16 דברים שהיינו שמחים לשנות בתל אביב

להפסיק את ההתפייטות הפתטית בתפריטים 

1. "כל עגבנייה היא עולם שלם עם קו משווה. ממש כמו כדור הארץ" – לא, היא לא. היא עגבנייה. שזה אחלה, אגב. זה אולי בסדר לעוף עם הדימויים באוויר כשאתה אייל שני, אבל כשזה כבר בכל שווארמייה, זה מעייף ומגוחך. חלאס.

להקצות שולחנות שמורים ללקוחות קבועים

2. מגיחים מדי ערב כבר שנים לפורט, ללוציפר או לשאפה? לא מגיעה לכם עדיפות? למה לעזאזל אנחנו צריכים להמשיך לחכות שעות לשולחן כמו תיירים פה? שניים־שלושה שולחנות ששמורים ללקוחות הקבועים יספקו אותנו, גם אם זה אומר שנצטרך לשבת ליד קבועים אחרים.

לעודד הנחת רגליים על המושבים

3. זה אולי לא עולה בקנה אחד עם הרגלי הנימוס, וברור שלא נעשה את זה במטרו בברלין כי אז כל הקרון יפנה מבט, אבל אנחנו בישראל ולנו מותר להציב רגליים על המושבים. אנחנו עייפים ונתפס לנו הגב. נמאס לנו ממבטים של "אתם דור נורא" כשאנחנו שמים את הרגליים על המושב, הם גם ככה לא כאלה נקיים. רוצים פשרה? שימו רגליות מתחת למושבים.

להקצות חוף אחד לתל אביבים בלבד

4. הנה אנחנו שוב יוצאים אליטיסטים, מתנשאים וסנובים, אבל עבדנו ממש קשה כדי להגיע למעמד הזה ואנחנו גם משלמים על זה מלא כסף בשכר דירה כל חודש. אז ככה – בא לנו רצועת חוף שאליה תותר הכניסה לתל אביבים בלבד – שקטה ממוזיקה רועשת שבוקעת מ"בידוריות", בלי תיירים ובלי מטקות.

להחליף את הצבע של תל אופן

5. הגיע הזמן שתל אביב תלמד ממקבילותיה באירופה – בפריז האופניים שניתן להשכירם הם בצבע אפור כסוף, בסין הם אדומים ובאיטליה בצבע חרדל סקסי. למה אנחנו נתקענו עם הירוק הזוהר המכוער הזה, שכעת ניתן לראות גם על מכוניות האוטותל? (ואל תתחילו עם האוטותל בכלל!)

לאסור על מכירות חצר של בגדי יד שנייה

לכולן יש שמלות מאמריקן אפרל (ז"ל) קולקציית 2009 וחולצות שנקנו בקילו שופ בברלין באירו וחצי ולא נלבשו בעולם – אתן לא מיוחדות. למה להעביר את זה הלאה בעצם? זה מיחזור אינסופי בשביל כמה שקלים. תתרמו את הבגדים שלכן לאלה שצריכות ולכו לקנות חדשים שאתן אוהבות באמת ולא קונות בשם המגניבות.

להחתים נהגי אוטובוס על אמנת נחמדות

כל עבודה מכבדת את בעליה, כמובן, ולנהגי אוטובוס בישראל יש גם ככה משימה בלתי אפשרית – להתמודד עם נוסעים בלתי נסבלים. ובכל זאת, אפשר לצפות מהם לתת דוגמה אחרת, ובעולם שבו נהגים מתחצפים לנוסעים (וחמור מזה), ראוי גם למסגר את הקוד האתי של הנהגים באוטובוס. מותר לנו לשאול באיזו תחנה אנחנו אמורים לרדת ומה הכי קרוב שאנחנו יכולים להגיע על האוטובוס. בתמורה, מבטיחים לא לדבר לידכם בטלפון.

להכניס רשתות גדולות לאלנבי

אם כבר אנחנו מתמודדים עם גל צרפתי מדי שנה, אז לפחות שנקבל גם שאנז אליזה. המסעדות והברים כבר הגיעו אליו, הגיעה השעה שאלנבי גם יהיה רחוב קניות מכובד ומפואר. כן, יש קסם בחנויות הקטנות של תל אביב, אבל גם להן יהיה מקום כשאלנבי יהפוך לשדרת השופינג האולטימטיבית לתושב ולתייר.

להרחיב את שעות פעילות המשלוחים אל תוך הלילה

9. השעה 2:00 בלילה, עישנתם, שתיתם, אתם בבית ואתם גוועים מרעב, אבל לא מוצאים שום דבר שאפשר להזמין. חובה על כל מסעדה תל אביבית שמכבדת את עצמה להמשיך את פעילות המשלוחים עד השעה 3:00.

16. לסגור את טוני וספה

17. די. לא טעים לנו יותר.

להגדיר מינימום של שקיות קטשופ במשלוח 

11. בעלי העסקים בעיר חייבים להבין שהקטשופ שיש לנו במקרר בדירה או בזה שבמשרד כנראה כבר לא בתוקף. תפסיקו להתקמצן ותתחילו לצרף להזמנה כמה שיותר קטשופ וחרדל. ומיונז כמובן, למי שאוהב.

לקבוע סטנדרט מחייב לפיתה

12. הטחינה הנוזלת, השמן המטפטף ורוטב סלט העגבניות החריף שמתפשט – כל אלה הם גורמים נפוצים לקריעתו של כיס הבצק שאנחנו כל כך אוהבים, ובכל מהמקרים זה באשמת העסק הקמצן, שהביא לנו פיתה סוג ב'. אבל יש גם עסקים שמצליחים להרים פיתה שלא מתפרקת בקלות – יש לחייב את כל העסקים בעיר להשתמש בה.

להגדיר מידה מחייבת לצ'ייסר

13. לפני כחודש ערכנו בדיקה מקיפה ב־15 ברים מובילים בתל אביב שקבעה חד משמעית: רוב הברים מגישים לנו הרבה פחות מ־40 מ"ל, כפי שנהוג להגיש. נוהל צ'ייסרים החדש צריך להורות לכל הברים להגיש צ'ייסר במידה קבועה, מדויקת ולא טיפה פחות. לא כיף לנו שעובדים עלינו.

לציין בתפריט אם המנה מכילה כוסברה, פטרוזיליה ובצל

14. עסקים רוצים שנציק להם פחות? שייתנו לנו כמה שיותר מידע מראש. בדיוק כמו שמזהירים אלרגיים מבוטנים, טוב יעשו המסעדות אם יכתבו כבר בתפריט אם אחד משלושת הגורמים השנואים על רבים (ואהובים עלינו!) נכללים במנה.

 לחייב לבישת חולצה מעבר לקו רחוב הירקון

15. הייתם בים. כל הכבוד! חסכו מהסביבה שלכם את המראה המלבב של גופכם החרוך והחשוף. קחו את ההליכה מהים אל הירקון כדי לתת לשמש לייבש אתכם ואם צריך היעזרו במגבת לטיפות האחרונות שליד הפטמה. לאחר מכן שימו על עצמכם חולצה וכבדו את המרחב הציבורי. גם ככה אנחנו מקנאים.

להגביל את ההאזנה ללולה מארש לחדר סגור

את ההאזנה ללהקה שאתם כל כך אוהבים, כמו גם לג'יין בורדו ולחברות האחרות לז'אנר האינדי, יש להגביל רק להאזנה בחדר סגור, עם חלונות סגורים לגמרי. גם בפלורנטין. אחרת אל תתפלאו אם תקבלו דפיקה בדלת.