דירה שהיא דרך חיים: 90 מ"ר של לייף סטייל יפואי באמצע החיים
כשסיגל גרנות ובן זוגה אלי עברו לדירה יפואית שהם בכלל קנו להשקעה, הם לא ידעו שהמעבר אליה יהיה הדבר הכי טוב שקרה להם. עכשיו הם גרים בדירה ביתית וחמה עם סטייל עוצר נשימה, שולחן שהוא מזוודה ושמלה ממוסגרת לבנה כשלג. אין כמו יפו בעולם, אנחנו אומרות לכם
מי: סיגל גרנות (53), אלי גרנות (72)
איפה: מיכלאנג'לו, יפו
ותק: 4 שנים
מטראז': 90 מ"ר
לפני ארבע שנים סיגל החליטה לעשות שינוי כיוון. היא עזבה את עבודתה כגננת, עזבה עם משפחתה את הוד השרון, והחליטה לעבור ליפו ולהגשים את החלום שלה להיות סטייליסטית. היום, היא מעבירה סיורי לייף-סטייל ואופנה ביפו, וחיה עם אלי, בן זוגה, צייר ונגן ג'אז, בדירה ביתית וחמה עם סטייל עוצר נשימה.
"אם יש לך סטייל, זה בא לידי ביטוי בכל תחום", מספרת סיגל. "סטייל זו דרך האירוח, זה שילובים ואיזונים, זה אופן הלבוש, זו דרך החיים. תמיד היה בנו את זה, אבל רק עם המעבר ליפו העזתי לתת לסטייל שלי ביטוי מלא ומשמעותי. את הדירה במקור קנינו להשקעה, אבל המעבר אליה הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו".
הסלון
"הסלון ברובו מורכב מרהיטים שהיו איתנו עוד בהוד השרון והולכים איתנו שנים. את השולחן, שהוא בעצם מזוודת מסע עתיקה, קיבלתי במתנה מחברה לכבוד המעבר. עליו עיתוני עיצוב ופמוטים ממעצבות שאני מבקרת בסיורים שלי. על הקיר, רישום שאלי עשה בהריון שלי עם עמית. במקום אלבום תמונות, הוא נתן לי חוברת רישומים שהכין לכל אורך ההריון, עד ללידה".
הספרייה
"מאחורי הספה, ספריית ברזל שחורה עמוסה בספרים, פסלים ואקססוריז שאספנו לאורך השנים. הסלים הגדולים משוק בתאילנד, פסלי השוורים מהודו, המסכות מאינדונזיה, הכדים והנרות של מעצבות שאני מבקרת בסיורים שלי, וביניהם המון ספרי עיצוב ואומנות שגם אני וגם אלי שואבים מהם השראה. באחד המדפים, תמונה שמצאנו בבית של אבא של אלי ז"ל, בה כל המשפחה שלו שנספתה בשואה עם שמותיהם. לצערנו, לא הספקנו לברר מי הם היו. הפטיפון ואוסף התקליטים שייכים לאיתי הבן שלנו ולמזלנו הם לא מצאו מקום בדירה שהוא שוכר, אז אנחנו נהנים מהם כל יום".
הפסנתר
"אצלנו בסלון במקום טלוויזיה יש פסנתר, והוא מרכז הבית. אלי מנגן הרבה, בעיקר ג'אז, והפסנתר עצמו בן יותר מ-120 שנה. מעליו, אימום עץ שחברה טובה שלי הביאה לנו, עליו היא ציירה אותי, את אלי ואלמנטים שמאפיינים אותנו. לצידם, מנורת וינטג' ומטרונום, ועל הקיר מעליהם, ציור של אלי".
פינת האוכל
"שולחן האבירים היה איתנו עוד בהוד השרון ועשינו הכל כדי שיבוא איתנו גם לפה. את הכיסאות ליקטתי בשוק הפשפשים ויצרתי מיקס אקלקטי של עץ. במקום זרי פרחים, אני אוהבת לשים על השולחן בואזה גזם מהמרפסת או מהשכונה. העלים הגדולים מחזיקים חודשים, ויש בהם משהו פראי וטרופי שאני אוהבת".
המטבח
"כל סיור שלי ביפו מתחיל פה בבית. אני מאוד אוהבת לבשל, לארח, להגיש, לצלחת, ולהעניק לאנשים חוויה מלאה, שעושה נעים בבטן, בעיניים ובלב. במדפים יש לי המון כלים מפרו, ממרוקו וממעצבי קרמיקה ישראלים בהם אני אוהבת להגיש. לצידם, כד שחור גדול מבורמה וספסלים שהבאתי מאפריקה שאני משתמשת גם בהם ככלי הגשה. אני אוהבת לקנות דברים עם ייעוד אחד ולהשתמש בהם אחרת".
חדר השינה
"המרכז של חדר השינה הוא הארון שלי. הוא בחלקו סגור ובחלקו פתוח, כששני הצדדים מסודרים תמיד. את שמלת הקטיפה הירוקה סבתא שלי תפרה לי לכבוד יום הולדת 3, ואת שמלת המשי הלבנה במסגרת, קיבל דוד שלי בברית שלו בעיראק. תמיד אמרתי שהנכד הראשון שלי יזכה בה, עכשיו הוא רק צריך להגיע…"
חדר העבודה של אלי
"פה נמצא הארון של אלי, שולחן העבודה עליו הוא מצייר ורושם, וגם הטלוויזיה שבדרך כלל הוא היחיד שצופה בה. את הארון בחרתי לעשות עם דלתות זכוכית כדי להקל על הנוכחות הכבדה שלו בחלל הקטן. לצד השולחן, מתקן קריקט שקניתי בחנות יד שניה. יש משהו בפריטים כאלה עם סיפור שמרגש אותי".
חדר העבודה של סיגל
"את חדר העבודה שלי אני חולקת עם מיטת אירוח שמיועדת לילדים כשהם באים לבקר. את השולחן, אבא של אלי בנה במו ידיו ואנחנו רק שייפנו והוספנו לו פלטת זכוכית. הכיסא שייך לאיתי הבן שלנו, שלמזלנו, לא לקח איתו לדירתו השכורה. לצידו, בובת מדידה שמצאתי ברחוב ושיפצתי. את הציור שעל הקיר צייר אלי, כמו כל הציורים בבית, ואותו אני אוהבת במיוחד".
