ציר הרשע: דירגנו את 15 הנבלים הכי מוצלחים בטלוויזיה אי פעם

נבלים טובים יכולים להציל לעשות את הגיבור. הרי נבל טוב הוא נבל עם הצדקה, והקהל צריך טיפה לאהוב אותו כדי לשנוא אותו, או לפחות לאהוב לשנוא אותו. לא חסרים נבלים טובים בטלוויזיה, חלקם ממש מוצלחים, אבל יש כמה שהתעלו על כולם. אלו 15 הנבלים הכי המוצלחים על המסך. 

>> אמת נגד כוח: שמאלנים, דווקא אתם צריכים לאהוב את "מנאייכ"

15. ג'סיקה ג'ונס: קילגרייב (דייוויד טננט)

בניגוד ל-DC, הצד החלש של מארוול הוא דווקא הנבלים, ולמרות שבשנים האחרונות יש חידושים קלים בגלריית הנבלים שלהם, עדיין לא פגשנו אייקונים כמו הג'וקר או הפינגווין. נבל אחד של מארוול שהיה יוצא מן הכלל הוא קילגרייב, האיש הסגול שמסוגל לתמרן אנשים לפי צרכיו. בג'סיקה ג'ונס אנחנו מקבלים את דייוויד טננט המוכשר בתור הנבל הכי אפל שמארוול הציגו על המסך. קילגרייב לא מונע רק על ידי הצרכים שלו, אלא גם על ידי האגו שלו ועל ידי הרצון שאנשים ישמעו בקולו. אנחנו לומדים איך הוירוס אותו מפריש קילגרייב עובד, ולמען האמת זאת הפעם הראשונה ששליטה מוחית נראית כל כך מאיימת. אחד הדברים שהופכים את קילגרייב לנבל הכי טוב שמארוול הציגו הוא חוסר השליטה של קורבנותיו במסלול חייהם, והעובדה שהוא שולט בכל כך הרבה אנשים זו חוויה שמערערת את הכל. לא רק אצל הדמויות, אלא גם אצל הצופים. 

14. המקום הטוב: שון (מארק אוון ג'קסון)

קשה למצוא נבלים טובים בקומדיות, אבל יש אחד שמתפקד כסוג של פרשנות לדמות השטן, בקומדיה הפילוסופית של מייקל שור. שון הוא שד המתעניין אך ורק בעובדות היבשות, ולועג לכל דבר רגשי. הוא למעשה הבוס של מייקל במקום הרע, ומקבל ההחלטות המרכזי שם. שון הוא מרושע, אבל הוא לא צריך צחוק זדוני או לצעוק על השדים הכפופים לו בשביל להוכיח את זה. הוא עושה את הכל בקרירות (מוטיב מאפיין של השחקן מארק אוון ג'קסון) שמצליחה גם להרגיש מטופשת לעיתים, אבל גם מעבירה את הרוע. היתרון המרכזי של שון הוא חיי הנצח שלו, מה שאומר שאי אפשר להרוג אותו ולסיים את הסיפור, אלא רק לשנות אותו ואת דעתו. לכן המאבק שלו עם מייקל על אופי החיים שאחרי המוות הופך עם הזמן לקו העלילה המרכזי של הסדרה, ולמרות שהוא יכול להיות די מרושע, הוא גם מצליח להיות נוגע ללב לרגעים, ואפילו מאפשר לצופים להתחבר אליו. 

13. דרגון בול זי: מג'ין בו על כל גרסאותיו

כנראה שהמעריצים של דרגון בול זי יתווכחו על מי הנבל הכי טוב בסדרה – פריזה או סל – אבל בשבילי מדובר במאג'ין בו, הנבל היחיד שהאבולוציה שלו נעה מגיל אחד לגיל אחר. מאג'ין בו הוא דמות שעוברת מצורה לצורה, ואפילו מתפצלת לשתי דמויות – בו הטוב ובו הרע. זה נשמע אולי ילדותי מעט (או הרבה), אבל בסדרת אנימה כמו דרגון בול, לרוב אלה הכוחות הפועלים בעולם: טוב נגד רע. מה שמורכב כאן הם הדרגות של הרוע והטוב. שינוי צורה תמיד היה חלק מההתפתחות של הנבלים בדרגון בול, אבל מכל שינויי הצורה, מאג'ין בו הוא אולי הכי מורכב והכי מעניין. 

12. חניבעל: חניבעל לקטר (מאדס מיקלסן)

התפקיד של מאדס מיקלסן בתור חניבעל לקטר, הפסיכיאטר הקניבל המפורסם, הפך אולי לתפקיד הכי מוכר שלו ובצדק. אין ספק שלא קל להיכנס לנעליו של אנת'וני הופקינס (רק תשאלו את גספר אוליאל, שגילם את הקניבל בסרט הפריקוול), אבל מיקלסן הופך את חניבעל לדמות משלו, ללא נסיון לחקות גרסאות קודמות או לייצר רפרנסים עבור הקהל. חניבעל הוא דמות מורכבת, אבל הוא גם יצור הישרדותי, ואף על פי שהוא מאוהב בוויל גרהם, המורה שמתחיל לעבוד עם ה-FBI, הוא לא יהסס לפגוע בו במידת הצורך. למרות שיוצרי הסדרה מאפשרים לדמות של חניבעל לעשות דברים די מזעזעים, אתם תמשיכו לרצות לראות איך הסיפור מעורר הבחילה הזה נגמר. 

11. משחקי הכס: ג'ופרי ברת'יאון (ג'ק גליסון)

אנשים מסוימים יחשיבו את רמזי בולטון לאחד הנבלים האכזריים בתולדות הסדרה, אבל הם כנראה שכחו עד כמה הם שנאו את ג'ופרי. מדובר בנבל מושלם, כי הוא נבנה לאט. אנחנו מכירים אותו בעונה הראשונה בתור ילד קטן ולכאורה לא מזיק במיוחד, אבל מהר מאד אנחנו לומדים מה השילוב המוזר בין האחים סרסיי וג'יימי הביא לעולם. וזה לא משהו טוב. במהלך חייו ג'ופרי הורה למשמר המלך להכות את סנסה באופן קבוע, שיגר בבליסטרה את מי שהתנגד לו (תרתי משמע), ניסה להתנקש בבראן ואף הורה להוציא להורג את נד סטארק. ג'ופרי היה שם כשהסדרה הייתה בשיאה, וכל פעולה אכזרית שלו הייתה מפתיעה יותר מקודמתה. אה כן, ולשחקן ג'ק גליסון יש פרצוף שבא לך לתת לו בעיטה, והוא גם מזכיר ילד זין אחר שאנחנו מכירים. נראה אם תצליחו לשים עליו את האצבע.

10. הלוטוס הלבן: גרג (ג'ון גרייס)

אולי הנבל הכי מפתיע ברשימה, כי הוא לא התחיל בכלל ככזה. בעונה הראשונה של "הלוטוס הלבן" גרג היה מושא האהבה של ג'ניפר קולידג', הלא היא טניה מקוויד העשירה והסהרורית טובת הלב. באופן טבעי חשדנו בכוונותיו, אך בסוף העונה שניהם עוזבים יחד את המלון כזוג, והחששות התפוגגו. זאת אומרת, עד שיצאה העונה השנייה שחשפה את גרג כבן זונה ערמומי שמנסה להרוג אותה בשביל הירושה. טניה מצליחה אמנם להרוג את כל הרוצחים שגרג שלח אחריה בסירה, אבל היא לא הצליחה לשרוד. כולם רוצים להיות עשירים, אבל גרג מבין שעבור זה הוא יצטרך ללכלך את הידיים, ויוצא מנצח – לא רק כי טניה מתה, אלא גם כי צוות הרוצחים ששכר כדי להרוג אותה (הכולל את המאהב הקודם שלו) נרצחו כולם על הסירה, מה שאומר שהוא לא יצטרך להתחלק בשלל. גרג יוצא המנצח הגדול, ונשאר רק לקוות שיופיע שוב בעונה השלישית ואולי יקבל את מה שמגיע לו.

9. סאות' פארק: אריק קרטמן (טריי פארקר)

הילד השמן והמעצבן מוכר כבר לכולם, וסאות' פארק לא הייתה אותו דבר בלי קרטמן ושלל מזימותיו. רק על הדברים שהוא עשה אפשר לכתוב רשימה נפרדת לחלוטין, אבל איכשהו הוא תמיד מצליח להתחבב על הקהל מחדש, ולגרום לנו לרצות שהמזימות שלו יצליחו. הוא גרם לסקוט טנרמן לאכול את ההורים שלו, הדביק את קייל ב-HIV, הרס את סאן פרנסיסקו עם קת'ולו, עינה את סופרנני והקים כנסייה מזויפת כדי להונות את חבריו, ואיכשהו אנחנו עדיין אוהבים אותו. כלומר, לעזאזל – הוא אחת הדמויות הכי מעניינות בסדרה שיש בה את "איש-דוב-חזיר". אין ספק שחלק גדול ממה שהופך את סאות' פארק למטורפת הוא הילד השמן והפסיכופת שהופך את החיים של כולם לאומללים רק כדי להפוך את חייו לקצת יותר טובים.

8. בלש אמיתי: המלך הצהוב

סדרת הדרמה הבלשית של HBO זכורה במיוחד בעקבות התפקידים האלמותיים של וודי הארלסון ומת'יו מקונוהי. האחים למחצה שלכאורה עוברים בין תקופות זמן שונות ומחפשים את זהותו של רוצח סדרתי. המלך הצהוב הוא דמות של לאבקראפט, שהושפעה מספר בעל אותו שם של רוברט וו. צ'מברס. זהותו של המלך הצהוב מעולם לא התבהרה לגמרי, אלא נשארה לאורך הסדרה כמעין ייצוג של רוע טהור ובלתי נשלט – אבל בין אם מדובר ביישות על טבעית עם סוגדים שמוכנים להרוג למענה, ובין אם מדובר ברוצח סדרתי שרואה בעצמו "המלך הצהוב", המעשים שהוא גורם לאנשים לעשות פשוט מזעזעים. הקהל אוהב כיום רוצחים סדרתיים, אבל זה נבל שלא גורם לך להיות בצד שלו, ואין פה שום רומנטיזציה של רוצחים סדרתיים. גם אם אף עונה לא מצליחה להתעלות על הראשונה המופתית, זאת סדרה עם קצב איטי ומותח, ונבל שממשיך להוליך שולל את שני הבלשים שלו במשך שבע עשרה שנה.

7. פארגו: רוי טילמן (ג'ון האם)

אחד הנבלים היותר מוצלחים שיצא לנו להכיר לאחרונה הוא רוי טילמן, השריף חובב החוקה שמסרב לעקוב אחרי החוק, ונאמן אך ורק לחוקה ולתנ"ך. והוא לגמרי מציל את הסדרה בעונה החמישית. מעבר לאמונותיו הפוליטי, מפרק לפרק אנחנו מגלים יותר צדדים בו, וככל שהסיפור נגלל, כך הרוע גדל. האופן שבו ג'ון האם מסוגל לתעל דרך המשחק שלו רוע, המלווה בהצטדקויות מוסריות, מרגיש אמין לגמרי –  אבל כשזה מלווה במעשים איומים ומזעזעים זה עוד יותר גרוע. עד סוף העונה , מטרתו של טילמן משתנה מלתפוס את דורותי, שלפי תפיסתו שייכת לו, להישרדות. והוא הולך רחוק כדי לשרוד. מה שהופך אותו לנבל כל כך טוב הוא שאתה כל כך שונא אותו, ובאותה העת רוצה לראות עוד מהמשחק המופתי של ג'ון האם. דרך אגב, הסיום של הדמות הוא ככל הנראה המספק בכל הסדרה. 

6. הסמוראית כחולת העין: אבייג'ה פאולר (קנת' בראנה)

אבייג'ה פאולר הוא אחד הנבלים המפחידים והמאיימים ביותר שראיתי באנימציה. אחד הדברים שגורמים לך לתהות אם בעצם מגיע לו להפוך לשוגאן, היא העובדה שהוא חיכה המון זמן כדי להוציא את התכנית שלו לפועל, ועשה את כל הפעולות הנכונות כדי להצליח. עם זאת, הוא נכשל בזכות הפרוטגוניסטית המוצלחת שלנו מיזו, שמצליחה לעצור אותו – אבל התכנית שלו הייתה בנויה כל כך טוב, והזעם שלו על היחס העוין שקיבל כאדם לבן ביפן הופך לכוח המרכזי שלו. חוץ מזה, העיצוב שלו כנבל דיסני למבוגרים הופך אותו למאיים ולא צפוי מכמה בחינות, וכן – אני מדבר על הסצינה הזאת בבית הבושת. 

5. יורשים: לוגן רוי (בריאן קוקס)

אב המשפחה והמיליארדר לוגן רוי לגמרי הרוויח את מקומו בטופ חמש, וזה לא רק בזכות המשחק הנפלא של בריאן קוקס. לוגן רוי הוא דמות מורכבת שלא שמה את כל הקלפים על השולחן. אתה אף פעם לא יכול לדעת מה הוא מתכנן, אבל כשהוא חושף סוף סוף מה עובר לו בראש, קשה שלא להסכים איתו. זה החלק הכי קשה, שאתה פשוט יודע שהוא צודק. באחד מרגעי השיא הרבים של רוי, הוא נוזף בילדיו שהוא תמיד מנצח, וזה כמעט תמיד נכון עד לנשימתו האחרונה. מדובר בטיטאן שאתה לא רוצה לעמוד בדרכו, והוא מוחץ את כל מי שיוצא נגדו גם כשהמצב בקרשים. השם לבדו מספיק כדי להעביר פחד בפחות או יותר רוב הדמויות, כולל ילדיו, וזה הישג מרשים לנבל שאין לו כוחות או יכולות מיוחדות כלשהן. רק הבנה של איך כסף עובד, ואיך אנשים רגישים. 

4. שרלוק: מוריארטי (אנדרו סקוט)

מוריארטי הוא דמות כל כך ותיקה שקיבלה כל כך הרבה עיבודים, אז קשה באמת לעשות איתה משהו חדש. ובכל זאת, השחקן הבריטי אנדרו סקוט עשה עבודה מעוררת חלחלה עם הפושע המפורסם, שהופך את החיים של שרלוק למשחק של חתול ועכבר. ההתעקשות של שרלוק להפריע לעסקיו של מוריארטי מחמירה כל כך עד שהנבל מנסה להרוג אותו מספר פעמים, וגם אחרי שמת הוא ממשיך להתעלל בבלש המסכן. באמת שאין הרבה נבלים שמצליחים להתעלל בפרוטגוניסט שלהם כמו מוריארטי, מה שהופך את היחסים ביניהם למרתקים (וזה עוד מבלי שדיברנו על כל הסאבטקסט ההומואירוטי).

3. פארגו: וי. אם. ורגה (דייוויד ת'יוליס) 

הסיבה שפארגו מופיעה פעמיים ברשימה באמת לא הוגנת, אבל מפני שבמשך השנים הם הציגו גלריית נבלים מרשימה ביותר, הם ראויים למקום נוסף. למעשה, אפילו שקלתי להוסיף את הרוצח השכיר של בילי בוב ת'ורנטון. זה כבר לא באמת הוגן, אז נאלצתי לבחור בין השניים, ואין מה לעשות – הדמות השטנית שדייוויד ת'יוליס מגלם היא אחת הדמויות המרושעות ביותר שראינו על המסך. הנוכחות הדמונית של ורגה היא מעוררת אימה, אפילו כשהוא כבר אזוק וכבול וכביכול חסר כוח לחלוטין. 

2. שובר שורות: גאס פרינג (ג'יאנקרלו אספוזיטו)

גם אחרי 30 שנות משחק, התפקיד שקיבל ג'יאנקרלו אספוזיטו ב"שובר שורות" בנה לו את המשך הקריירה. גאס פרינג, הבעלים של רשת מזון מהיר וגם ראש קרטל הסמים הגדול ביותר בניו מקסיקו, הוא מועמד ראוי ביותר על המקום הראשון ברשימה, ולבסוף מתכבד במקום השני. כשרק הכרנו את גאס, הבנו שמדובר בפסיכופת שמוכן אפילו לרצוח את העוזר שלו אם צריך, אך ככל שנחשפנו לעוד רבדים בדמותו, אנחנו מתחילים להבין את הצד שלו, כשרואינו איך הסלמנקות הרגו את אחיו. פרינג הוא אולי הנבל המורכב ביותר ברשימה הזאת, כי הוא לא רק פסיכופת, ויצר הנקמה הוא לא הדבר היחיד שמאפיין אותו. חוץ מזה, נקודת הסיום שלו בעונה הרביעית כל כך טובה ואייקונית ולא דומה לשום דבר שראינו בטלוויזיה עד אז. 

1. הבנים: הומלנדר (אנת'וני סטאר)

ובכל זאת, הומלנדר הוא ככל הנראה הנבל הכי חזק ברשימה, ולא רק כי יש לו כוחות על – אלא גם כי ככל שהסדרה מתקדמת, כך יש לו פחות ופחות מעצורים. הומלנדר הוא הגרסה הכי גרועה של סופרמן שאיבד שליטה, קו עלילה ישן נושן, אבל כשהוא קורה בעידן הסושאל מדיה מופרע וככל שהציבור מתדלק את האופי הנרקסיסטי שלו, כך הוא הופך למפלצת בלתי ניתנת לעצירה. במהלך שלוש העונות הומלנדר הספיק לעשות דברים כל כך נוראיים עד שהם יכולים לגרום גם לקשוחים שבצופים לקבל בחילה. בסופו של דבר, מה שהופך אותו באמת לנבל חזק זה לא לשכנע מישהי להתאבד או לנטוש מטוס מלא נוסעים, אלא התמיכה שלה הוא זוכה, האהדה שהוא מקבל אפילו כשהוא הורג באכזריות מפגין שזרק פחית על הילד שלו ואהבת הציבור, שמאשרת לו שמה שהוא עושה זה טוב. לא סתם הוא מזכיר לנו כמה מנהיגים מוכרים, מה שהופך אותו למפחיד יותר עבור הצופה, כי הרוע הזה דווקא כן קיים במציאות שלנו. אפילו שלטראמפ ולביבי אין עיניי לייזר.