הממלכה שתמיד שם בשבילנו: הסרטים הכי מנחמים של דיסני

1. אם יש פעוטות בבית: "פו הדב"

קשה לדמיין מקום מרגיע ומתוק יותר להעביר בו את הזמן מיער 100 העצים. לדיסני יש שני סרטים באורך מלא בכיכובם של פו, חזרזיר, טיגר וכן הלאה, האחד מ-1977 והשני מ-2011, שמורכבים מסיפורים קצרים, מצחיקים ומלאי חיוביות (חלקם מופיעים בגרסאות שונות בשני הסרטים). אם רוצים משהו טיפ-טיפה אדג'י יותר, שווה לבדוק את "ההרפתקה הגדולה ביותר", בו החבורה יוצאת לחפש את כריסטופר רובין באזורים קצת יותר קריפיים של היער.

2. הומור דבילי לנשמה: "הקיסר נפל על הראש"

אם כל מה שמתחשק לכם כרגע זה לקפוץ ראש בריכה אולימפית של שטויות, קבלו סרט מטופש לחלוטין – ובקטע הכי טוב. הקומדיה המטורפת משנת 2000 מתרחשת בגרסה צבעונית ולא מדויקת היסטורית בעליל של דרום אמריקה, בה קיסר צעיר ומפונק הופך ללאמה ויוצא למסע מוזר ומאוד מאוד מצחיק עם חקלאי חביב. אבל השיא הוא בכלל הבאד גאייז – המכשפה איזמה בדיבובה של ארת'ה קית' האגדית והטמבל החביב קרונק, מהנבלים הכי כיפיים שנראו בדיסני אי פעם.

3. כיף למתבגרים: סרטי "שודדי הקאריביים"

דיסני מנסים שוב ושוב להפוך מתקנים אהובים מהפארקים שלהם לסרטי קולנוע ולא בדיוק מצליחים, בניכוי ההצלחה הנדירה של סדרת סרטי הפיראטים המהנה. כמו רוב סדרות הסרטים שהמשיכו לרוץ יותר מעשור וחצי, גם "שודדי הקאריביים" התדרדרה ואיבדה חן עם הזמן, אבל שלושת הסרטים הראשונים בסדרה עדיין לגמרי עובדים. מחפשים הרפתקת אקשן כיפית עם שחקנים יפים, אווירה אפית ופסקול מוצלח? זה המקום להפליג אליו.

4. נוסטלגיה מחממת לב: "חתולים בצמרת"

הסרט הקטן והחמוד הזה יצא במקור ב-1970, אבל בישראל הוא זכה להצלחה קאלטית דווקא בניינטיז, בזכות הדיבוב המאוחר שלו לעברית. בין אם תעדיפו עברית או אנגלית, תקבלו חתולים חמודים שעושים שטויות, מטיילים בצרפת הכפרית או שרים שירים קאצ'יים לאללה, ותכלס, מה צריך יותר מזה כרגע? בגרסה העברית הנ"ל מחכות לכן אושיות כמו דני בסן, רותי הולצמן, חיים צינוביץ', אלברט כהן, דב רייזר – וגם אניה בוקשטיין הצעירה בתור הגורה מארי.

5. ערב שירה בציבור משפחתי: "היפה והחיה", "מלך האריות", "אלאדין"

אף אחד מהסרטים האלה הוא לא בדיוק שיא הכיף הקליל – בשלושתם יש סצנות מלחיצות וב"מלך האריות" יש גם את הסצנה ההיא שגורמת לילדים לבכות. מצד שני, מדובר בשלוש קלאסיקות שכנראה ראיתם כבר אינספור פעמים, ויותר חשוב, בשלושה מהפסקולים הזכורים בתולדות האולפן. זה בסדר ואף לגיטימי לדלג על הקטעים שבאים לכם פחות טוב ופשוט לשיר שוב ושוב ושוב את "גלגל החיים", "עולם חדש" או כל להיט כיפי אחר.

6. מה עם קצת רומנטיקה: "סינדרלה", "בת הים הקטנה", "פלונטר"

ולהבדיל, הנה שלושה סרטים שיסגרו לכם פינה עם אגדה רומנטית בצבעים עזים (ועם שירים יפים, איך לא). את שני הראשונים אין באמת צורך להציג, אבל אם במקרה חייתם מתחת לסלע – "סינדרלה" הוא פנטזיה מקסימה על חלומות שמתגשמים למי שממשיך להאמין בטוב ו"בת הים הקטנה" הוא הסרט שהכניס לחיינו את "הנוסחה של דיסני" לסרטי אגדות מודרניים, מצחיקים ומותחים, ששוכללה מאז לכדי שלמות. "פלונטר" הוא גרסה חדשה ומעודכנת יותר (מ-2010) של הנוסחה הזו, קומדיה חמודה שלוחצת חזק על דוושת ההרפתקאות אבל יש בה גם סיפור אהבה חמוד וסצנות מחזמר כיפיות.

7. בחזרה לתיכון: טרילוגיית "היי סקול מיוזיקל"

האם שלושת סרטי "היי סקול מיוזיקל" הם הסרטים האיכותיים ביותר שדיסני הפיקו? בהחלט לא. אבל אם גדלתם עליהם או שיש לכם חיבה מיוחד לסרטי התבגרות טראשיים עם מידה של מודעות עצמית, אוצו רוצו למרתון נוסלטגי. עיקר כוחם של הסרטים האלה הן הסצנות המוזיקליות, שמצטיינות לא רק באספקט המוזיקלי אלא גם בכוריאוגרפיה המושקעת ומלאת האנרגיה. חוץ מזה, כולם פה אולי סטרייטים לכאורה אבל יש גם מימד קאמפי שקשה להתעלם ממנו, בין אם בזכות כישורי המשחק הלא-לגמרי-בשלים של זאק אפרון או בזכות האייקוניות הבלתי מעורערת של שארפיי וראיין אוונס.

8. בשביל בכי מזכך: "הקול בראש"

אם הנוסחה של דיסני כולל שירים עליזים, סיפורי אהבה וסיידקיק מצחיק, אצל פיקסאר תמצאו סיפורי מסע מורכבים רגשית עם לפחות סצנה אחת בכל סרט שתגרום לאנשים מבוגרים לייבב. אם הצורך שלכם כרגע הוא דווקא בקתרזיס מרענן עם טישו בהישג יד, ההמלצה שלנו היא הלהיט זוכה האוסקר מ-2015. למקרה שטרם התנסתם ברכבת ההרים המדמיעה הזו, זהו סיפורה של ילדה בת 11 שעוברת דירה לעיר חדשה, שמסופר דרך "מרכז השליטה" הרגשי שלה. האירועים המבלבלים יוצרים עימות בין הבוסית שמחה לאנדרדוגית המבאסת עצב, והשתיים נקלעות במהרה ל, איזו הפתעה, סיפור מסע מורכב רגשית שיגרום לאנשים מבוגרים לייבב. יש כאן המון הומור, יצירתיות ויזואלית משמחת, הרבה לב וכנראה גם את התסריט הכי יפה שפיקסאר חתומים עליו אי פעם.

9. כשלא רוצים לחשוב על כלום: "טימון ופומבה"

בשנות התשעים קיבלו צמד החברים / ההורים המאמצים של סימבה תוכנית טלוויזיה משלהם, וזה דבילי בדיוק כמו שזה נשמע. אנחנו לא יכולים להבטיח ששלוש העונות של אותה סדרה התיישנו בחן, אבל אנחנו לגמרי מבינים את מי שפשוט צריכים משהו קל דעת, צבעוני ותזזיתי שירוץ ברקע, בלי צורך לעקוב אחרי עלילה מתמשכת או להרגיש כל רגש מכל סוג. מי מתאים יותר למשימה כזו מהשניים שהכניסו לחיינו את מוטו האסקפיזם המושלם "האקונה מטטה"?

10. לבינג' איכותי אחד: "גרוויטי פולס"

שתי עונות ו-41 פרקים בלבד הספיקו ל"גרוויטי פולס" כדי להפוך לאחת מסדרות הילדים הטובות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה. לא פחות. דרך סיפור מוזר על זוג תאומים שנשלחים להעביר את הקיץ בעיירה נידחת, נוצר כאן שילוב מושלם בין עלילה חכמה שנבנית בהדרגה לקראת קליימקס מטורף לבין פרקי "מפלצת השבוע" שעומדים בפני עצמם. מדובר בסדרת מסתורין קומית וקלילה אבל גם עם רגעים מלחיצים, שקצת מרגישה כמו גרסה לילדים של "טווין פיקס". אם הילדים שלכם לא נלחצים בקלות ממפלצות ויצורים פנטסטיים ובא לכם משהו שיהיה כיפי גם בשבילכם, תנו לה צ'אנס.