סטופ כדור הארץ

נמאס מההשתלטות של סרטי הקומיקס על העולם

ברור שישנם גם סרטים מצוינים בתוך הז'אנר, אך לא יתכן שאנשים עם כוחות על יקחו לנו את כל תשומת הלב

די כבר.
די כבר.
3 בספטמבר 2019

לפני כמה שנים עבדתי בחברת משחקים ישראלית גדולה. באיזה ערב חברה שערך הסטודיו שלנו, נלקחנו לקולנוע לצפות בסרט הקומיקס שהציג באותו הזמן. הקולגה שישב לידי באולם, כיאה לתעשיית המשחקים, היה חובב תרבות-גיקית מושבע; משחקי מחשב, אנימה, וגם קומיקס. באחת הסצינות ללא שום הכנה מוקדמת, פתאום נפער קרע בזמן-חלל, ומתוכו הופיעה דמות של גיבור-על שמעולם לא נראה או הוזכר בסרט קודם לכן, צעק אזהרה חידתית על אירוע שכלל לא הופיע בעלילה, ונעלם. בעודי ממצמץ בניסיון להיזכר אם נרדמתי בחלק שבו הכינו אותי לגילוי הזה, קלטתי את הקולגה לידי כמעט מייבב מרוב תענוג, והבנתי שאני בכלל לא אמור לדעת מה קורה שם; כל הברקים והרעמים של הסצינה נועדו לענג את מי שעשו את שיעורי הבית שלהם, ומזהים את הדמות ואת צעקותיה ממוצרי מדיה אחרים, שאליהם היא מרפררת.

לנצח תישאר תשומת הלב האנושית מוגבלת מאד, כמו גם המקום בשלטי חוצות על איילון. הפנאי לעד יהיה מוגבל כיוון שהחיים, בניגוד לעלייה במחיר הכרטיסים והפופוקורן, נגמרים מתישהו

כמובן שאין בעיה עקרונית עם עומס רפרורים שאינם מקדמים עלילה. יהיה לנו קשה לחבב את הקולנוע של טרנטינו, או של אדגר רייט או של אינספור במאים אחרים, אם תהיה לנו בעיה עם רפרורים. גם אין בעיה עקרונית עם סרטי קומיקס; כל תלונה על נחיתותם היא מיושנת כמו התלונות הישנות על סרטי ז'אנר. כמו שקל להעלות על הדעת יצירות מעולות-באמת מז'אנר הקומדיה הרומנטית, האימה והפילם נואר, כך גם עולים בדעתי כמה סרטים מעולים מז'אנר סרטי הקומיקס.

וסוגת הקומיקס אכן מבשילה. במונחים של תיאוריה קולנועית, נראה שבאיזור טרילוגית האביר האפל של נולאן הגענו לא רק לשיאים קולנועיים אלא גם לשלב ההיברידי של הז'אנר. סרט קומיקס אלים? קיקאס. סרט קומיקס בלשי? חייל החורף. סרט קומיקס שהוא גם סרט התבגרות? ספיידרוורס. שעוסק בזקנה ויחסים בין-דוריים? לוגאן. גיבור על חדל אישים? הנקוק. גיבור על שהוא מפלצת? ברייטברן. סרט שגיבורו בכלל לא בטוח שיש לו כוחות על? בלתי שביר. אך בעוד שניתן לחבב את הנעשה בתוך הבועה של סרטי קומיקס, אי אפשר להתעלם מבעיה ענקית, והיא: הגודל שאליו תפחה הבועה הזו.

יש גם סרטים מעולים בז'אנר. מתוך הסרט "שומרי הגלקסיה"
יש גם סרטים מעולים בז'אנר. מתוך הסרט "שומרי הגלקסיה"

צריך להבהיר: גם אם כל המיינסטרים ייתפס יום אחד על ידי שרירנים עוטי-גלימה, תמיד יהיה מקום בשוליים ליצירה מסוג אחר ובתעשיית הקולנוע היום אכן יש שפע ומגוון גדול של יצירה. אבל תעשייה לחוד, ותשומת הלב של הקהל לחוד. גם אם כשיבוא השלום עם שכנינו נפנה את כל תקציב הביטחון ונעביר אותו אל קרן רבינוביץ', והרובוטים ייקחו לנו את כל עבודות הכפיים והפקידות ונוכל סוף סוף להגשים את חלומנו הכמוס להפוך לקולנוענים ולהפיק אינספור סרטים על סודות משפחתנו ועל חטאי שירותנו בלבנון – לנצח תישאר תשומת הלב האנושית מוגבלת מאד, כמו גם המקום בשלטי חוצות על איילון. הפנאי לעד יהיה מוגבל כיוון שהחיים, בניגוד לעלייה במחיר הכרטיסים והפופוקורן, נגמרים מתישהו. במילים אחרות: כמה פעמים יכול אדם שאינו סינפיל ללכת לקולנוע בשנה?

המונופול של סרטי הקומיקס על תעשיית הקולנוע הוא זניח, אך המונופול שלהם על תשומת הלב שלנו מורגש היטב. אם אותו אדם שאינו סינפיל הוא הקולגה שהזכרתי קודם, סרטי הקומיקס דורשים ממנו עקביות. כמו החוברות שנתנו להם השראה, מירב התענוג לא מגיע מהסרט עצמו, שהוא כמעט תמיד יצירה לא-שלמה, אלא מהרפרור למיתולוגיה חיצונית. נדרשת המון תשומת לב כדי לדעת מיהו גיבור העל האקראי שמופיע בחזיון ברקים באמצע הסרט. אני לא בטוח לגבי אותו חבר, אבל אני מכיר לא מעט אנשים שבשנים האחרונות בזבזו את כל גיחותיהם לקולנוע על באטמן ואיירון מן. מבחינה עסקית, זה הישג פלאי: במקום להשקיע מאות מיליונים בשובר-קופות אחד, משקיעים מיליארדים בסדרה של שוברי קופות, אבל כזו שתופסת את מירב תשומת הלב של קהלה למשך שנים רבות, ומבטיחה החזר אדיר על ההשקעה. מבחינתי, כצופה, זו יבשת חדשה בעולם הקולנוע, שאני נדרש להעתיק אליה את מקום מגורי או להמשיך לבקר בה כתייר מבולבל שלא מתמצא ברזי השפה.

בשבוע שעבר הוקרן בפסטיבל ונציה "ג'וקר", המגולל את סיפורו של נבל הקומיקס המפורסם ועשוי במסורת המותחנים הפסיכולוגיים-חברתיים של סקורסזה, וזכה לאהדה רבה. רבים משערים שתצוגת המשחק של חואקין פיניקס בתפקיד הראשי תזכה אותו במועמדות לאוסקר. אך אני תוהה אם יש לסרט כזה סיכוי לעמוד בשורה אחת עם "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה", הקלאסיקות שנתנו לו השראה. לא בגלל איכויותיו הקולנועיות, אלא בגלל שתנאי הפקתו הוא הרפרור לדמות קומיקס. אני חושש שבמקום לרכב על דמות הקומיקס כדי לבטא אמירה חברתית רחבה, נידונה האמירה הרחבה להיבלע בתוך הרפרור לקומיקס: להפוך לפרק נוסף בקורות הג'וקר, שברבות הימים ייסב עונג רק למי שיזהה את הרפרור בסרט הקומיקס הבא.