גשם

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
6 בנובמבר 2018

 

*
חצי שנה אני רטובה מזיעה, ואז פתאום אני רטובה מגשם. לא זה ולא זה הרטיבות שהבטיחו לנו בחינוך מיני (אחת, עם ביקורת קשה נגד החינוך הממלכתי. בדתי המצב יותר טוב, הם לא מצפים להרבה, לא ממזג אוויר ולא מיחסים)

*
אני בתור קיבוצניק אמביוולנטי בקשר לגשם. כן, זה טוב לחקלאות, אבל הקיבוץ שלי מתפרנס בעיקר מהפשרת קרקע לנדל"ן, ואנשים לא קונים נדל"ן בגשם – רק עומדים מרחוק ואומרים כמה בוץ, וואי, כמה בוץ. כך שאני קרוע בין הצלחה כלכלית לבין כשלון מוסרי. זאת הסיבה שאני במעצר עכשיו, כי בחרתי בהצלחה כלכלית, ויותר ספציפית כי גנבתי כסף מניצולי שואה. לא הרבה, עשרה שקלים, בדיוק הייתי בתל אביב ותפס אותי מבול ולא היתה לי מטריה, ובא איזה ניצול שואה ורצה לתת לי את שלו, אבל אמרתי עזוב, עדיף תביא לי ארבעים שקל לקנות מטריה, ולא תירטב בעצמך. אז הוא נתן לי חמישים, ולא החזרתי לו עודף. הניצולי שואה האלה מאוד קטנוניים. וגם המשטרה, מאוד מאוד קטנונית. על גניבת עשרה שקלים עצרו אותי, אבל על זה שכבר שנים אני מוכר אדמות חקלאיות לוילות עם בריכות? לא שאלו בכלל (קיבוצניק)

*
גשם זה הדמעות של אלוהים, ככה אמרו לנו בשיעורי ספרות, אבל האמת שזה הפיפי של אלוהים ואף אחד לא מלמד את זה, כי נפתלי בנט לא מוכן שיגידו אף מלה רעה על אלוהים (ויש תגובה ממינהל ההדתה:)

*
הלו – אומרים אלוקים. היה פה אחד לפני, שבטעות אמר אלוהים, והשר העביר אותו למינהל הדתה סניף עוטף עזה (דובר המינהל)

*
כשאנחנו נזכרים שכולנו מטורפים, המסתורין של החיים נעלמים והכל נהיה ברור (מרק טוויין)

*
איש אחד נכנס לבר, כולו נוטף מגשם. רואה את הברמן מחזיק זית ע-נ-קי ביד, עם שורה של כוסות מרטיני לפניו, וכל פעם שהוא גומר להכין מרטיני הוא חותך חתיכה קטנה מהזית ושם בקוקטייל. אז האיש הנוטף מגשם אומר לו: מאיפה השגת את הדבר הענקי הזה?
אז הברמן אומר: רואה את המנורה העתיקה בסוף הבר? בתוכה יש שד. שפשף את המנורה, יצא השד, יתן לך איזה משאלה שתרצה.
אז האיש הנוטף משפשף את המנורה, יוצא שד, אומר לו: יש לך משאלה אחת, מה אתה מבקש?
אז האיש הנוטף אומר: מזוודה מלאה זהב.
אז השד עושה קולות ומעלה עשן, מביא לו מזוודה מלאה חלב, ונעלם. אז האיש אומר לברמן: טוב, לא הלך, לפחות יש לך מגבת? זאת לא בדיחה עם פאנץ', הבנאדם היה רטוב מוות (ויש את גירסת מינהל ההדתה:)

*
איש אחד נכנס רטוב כולו לבר, מברך הגומל, ומבקש מגבת.
הברמן אומר לו: למה הגומל? כולה גשם.
אז האיש אומר: אני ניצול שואה ומישהו גנב לי עשר שקל.
אומר לו הברמן: אוקי, עדיין – בשביל עשר שקל אתה מברך הגומל?
אז האיש אומר לא, הגומל זה על זה שניצלתי בשואה.
אה, אומר הברמן. ומה עם אלה שלא ניצלו?
אז האיש חושב חושב, ובסוף אומר: הם, שלא יברכו (ויש את תגובת איגוד הברמנים:)

*
אנחנו באיגוד הברמנים ממליצים לחברינו לא להתערב בבדיחות. אנשים שנכנסים לבר – תמיד המצחיק יהיה אצלם. אף פעם המצחיק לא אצלנו. פאק יו, תסתדרו בלעדינו (ויש נסיון להסתדר בלעדיהם:)

*
איש אחד נכנס לבר, נוטף מגשם. מחפש את הברמן – אין ברמן. אף אחד לא שואל אותו למה הוא רטוב, למה אין לו מטריה, למה הוא נכנס לבר ולא הלך הביתה להחליף בגדים – כלום. שתיקה. אלם קומי. וככה עוברות שנים, עד שיום אחד נכנס לבר הזה ברמן עם זית ענקי ביד, ואומר: יודע מה? אני מוכן לדבר איתך אם המצחיק יהיה אצלי.
אז האיש הנוטף גשם הסכים, העיקר שישחרר אותו ללכת הביתה להחליף בגדים. שיפשף שוב את המנורה,
ביקש מהשד שוב מזוודה מלאה זהב,
קיבל שוב מזוודה מלאה חלב,
ואמר לברמן: לא שומע טוב, השד הזה.
אז הברמן אמר: נו מה נראה לך, ביקשתי ממנו זית?