פרימה דנה: ראיון עם השחקנית דנה מיינרט

כשמאשה, כוכבת העבר המזדקנת שאותה מגלמת ענת וקסמן בקומדיה "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בתיאטרון הקאמרי, רואה לראשונה את נינה, השכנה הצעירה החולמת להפוך לשחקנית, תגובתה הראשונה היא: "אני רוצה שהיא תמות". דנה מיינרט, המגלמת את נינה, נשבעת שלסיטואציה הבימתית אין קשר למציאות ואף מוכנה להציג הודעות שופעות חיבה ששלחה לה וקסמן כהוכחה. "אני מאמינה בתחושות בטן כשאני נכנסת לחדר חזרות", היא אומרת. "אני קולטת מה מרגישים כלפיי, ואם יש צורך, אדע לנטרל אנרגיות שליליות ולעמוד על שלי. אבל במחזה הנוכחי כל פרטנר היה מתנה מהרגע הראשון".

אם עונת החגים הייתה זמן לסיכומי השנה, דנה מיינרט (29) יכולה לסמן את 2014 כשעתה היפה ביותר. "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ", שכתב המחזאי האמריקני כריסטופר דוראנג וביים משה נאור (ובו מככבים גם רמי ברוך, תיקי דיין ואודיה קורן), יצא בימים אלה לדרך. במקביל, מיינרט כבר בחזרות להפקת הדגל הבאה של תיאטרון הקאמרי: המחזה "איבאנוב" מאת אנטון צ'כוב, שבו תגלם את סשה, המאהבת הצעירה של אציל חסר אחריות שאותו מגלם איתי טיראן. אותו טיראן שליהק את מיינרט לתפקיד ממה, נערה נאיבית המנסה לשרוד את המשבר הכלכלי בגרמניה של שנות ה־20 במחזה "איש קטן מה עכשיו", המבוסס על ספרו של הנס פלאדה. טיראן עיבד וביים יצירה תובענית באורך שלוש שעות, שבניגוד לכל התחזיות הועלתה כבר 150 פעם ואף זיכתה את מיינרט בפרס השחקנית המבטיחה בטקס פרסי התיאטרון האחרון.

דמות הנערה הקלילה והלא ממש חכמה, המתגלה כבעלת תעצומות נפש ועומק לא צפויים, מאפיין לא מעט תפקידים שלך.

"יש בזה משהו, למרות שממה היא בפירוש לא נינה. ממה היא נערה שנסיבות קשות מאלצות אותה להתבגר ולהשתנות כדי לשרוד, ונינה לא משתנה לאורך המחזה כמו שהיחס של הדמויות האחרות כלפיה משתנה. היא באה כמו פיה לפזר אבקת קסמים ולהיעלם".

האמנת ש"איש קטן מה עכשיו" יהפוך ללהיט?

"קראתי את הטקסט שהעבירו לי לקראת האודישן וידעתי שהדמות הזו שלי. למה שזה לא יצליח, כי המחזה ארוך? מקסימום כמה אנשים בקהל נשברים בהפסקה, או שאני קולטת אותם מסמסים או בודקים את הפייסבוק בנייד. זה משהו ששחקן לא אמור להגיד, אבל אני מבינה את זה. לפעמים זו הדרך של צופה להתמודד עם האמירות הקשות של מחזה, לברוח לעולם הווירטואלי שבו הם מרגישים מוגנים. זו אפילו סוג של מחמאה".

כשהצטלמת לסרט "אפס ביחסי אנוש" בתפקיד ענת קצינת הת"ש, הבנת שאת חלק מקאלט בהתהוות?

"חד משמעית. הבמאית, טליה לביא, הקפידה שכל שחקנית תקבל טקסט לסצנות שלה בלבד, בלי לדעת מה קורה במקביל לדמויות האחרות. את העלילה המלאה גיליתי רק בהקרנת הבכורה, אבל כבר על הסט הרגשתי שזה פרויקט פורץ דרך. זה סרט של העצמה נשית אמיתית. אני מעריצה את סצנת כמעט האונס של דאנה איבגי. לביא שילבה את החשיפה הפיזית הנשית עם חשיפה פיזית גברית, שהייתה טוטאלית בהרבה. כאילו אמרה: 'רוצים לראות לנו? תראו גם את שלכם'. זה היה חזק מאוד. יש לא מעט נצלנות – גם בקולנוע ובטלוויזיה וגם בתיאטרון – בכל הקשור לעירום נשי. קלות הדעת שבה מחליטים לפעמים ששחקנית צריכה להתפשט מרתיחה".

דנה מיינרט. צילום: זיו שדה

מיינרט נולדה וגדלה בניר בנים, מושב בדרום הארץ שמונה פחות מ־700 איש. היא למדה בתיכון האזורי באר טוביה ושירתה כפקידה בבסיס חיל האוויר במצפה רמון, לפני שעברה לתל אביב ללימודי משחק בסטודיו יורם לוינשטיין. במשך שלוש שנים גרה בדירה שכורה בשכונת התקווה, עבדה במלצרות להשלמת הכנסה, והתמודדה על מקומה במחזור מפוצץ כישרונות, בהם רונה לי שמעון, יעל גרובגלס, שני קליין ומיטל גל סוויסה. לסדרות הטלוויזיה "2.3 בשבוע" ו"תא גורדין" לוהקה עוד בתקופת הלימודים, ומיד בסיומם התקבלה לתפקיד קטן במחזה "פרימה דונה" בתיאטרון גשר שבו כיכב סשה דמידוב. לתפקיד הנשי הראשי יועדה אפרת בן צור שהחליטה ברגע האחרון לפרוש, וכמו באגדות החליט הבמאי אלכסנדר מורופוב לקדם דווקא את מיינרט לתפקיד מרגרט יוז, השחקנית הראשונה בהיסטוריה של התיאטרון האנגלי. מאז, המניות שלה במגמת עליה מתמדת.

"אני באה ממשפחה שורשית ופרקטית, ולכולם היה ברור שהכיוון שאלך בו יהיה שונה משלהם", היא אומרת, "ניר בנים הוא מקום מגונן ומחבק. אחותי עדיין גרה שם, ובמבצע צוק איתן נפל טיל ליד הבית שלה ובתוך שעתיים כל המושב התגייס לסדר את החצר ולתקן את הנזקים. מצד שני, תמיד חיפשתי את הקצב המהיר והאינטנסיביות. אני אלרגית לשקט. לא הייתה לי ילדות קשה ולא ספרתי את הרגעים עד שאוכל לצאת משם. פשוט רציתי דברים שונים".

דנה מיינרט. צילום: זיו שדה

בן זוגך בשנים האחרונות היה השחקן תום חגי, שלמד איתך ביורם לוינשטיין. סומנתם כסוג של פאוור קאפל בהתהוות כשהצטלמתם ביחד ל"תא גורדין". גם את פרס השחקן המבטיח בטקס פרסי התיאטרון הוא קיבל במקביל אלייך. עוד מקרה קלאסי של הצלחה שהרסה את הבית?

"אני יכולה רק לומר שנפרדנו לפני כמה חודשים. לחשוב עד כמה הקריירה או ההישגים שהיו או לא היו לנו השפיעו זה מיותר בעיניי. אני לא נוהגת להביט אחורה או ליפול למחשבות של 'מה היה קורה אילו'. הייתה כנראה תקופה שבה היה נכון לי לחיות עם בן זוג שחקן, ועכשיו מתאים ונכון לי לחיות בלי בן זוג שחקן".

ובן זוג שאינו שחקן?

"יש מישהו וכן, הוא לא מהמקצוע".

לפחות נראה שלא תצטרכי לחזור למלצר בעתיד הקרוב.

"נכון, אבל אני כן ממשיכה ללמד פילאטיס וזה משהו שאני נאחזת בו גם כשהלו"ז עמוס בהצגות ובחזרות. זה לא רק הפרנסה, למרות שתמיד נחמד לדעת שיש תוכנית ב'. הפילאטיס נותן איזון שהוא מבורך והכרחי בעיניי".