בית עם סיפור: דירת השיכון המוזנחת שהפכה לפנינה של קריית שלום

מי: אורית עטיה (58)
איפה: שלושת החיצים, קריית שלום 
ותק: 9 שנים
מטראז': 100 מ"ר

אורית היא אישה רבת כישרונות, תחביבים ועיסוקים – היא מורה ליוגה, מנהלת שיווק בתחום הנדל"ן, מעצבת בנשמתה, ושפית בלבה. דירתה ממש כמותה, רבת סגנונות ומעוצבת בשילובים מעניינים ולא קונבנציונליים. אחרי מגורים של 12 שנה בקוסטה ריקה היא מצאה בית בקריית שלום, אותו היא הפכה לפנינה אמיתית.

>> בפעם שעברה: איך ליפול בטעות על בית יפואי אותנטי בשוק הפשפשים

"כשחזרתי לארץ חיפשתי בית קרקע במבנה רביעייה, בקרבה לטבע. עברתי הרבה ערים, עד שהמתווך הביא אותי לשכונת קריית שלום, אותה לא הכרתי לפני כן. עצי הלימון המפוזרים, הרחובות הקטנים ללא מוצא, ויחסי השכנות בה כבשו את ליבי. יש פה אנרגיה טובה", מספרת אורית. "כשראיתי את הדירה ידעתי ישר מה אני עושה ממנה, זו הייתה דירת שיכון מוזנחת בת 65 מטר, שהרחבתי ותכננתי בדיוק לצרכיי. לא רציתי בית חדש, סטרילי, רציתי לייצר תחושה של בית שכבר גרים בו שנים, של בית עם סיפור".

המטבח

"היה לי חלום על מטבח מנירוסטה. לנירוסטה יש סטייטמנט, חוץ מזה שזה מאוד פרקטי לתחזוקה וניקיון. לא רק המטבח שלי מנירוסטה, גם רוב הכלים שלי בתוכו. התלבטתי מאוד מה לעשות בקיר שמאחוריו, עד שהבנתי שבטון ישתלב פה הכי טוב, ושכנעתי את הקבלן לעשות לי יציקה שהייתה מאוד קשה לביצוע".

 

 

האי

"האי הוא המקום האהוב עליי בבית. לאוכל, לקולינריה, לבישול יש חלק עצום בחיי ובמקור, תכננתי את האי כדי שתהיה לי את האפשרות לארח פה סדנאות בישול. אמנם הסדנאות מעולם לא יצאו אל הפועל אבל אני כן מארחת פה כל הזמן אנשים".

 

פינת האוכל

"את שולחן האוכל והכיסאות קניתי מהמותג האיטלקי B&B, והם הולכים איתי כבר שנים. את גוף התאורה הספציפי הזה חיפשתי לא מעט זמן, הוא שייך למעצבת Lucie Koldova ונקרא קפסולה. על הקיר הצמוד תלוי שעון של אלסי, והחלון הפתוח תמיד מכניס את הירוק פנימה".

 

 

סלון 1

"תמיד יש לי שני סלונים – בסלון אחד אני מארחת, ובשני אני יושבת לקרוא ולשתות קפה בבוקר. סלון אחד הוא סלון הקריאה, בו שידה שעלתה עם סבתא שלי מטורקיה, ומעליה ציור של האמן הישראלי איוון שוובל שהוא פריט האומנות היחיד שיש לי בבית. את כורסת העץ מצאתי ברחוב בפלורנטין לפני 20 שנה, ושולחן הסלון הגיע מהבית של סבא וסבתא שלי".

 

סלון 2

"הספה היא הפריט היחיד שקניתי במיוחד לבית הנוכחי. שולחן הסלון הגיע בייבוא אישי מהודו ובמקור שימש כבסיס למיטת ילד. מאחורי הספה ספריית הספרים שלי, שמחולקים בעיקר לאוכל, פסיכולוגיה ויוגה, לצידם פסלים מטיולים בעולם. על אחד המדפים, צעצוע פח של אוטו בן 200 שנה, שקניתי בשוק יד שניה בצרפת".

 

  

חדר הרחצה

"אני חולת אמבטיות וידעתי שאתכנן לי אחת כזאת בבית. הרצפה בכל הבית וגם האמבטיה עצמה, מחופות במיקרו טופינג, שהוא סוג של בטון סינטטי אקולוגי ועמיד. האריחים באמבטיה, בעבודת יד מאיטליה. שידת הכיור היא שידת ההחתלה של הבת שלי שמיחדשתי ושיפצתי, עליה מונחים כלי קרמיקה שעשיתי".

 

 

חדר השינה

"חדר השינה תוכנן כך שהוא יכול להפוך ליחידת דיור נפרדת עבור הבת שלי, לכן הוא מחולק באופן לא שגרתי. ארון הבגדים מייצר מסדרון כניסה, שמוביל ליחידת רחצה פתוחה ללא מחיצה. הפתיחות הזאת מקלילה, ונותנת תחושת מרחב. בחלל הגדול יש את ספת הטלוויזיה שלי ואת המיטה, ופה אני מבלה את רוב החורף. על קיר המיטה, תליתי קולאז' של פוסטרים יפניים שמכניסים צבע – דגלים, קליגרפיה, אומנות קלאסית, וכרזות למיניהן. ליפן יש מקום גדול בלב שלי".

 

 

 

חדר העבודה

"אני עובדת כל יום מהבית, בימים יפים אני עובדת מהגינה ובכל שאר הזמן מחדר העבודה. השולחן הוא פלטת עץ, תחתיה שתי שידות פלסטיק צבעוניות שקניתי בהביטאט לפני שנים. לאורך הקיר, שידת עץ ענקית שתכננתי עם נגר בקוסטה ריקה והבאתי אותה איתי לארץ".

 

הגינה

"כל עוד אני יכולה, אני נמצאת בחוץ. טיפחתי גינה ירוקה שאני מטפלת בה יום יום, עם מספר פינות ישיבה שמתאימות לכל שעות היום, ואני נודדת עם השמש ביניהן. על השולחן הגדול כלי עץ שהבאתי מקוסטה ריקה, בו מכינים סוכר דקלים מקומי".