לרבע את העיגול: טעמנו את הקריספי פיצה של דומינו'ס ונשארנו רעבים

בעולם של משפיענים ופוריו, טרנדים ומילות באז הן האלוהים. קראנץ', רול-אפ, פנקייק פלאפי, "שלא הכרתם", קפה קוראני מוקצף, שוקולד דובאי, באבל-טי, "אימרסיבי" וכמובן מילת הקסם "ויראלי". באופן עקרוני, אני מנסה להתרחק ממילים שכאלו. לא סומך על משפיענים, לא קונה את הקמפיין, לא רוצה שתדחפו לי מאכלים מוזרים לתוך משהו מתוק רק לשם ההפתעות. אולי אני בומר, אולי אני סתם עייף. אבל לפני כל אלו, היתה מילה אחת שהפכה ויראלית (יאק) לפני כל האחרות – קריספי.

עוד לפני שמשפיעניות גירדו ציפורניים על עוף מטוגן, הקריספי הצליח לשבור מחסומי ויראליות מוקדמים, ולייצר כמה טרנדים לא רעים בעולמות האוכל – אחד מהם אפילו שרד כחלק לגיטימי משוק אוכל הרחוב המקומי, ותודה לאינטרנט על החייאת הקריספי צ'יקן סנדוויץ'. אולי זו הסיבה שברגע ששמעתי על הקריספי פיצה החדשה של דומינו'ס ישראל, חשדתי שמדובר בקפיצה על הטרנד. אבל תחקיר אינטרנטי קצר גילה כמה טעיתי – מדובר במנה שמוגשת בסניפי דומינו'ס ברחבי העולם מאז 1993, כמעיין גרסה משלהם למה שבמרכז-מערב ארה"ב (ובאופן ספציפי, שיקגו) מכנים "פיצה בסגנון טברנה" (Tavern-style pizza), או פיצת ברים.

על אף שהשם "קריספי פיצה" מסגיר את אחת התכונות המרכזיות של המנה, היא לא מתארת את החלק השני והלא פחות משמעותי – צורת ההגשה. הקריספי פיצה, או הטברן-סטייל, עשויה על בצק דק להחריד ומעט קשיח (מכאן מקור הקריספיות) שנחתך ב-5 תנועות סכין לאורכו ו-5 לרוחבו, מה שמייצר שטיח של 36 מרובעים קטנים ולא שווים בגודלם. זה הופך את חוויית הפיצה ליותר נשנוש מארוחה, כאשר במקום 2-3 סלייסים שמנים כדי לשבוע, תמצאו את עצמכם קוטפים עוד ועוד ריבועים קטנים – מה שבמקור נועד להשאיר לקוחות יותר זמן בתוך ברים, בעודם מכרסמים ריבועי פיצה קטנים עד הבירה הבאה. לנו יש פיצה טורטיה, להם יש את זה.

>> בוקר סוף: סגירת צמד סניפי בנדיקט בעיר מסמנת את מותו של הלילה

כשקיבלתי את מגש המשלוח הממותג ("זהירות שביר! פיצה קריספית ודקה במיוחד" כתוב עליו) ניכר כי בדומינו'ס עבדו לפי הספר, ויצרו פיצה שטוחה ודקה – בערך שליש מעובי פיצה ממוצעת בדומינוס, עם שוליים פריכים וכמעט לא קיימים וגבינה שמכסה את כל כולה. התוספות שביקשו (זיתים על חצי) פוזרו באופן שנגע בכל ריבוע, ולמרות שחלק מהפיצה התפזרה לאורך המשלוח, לא היה קשה לסדר אותו בחזרה כי לא מדובר בפיצה שנדבקת לקרטון. לקחתי חתיכה קטנה ונגסתי בה, אבל הקריספיות שנובעת מהבצק לא הצליחה להצדיק את השאר – יש מעט מדי רוטב, מעט מדי בצק ותחושה מנקרת של פיצה יבשה. בפועל, זה ריבועי גבינה עם תיבול. אבל אכלתי עוד.

זה קצת הקטע בפיצה הזו – היא נועדה לאכילה בכמויות. בדומה לחטיף שלא מהדרג הראשון (כיפלי, אני מדבר עליך), גם כאן החתיכות לא כאלו טעימות, אבל אתם רוצים עוד, כי פיצה זו פיצה גם כשהיא לא משהו. בפועל מדובר בגרסה משודרגת לפיצה טורטיה, עם בצק קצת יותר מוצלח ולא מספיק רוטב כדי שידבק, אבל עדיין כיף לנשנש אותה, עד שלא. אני חושב שבמצטבר אכלתי את המקבילה לשני סלייסים, אבל שלב מסוים נגמר החשק לעוד – כי די, כמה אפשר לנשנש פיצה שמתקררת כל כך מהר (נו, מה חשבתם? שפיזיקה לא פועלת פה?). ניהניתי הרבה יותר מהפיצה הרגילה ומקינוח הפופים נוטף השוקולד שהגיעו לצידם. לא להיט, אבל נו – דומינוס, זה עושה את העבודה.

האסימון האמיתי בנוגע לקריספי פיצה נפל לי רק אחרי שמיציתי, בזכות תגובה של אחת מחברות המערכת, שגרסה שדומינוס זו פיצה שמזמינים בעיקר כשרוצים לעשות מסיבה לילד. לקח לי רגע, והבנתי שאני בכלל לא קהל היעד לפיצה הזו – הרי בצק דק וקשיח, פחות רוטב ומוצר שלרוב יגיע קר הם דברים שיפריעו לכל חובב פיצה ממוצע, למעט לילדים. להם לא אכפת, פיצה זה פיצה זה פיצה, ולרוב היא חינם. עבור מסיבות כיתה או יום הולדת לילד, זה הנשנוש המושלם – פיצה שחתוכה לפי כמה יותר חלקים, שקל להחזיק ביד מבלי להתלכלך, שאפשר לאכול כמה וכמה חתיכות ממנה ועדיין ישאר עוד. חלום של כל הורה. ובסוף, כשכל הילדים אכלו, תוכלו גם אתם לקחת ריבוע קטן ולהבין שלא פספסתם כלום – שהילדים יהנו.
קריספי פיצה, 72.9 ש"ח במשלוח, 58.3 ש"ח באיסוף מהסניף (עם הזמנה אונליין). בכל סניפי דומינוס