הים כבר לא אותו ים: אין מנה כזאת בעיר. ועכשיו יש

רק אל תקראו לזה שווארמה. הגירוס של גרקו ביץ' (צילום: יחסי ציבור)
רק אל תקראו לזה שווארמה. הגירוס של גרקו ביץ' (צילום: יחסי ציבור)

למרות כמה פגמים קטנים ויחס מחיר-תמורה בעייתי, מנות הגירוס והסובלקי של גרקו ביץ' הן אוכל פשוט מצוין שמרענן את פני החוף התל אביבי. רק אל תקראו לזה שווארמה

10 בספטמבר 2021

משהו קורה לחופי תל אביב, והפעם לשם שינוי זה לא (רק) זיהום ומטקות. אחרי שהוזנח במשך שנים רבות מדי לטובת מלכודות תיירים, קו החוף של תל אביב מתחיל לצבור יותר ויותר פינות אוכל לגיטימיות, או לפחות כאלה ששואפות לכך. זה התחיל עם קאליפסו של עומר מילר, שעם כל הביקורות על התמחור היה המקום הראשון מזה שנים שניסה להפוך את טיילת להט למקום בילוי הגיוני, המשיך עם הילטון ביי של רונן מיילי והלאה משם לבינגו של גיא גמזו שהביא המבורגר זול ומצוין אל מול הים ועכשיו הצטרף שחקן מטקות חדש ורציני במיוחד לקו החוף של הטיילת שמוסיף משב רוח מרענן מיוון.

מיקונוס? לא, חוף פרישמן. גרקו ביץ' (צילום: אורי עשת)
מיקונוס? לא, חוף פרישמן. גרקו ביץ' (צילום: אורי עשת)

מסעדת גרקו, שעד עכשיו פעלה ובאזורי חן (מתחם גרינברג) והרצליה פתחה שלוחה דרומית, ועוד איזה שלוחה – מעל 100 מטר של טיילת הולאמו לטובת יוון במה שהפך ברגע למתחם גרקו ביץ' הכולל מסעדה, דוכן אוכל, גלידריה, מאפיה, מעדניה, מסעדה, בר ואם תרצו אפילו אפשר לקנות בגדים ממותגים. המתחם החדש מרשים וכולל את הנוף הנפלא של הים בהייותו ממוקם מול מלון דן, הצבוע בגווני הקשת של יעקב אגם, אבן הפינה של הטיילת התיירותית. זה בהחלט הולם את המותג של עשת, שתמיד דואג לתת נופך קל של מוצר לתיירות פנים בכל ההרפתקאות הקולינריות שלו (נסו להיזכר בלוק של מתחם אמריקה שפתח לפני כמה שנים), אין ספק שזה עדיף על מסעדת דגים שתגבה מכם 150 שקל על מושט מטוגן בעצלות.

>> אוהבים אוכל יווני? למה שלא תנסו להכין אותו בבית

סובלקי פרגית, גרקו ביץ' (צילום: יחסי ציבור)
סובלקי פרגית, גרקו ביץ' (צילום: יחסי ציבור)

המסעדה, בכל אופן, מציגה תפריט זהה לשכנתה הצפונית, כך שהחידוש האמיתי – מעבר לסקורדליה במרחק הליכה ממרכז העיר – הוא דוכן גירוס/סובלקי (זמין גם בוולט) שמציע את הגרסאות של יוון לשווארמה/שיפודים (בהתאמה) עטופים בפיתה יוונית שמנמנה עם רוטב עגבניות צלויות, בצל ופטרוזיליה. בוולט אפשר גם להזמין את המנות בצלחת (כלומר, חמגשית), אבל בדוכן עצמו זו לא ממש אופציה (למרות שאם תשאלו את המוכר הוא יגיד לכם שאפשר, אבל לא כמה זה עולה), כנראה כדי לדרבן את קהל הלקוחות להתיישב במסעדה. 

מגולגל כמו באתונה, כלומר לא מגולגל טוב. גירוס של גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)
מגולגל כמו באתונה, כלומר לא מגולגל טוב. גירוס של גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)

התפריט הפשוט מציע חמש אופציות (גירוס עגל וכבש, פרגית או צמחוני, סובלקי קבב או פרגית) לצד ארבעה תוספות לבחירה: ציזיקי, סקורדליה, טחינה ופלפלים חריפים. אפשר גם להזמין תוספת למנות הצד, אבל מכיוון שכל תוספת עולה 18 ש"ח אני מניח שמדובר בצנצנת. הזמנתי גירוס עגל וכבש (54 ש"ח) וסובלקי פרגית (52 ש"ח) והתיישבתי לאכול על הבר הריק שממול לדוכן כי שולחנות הפיקניק היו שטופים באור הצהריים הלוהט. הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא שאלוהים אדירים כמה נייר, הכל עטוף פה. זה נהדר לטייקאווי, כי הכל מופרד ומתוייג היטב במדבקות מודפסות, אבל לא יכלתי שלא להביט אל הים בערגה ולחשוב על כמה הוא בטח יסבול מזה. כן, זה היה כל כך הרבה נייר עד שהוא הפך אותי להיפי.

עם כל כך הרבה נייר היינו יכולים להדפיס גיליון טיים אאוט. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)
עם כל כך הרבה נייר היינו יכולים להדפיס גיליון טיים אאוט. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)

הדבר השני שבולט, אחרי שהצלחתי להוציא את כל האוכל משקיות הנייר, זה שמדובר במנה די קטנה ביחס לחמישים וקצת שקלים. אינפלציה של חוף הים אני מניח. על התפריט כתוב המשפט "מגולגל בדיוק כמו באתונה", ואם זה נכון אז באתונה צריכים ללמוד קצת דברים ממגלגלי השווארמה שלנו, כי קשה לקרוא למעטפת הזו מגולגלת. הפיתה מתפקדת למעשה כטאקו ענק, מקופלת על הבשר כמעט ברישול, מה שדורש החזקה יציבה של המנה והטיית ראש כדי למנוע נשורת בשר. מניח שזו גם הסיבה שבגללה המנה די קטנה, שתוכלו לאחוז היטב. 

אין מנות כאלה בעיר. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)
אין מנות כאלה בעיר. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)

היתרון של גרקו נמצא ללא ספק באוכל עצמו. אין מנות כאלו בעיר, ולמרות ההשוואות הפרובנציאליות לשווארמה ושיפודי פרגית, הגירוס והסובלקי מצליחים להיות מספיק שונים כדי להיות מעניינים – הבשר מצויין ועסיסי (במיוחד העגל והכבש), רוטב העגבניות מוסיף טעם עמוק מוצלח (למרות שהייתי שמח אם היה נמזג קצת על הבשר עצמו, או לפחות נמזג יותר בנדיבות) והפיתה השטוחה פשוט מצויינת, גם בטעמה וגם בעובי שמאפשר לה לשרוד את כל הארוחה בשלמות יחסית לאלטרנטיבות. מנת הצ'יפס מכובדת בהרבה מכל שווארמיה, עם צ'יפס פריך בשקית קטנה אבל לא קמצנית, ובסך הכל מדובר בארוחה מרעננת מאוד, גם אם לא לגמרי משביעה.

כן כן, זה טירמיסו יווני והוא טעים. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)
כן כן, זה טירמיסו יווני והוא טעים. גרקו ביץ' (צילום: מתן שרון)

הקינוח, לעומת זאת, הרגיש משתלם לחלוטין. טרימיסו יווני (32 ש"ח) קריר ומתקתק במידה נהדרת שנראה כמו מוצר מעדניה ונטרף במהירות שיא. אפשר להלין על אווירת הפס יצור שגרקו (ובכלל המסעדות של עשת) מספקת, כמו מפעל לניכוס תרבות קולינרית זרה, כולל פסקול יווני של שירים שכולנו מכירים מפוליקר, אבל בכנות גרקו מצליחה לעשות משהו שאין בתל אביב, ולמרות הפגמים המעטים (שמתגמדים ביחס לרוב מסעדות החוף) מדובר באופציה מרעננת שממשיכה את מגמת ההתעוררות של הטיילת. עכשיו רק נבין מה לעזאזל עושים שם בחורף.

גרקו ביץ', הרברט סמואל 131 (חוף פרישמן), א'-ש' 12:00-00:00, 03-5340893