראות את הכל סגור. זה לייט זה? בחייכם, איזה דיכאון. תיכף תגידו לי שיש לייט נייט ספיישל שמתחיל רק ב-21:00, נגמר ב-23:00 ומגיע מצפון תל אביב, המקום שמעולם לא ראה קטטת שיכורים הגונה אחת. אה, רגע. אוי.
האופי הקולינרי של מתחם גרינברג הרמת-אביבי לא ממש מגלם את מהות הלייט נייט, אך למרות שתפריט הלייט נייט החדש של הביסטרו שבמרכזו מגיע אלי בדיוק לשעה שמזכירה לי ארוחת ערב, המנות בכל זאת מייצגות יפה את המסורת הטראשית של השעות הקטנות. אחרי הכל, חשוב לזכור שיזם המתחם צביקי עשת כבר הרים בעברו את מזללת אמריקה, שלרגע קל הביאה טראש אמריקאי ללב אבן גבירול, וגם לקחת בחשבון שבשנה האחרונה ניתן היה לראות את רושפלד מעורב בכמה מנות בגרינברג ביסטרו, והאיש שהמציא את הכנפיים של דיקסי מבין דבר או שניים באוכל שמעורר חרטה בבוקר.
בקיצור, הלייט נייט אולי מגיע טיפה מוקדם, אבל האוכל בא בדיוק בזמן. המבצע שבליבו של הלייט נייט (מזמינים אחת מהמנות בתפריט הספיישל ומקבלים פחית של בירה מיתוס וכדור שוקולד) לא ממש מלהיב בלשון המעטה. פחית בירה וכדור שוקולד נשמע כמו מסיבת יום הולדת של עובדים זרים. בינינו, מדובר גם בכדור שוקולד שלקרוא לו קינוח יהיה עלבון, ובכל זאת ממש שווה לכם לחגוג את יום ההולדת הדמיוני הזה, כי האוכל לגמרי שווה את המבצע.
שמונה המנות שבתפריט הן כמו צוות אולסטאר של מנות שאוכלים בהסתר בלילה, וכולן נוטפות את אותו שומן קסום שמתקיים רק אחרי חצות (גם אם זה מתחיל כבר ב-21:00) בגרסתו המסעדתית, כלומר טיפטיפה יותר איכותית מדוכן רחוב פשוט. קחו לדוגמה את הסמאשבורגר (78 ש"ח כולל תוספת), המורכב משתי קציצות עבות מדי מכדי להיחשב כסמאשבורגר אמתי, אבל מתאימות בול לגרגרנות הישראלית ועשויות כל כך טוב שלא תרגישו צורך להיתפס לדקויות, תרתי משמע. גבינת הצ'דר נוכחת במיחד, הרוטב הביתי של המסעדה מספק מתקתקות מצוינת עם מעט עוקץ והחוויה מצליחה לאזן בדיוק בין בשר מוצלח של מסעדה לטפטוף הטראשי הנדרש ממנה שכזו.
גם הכנפיים (54 ש"ח) מתאימת בול לחוויה המתבקשת, מצופות בבלילה עבה ומלאת גושים שמתפקדת כמעטפת קראנצ'ית, שאמנם מתרככת טיפה במשלוח, אבל זה כמעט ולא מורגש ברגע שטובלים את הכנף ברוטב סרירצ'ה פשוט מושלם שמצליח להתעלות על הגרסה המסחרית של הרוטב. הכנפיים בשרניות במיוחד, ואותו ציפוי מרוכך מתגלה כיתרון, מכיוון שהוא מהווה גורם מאסף לכל הרוטב הנפלא הזה.
אותו רוטב מככב גם במנת העוף המטוגן בסגנון ניו אורלינס (88 ש"ח עם תוספת לבחירה, קצת יקר), שעדיין מצליח להיות שונה מהכנף. במנה הזו הבלילה הצליחה לשרוד את המשלוח בפריכות אידיאלית, כנראה מכיוון שהציפוי יותר מחוספס וקשיח, ולצד ציפוי מייפל עדין הביס של העוף הזה הוא חלומו של כל שועל לילה ותיק שרוצה להתנחם בזרועותיו של עוף מטוגן אמריקאי.
אפילו הפיצה דאבל צ'יז פפרוני (74 ש"ח), שנראתה לי ממבט על התפריט כמו מנה שנזרקה פנימה לצורכי גיוון, התגלתה כפיצה קלאסית מושלמת, עמוסה בפפרוני עבה וטעים ובשכבת גבינה עבה ועסיסית על בצק נהדר. אז נכון, כדור השוקולד בסוף לא ממש עזר, אבל עד שהגעתי אליו כבר הייתי כל כך מלא שכמעט ולא שמתי לב שהוא מיותר. מי ידע שאפשר בכלל להינות מלייט נייט בשעה כל כך מוקדמת? סוף סוף אפשר לא להתחרט.
גרינברג, אורי צבי גרינברג 25, הלייט נייט בין 21:00 עד 23:00, 072-392-9859, באתר המסעדה או בוולט
