מה נשמע, דוקו? הסרטים המוזיקליים הכי שווים בדוקאביב

ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר

היו הרבה כתבות וגם סרטי תעודה על חייה ומותה של ענבל פרלמוטר, אבל יש פה הרגשה של פעם ראשונה שהסיפור המלא מוגש כפי שצריך, בקצת פחות משעה וחצי שאין בה מבחינתי דקה מיותרת. גם כאחד שמכיר (או חושב שמכיר) די טוב את הסיפורים על המכשפות ומה שעבר על פרלמוטר, נשאבתי עמוק וגיליתי עוד צדדים חשופים ומדממים ביצירה והכישרון הענק הזה של ענבל. זה שעזב את העולם הרבה יותר מוקדם משהיה צריך.

בעזרת יומניה האישיים של פרלמוטר (וקריינות מצוינת שמעבירה היטב את התחושות שמגיעות מהמילים), אנחנו נכנסים עמוק יותר למה שעבר עליה בין הצלילים וההופעות, המחשבות וההתמכרויות. כל זה גם בעזרת אלו שהיו הקרובים ביותר אליה שמלווים את כל הריאיונות, ההקלטות הביתיות וקטעי הארכיון שעדיין מדביקים למסך. זה סיפור טראגי של אחת המוזיקאיות הכי מוכשרות שהיו לנו פה. סיפור שעדיין מדמם, עדיין נשמע כל כך טוב ועדיין שופך אור ואפלה על ענבל פרלמוטר.

צפייה מומלצת גם לאוהבי פרלמוטר שמכירות/ים את הסיפור וכמובן למי שלא. בעצם חובה למי שלא. הסרט ישודר בהמשך ב-Yes דוקו.

סינמטק 3, שני (15.5) 21:15, בנוכחות היוצרת; סינמטק 4, חמישי (18.5) 16:15, בנוכחות היוצרת; סינמטק 3, שבת (20.5) 22:00

Love to Love You, Donna Summer

הדוקו הטרי על דונה סאמר הוקרן לראשונה בפרימיירה בפסטיבל ברלין השנה, איזור גאוגרפי שהיה די חשוב בפריצת הקריירה של סאמר. מי שהתחילה דווקא כפוטנציאל לקריירה כזמרת גוספל ובסוף שנות השישים הגיעה לגרמניה בתפקיד במיוזיקל של "שיער", ושם קיבלה את התנופה והשינוי שלקח אותה משחקנית-זמרת בסצינת האוונגרד הגרמנית היא זינקה אל תוך התואר "מלכת הדיסקו" במועדונים של ניו יורק והתהילה בשנות ה-70.

בעזרת המון קטעי ארכיון והקולות של המקורבים לסאמר, הסרט מציג לא מעט צדדים שכנראה הרבה מאזינים ומאזינות לא היו מודעים להם, בעיקר בחייה האישיים ומה עבר על דונה סאמר האישה מול דונה סאמר המוזיקאית הצבעונית. זה נעשה יפה גם דרך סיפורי הבנות שלה, ביניהן ברוקלין סודאנו, שגם ביימה את הסרט. מה שמוסיף לו המון רגש. בעיקר בחציו השני שמתרכז בפן האישי, משפחתי והחבוי, אחרי ההצלחה המוזיקלית.

סאמר נפטרה החודש לפני 11 שנים, בגיל 63. והיא מקבלת עכשיו את התיעוד שמגיע לה, מכיוון מאוד קרוב ללב, מכבד ומרגש. הסרט ישודר בהמשך ב-Yes דוקו, 8HOT, וסלקום טיוי.

סינמטק 3, שישי (12.5) 21:00; סינמטק 1, רביעי (17.5) 17:00; סינמטק 3, שבת (20.5) 17:00

פוליקר, הילד שבי

בתחילת העשור השמיני לחייו, יהודה פוליקר מתיישב מול המצלמה ומספר על כל התחנות בקריירה והחיים גם מחוץ להצלחות ועולם המוזיקה. מהנמרים, בנזין וקריירת הסולו, דרך הצלקות, השלדים בארון, הזהות המינית, המשפחה, היצירה, המוות וגם הבדידות והאופטימיות שאיתה. הרבה חלקים בסרט הרגישו כמו ישיבה על בירה עם פוליקר, בשיחה זורמת וכ"כ פתוחה על הכל, בחיוך וללא פילטרים. כל זאת בזמן שאנו צופים יחד בכל הקטעים מן העבר, המוזיקה שיצר והזמן החולף.

"הילד שבי" זו כותרת שיכולה להתפרש בכל מיני מובנים כשצופים בסרט. אם זו ההשפעה שהגיעה מאביו, העובדה שהוא בעצמו כנראה רוצה ולא זכה (עדיין) להיות אבא, והילד הפנימי שתמיד יישאר אצלו, זה שלימד את עצמו מוזיקה ודרכה הוציא המון דברים החוצה ועל הדרך הביא לנו שורה של שירים ואלבומים שילדים שהופכים מבוגרים ימשיכו לגלות, לשמוח איתה ולהתרגש איתה.

סרט מאוד אישי, שגם ברגעיו הקשים מצליח לעבור מסך בפחות כבדות, תודות לפתיחות והאופי מעלה החיוך ודורש החיבוק של פוליקר הבן אדם יחד עם פוליקר המוזיקאי שיושבים יחד מולנו. הסרט ישודר בהמשך ב-Yes דוקו.

סינמטק 1, שבת (13.5) 19:45, בנוכחות היוצרים; סינמטק 1, שלישי (16.5) 11:00; מרכז תרבות אניס, פעמונית 9 יפו, חמישי (18.5) 21:00, בנוכחות היוצרים; סינמטק 3 (20.5) 12:00, בנוכחות היוצרים

פיאנופורטה / Pianoforte

כבר כמעט מאה שנים שנערכת בפולין תחרות הפסנתר היוקרתית ע"ש שופן. כזו שמוציאה לעולם את כישרונות הפסנתר הגדולים של ההווה והעתיד. הדוקו שמגיע מפסטיבל סאנדנס בתחילת שנה, נצמד למספר משתתפים ומשתתפות צעירים במהלך התחרות. החל מההכנות, סיפורים אישיים, השלבים וההדחות, הלחץ והרגשות.
זה סרט שהפתיע אותי מאוד לטובה, כי הוא פחות מתעסק במוזיקה עצמה ויותר בפן האנושי של התחרות. כזה שלגמרי שווה תיעוד וכניסה פנימה לצופים. עם המתח והדרמה, ההתלהבות והאכזבות. ואפילו ההומור שנזרק באמצע, בעיקר עם כמה מהמשתתפים שם, שיוצרים המון משיכה ואהדה דרך המסך. ממש לא רק לחובבי מוזיקה קלאסית, כי כאמור המוזיקה עצמה שולית והדגש היפה הוא על הצעירים והצעירות ממדינות שונות ומה שעובר עליהם בתחרות המלחיצה.
במסגרת התכנית המוזיקלית הבינלאומית יוקרנו גם סרטים מומלצים על ג'ואן באאז, ליטל ריצ'ארד, מיושה, דייויד ג'והנסון והזדמנות לצפות שוב ב"מחפשים את שוגרמן" על המסך הגדול + שיחה עם מפיק הסרט ג'ון באטסק.

סינמטק 3, שישי (12.5) 10:00; חמישי (18.5) 16:00, בנוכחות היוצר; שישי (19.5) 12:15, בנוכחות היוצר

ימי הפיק

בריאיון האחרון איתו, לא הרבה לפני מותו בשנה שעברה, צביקה פיק מדבר בתחילת הסרט על האירוע המוחי שעבר, השיקום והתכניות לעתיד שלא הגיעו. הוא נראה קצת שברירי, אבל למרות קושי הדיבור וניסיון השאלה האם הוא בודד בביתו הגדול, הוא ממשיך לשמור על ראש מורם ואופטימיות של כוכב שתמיד המשיך לנצנץ.כאילו כלום לא קרה. וצביקה פיק באמת תמיד היה ככה: גם בתקופות הכי גרועות בקריירה, הנפילה והכישלונות והקהל שעזב, פיק תמיד המשיך לחיות את חייו ככוכב פופ שלא מתלונן ורק ממשיך לנסות.

לפני ואחרי היו את ימי הזוהר ודי מדהים לחזור אחורה ולראות את כל התהילה של פיק אחרי הפריצה הגדולה. חבריו ואנשים שליוו אותו מנסים לספר גם על צביקה פיק האדם, הצד שתמיד היה המסתורי יותר בקריירה שלו. עם הקרבה לאימו, הפאסון שעטה על עצמו מבחוץ, מה עשתה לו ההצלחה, והחברים שהיו, או לא באמת היו קיימים. הקטעים שהכי משכו אותי בסרט היו דווקא אלו בתקופות השפל שלו כאמן, כי שם מגלים אולי מי הוא היה באמת וכמה כוח החזיק בפנים. זה יכל להצטייר כפתטי, והרבה אכן חשבו כך, אבל דווקא שם מגלים איזה סוס עבודה מסור הוא היה וכמה אופטימיות וביטחון היה לו בעצמו. עד יומו האחרון כנראה.

זה סרט על זוהר וכוכבות וגם על נפילות והשתקמות. מכל מיני מובנים. וכוכב אחד שנשאר קצת מסתורי עד היום, גם אחרי שעלה לשמים. כזה ש"ימי הפיק" מנסה לפתור וגם חולק לו כבוד אחרון, צבעוני וראוי. הסרט ישודר בהמשך ב-Yes דוקו.

סינמטק 1, חמישי (11.5) 18:30, בנוכחות היוצר; בית רומנו, דרך יפו 9, שישי (12.5) 21:30; סינמטק 1, שלישי (16.5) 16:30; שבת (20.5) 14:15, בנוכחות היוצר

תומר קופר הוא שדרן, עורך ומפיק ברדיו הקצה, בעל הבלוג והתכנית "הרמוניה דרומית". היה חלק מהלקטורים שמיינו בשלבים המוקדמים את סרטי המוזיקה של פסטיבל דוקאביב. פסטיבל דוקאביב יתקיים בסינמטק תל אביב (הארבעה 5) ובמיקומים נוספים ברחבי העיר, 11.5-20.5, פרטים נוספים וכרטיסים כאן