שימו רמקולים: הדרך הנסתרת שבה משפיע האח הגדול על הדיירים

אחת המניפולציות האפקטיביות ביותר שבהן משתמש האח הגדול היא מוזיקה. הוא יוצר חסך רגשי כמעט בלתי נראה, וברגע הנכון לוחץ על הכפתור המדויק. כך זה עובד

גרעין הדיירים הוותיקים (מתוך "האח הגדול")
גרעין הדיירים הוותיקים (מתוך "האח הגדול")
10 במרץ 2020

בכל פעם שאני משחק במשחק הדמיוני האהוב על כולם, הלא הוא "האם הייתי נכנס לבית האח הגדול?", יש מחסום אחד שעומד ביני לבין פגישה אישית עם גיא זוארץ ולירון ויצמן: המוזיקה. בכל התרחיש המסויט שבו האח הגדול שולט על שעות השינה, תקציב המחיה וזמן המקלחת שלי, החלק שהכי מלחיץ אותי הוא השליטה המוזיקלית המוחלטת שתהיה לו על חיי. מה אם יתקע לי שיר בראש והדרך היחידה לחלצו היא להאזין לו? מה אם לא אסבול את שירי הבוקר? איך משחררים רכיב כזה בלתי נפרד ועם זאת כמעט בלתי נראה מהיום יום שלנו?

לפני שהבנו ש"האח הגדול" זו פשוט גרסה מסחרית של להציץ לבית של השכנים דרך חלון המרפסת, היה רגע שבו התוכנית מותגה כניסוי חברתי. צמד המילים הזה אמנם הפך לסוג של תירוץ עבור המכורים, אבל גם אחרי כל כך הרבה עונות עדיין יש בו רכיבים של אמת. מאחורי כל הליהוקים, הריבים והמשימות עדיין מסתתר סוג של מבחן לטבע האדם, והאלמנט המוזיקלי משחק תפקיד מרכזי בתיאטרון הבובות האנושי שהוא בית האח הגדול. למעשה, תפקיד הרבה יותר גדול מכפי שנוטים להחשיב, תפקיד שמלמד יותר מהכל על חשיבות המוזיקה בחיינו.

האם אלוהים עצר בסוף את הרוח בשביל אודליה?
האם אלוהים עצר בסוף את הרוח בשביל אודליה?

התרגיל המוזיקלי של האח הגדול הוא יצירת חסך רגשי כמעט בלתי נראה, שנענה בדיוק ברגעים הנכונים

התרגיל המוזיקלי של האח הגדול הוא יצירת חסך רגשי כמעט בלתי נראה, שנענה בדיוק ברגעים הנכונים. נסו לדמיין לרגע את התרחיש הבא: אתם נמצאים בסביבה זרה, מנותקים מכל רחשי העולם עם חבורה של אנשי זרים. אין יוטיוב, אין ספוטיפיי, אין להיכנס לקיוסק עם רדיו ברקע, אין לשמוע רכב חולף שמפציץ את טופאק בפול ווליום. דיאטה מוזיקלית. מפעם לפעם פוצע שיר מקירות הבית, וזה פתאום מרגש. פתאום כל שיר מקבל עוד נופך, כאילו ניתן כצ'ופר. ומפעם לפעם, בדיוק כשאתם במצב נפשי רגיש או ברגע משבר, השיר הנכון מתנגן, שיר שפורט לכם על כל מיתרי הלב פלוס דיסטורשן. מוזיקה היא כלי עוצמתי במיוחד.

יש אינספור דוגמאות לכפתור ההפעלה הרגשי הזה, מעשה ידיו של האח. רק השבוע ראינו את ליאור מתפרק למשמע "ממעמקים" של הפרויקט של עידן רייכל, רגע לפני שפנה לשיחה קשה עם תקוה. מוקדם יותר השבוע ראינו, במהלך משימת האקסטרים, שתיים מדיירות הבית מקבלות דחיפה חיובית בעזרת שירים – חגית קיבלה אומץ מ"עטוף ברחמים" של ריטה ("אל תמהר לצאת אל רגע האמת, אל תישבר") ואודליה עפה באוויר בעזרת "עוד יהיה לי" של מרגול ("יום אחד אולי אפרוש כנפיים"). אם נלך אחורה יותר, אפשר להיזכר גם במשימות שכללו שירים סוחטי רגש ("אמא" של זהבה בן קרע את לב האמהות, "אבא" של שלומי שבת את לב השאר), או בשירים שהאח מנגן לזוגות. התמונה מתחילה להתבהר – בהיעדרה, המוזיקה היא כפתור רגשי שהכי קל ללחוץ עליו.

מסיבת בר המצווה של אדם. מותר לו אלכוהול?
מסיבת בר המצווה של אדם. מותר לו אלכוהול?

הכל מועצם בבית המבודד של ישראל, והמוזיקה מתפקדת כגלגל הצלה נפשי, או כיד הדוחפת מעבר לקצה

המוזיקה המעטה שהדיירים זוכים לשמוע משמשת גם כיותר מכפתור רגשי. לפעמים היא רגע של שחרור קיטור או התעללות של ממש. עם סופה של משימת המתנות, הדיירים כבר לא יכלו לסבול את השיר "מתנות קטנות" של רמי קליינשטיין, ואחרי משימה קשה במיוחד אתם צריכים לראות את הדיירים מתפרקים לצלילי שיר מרקיד. הכל מועצם בבית המבודד של ישראל, והמוזיקה מתפקדת כגלגל הצלה נפשי, או כיד הדוחפת מעבר לקצה.

עם זאת, ההשפעה לא מתמצה רק בדיירי הבית. למעשה, מבחינה טלוויזיונית, האח מספק פסקול גם עבור הדיירים וגם עבור הצופים. זוכרים איך ב"פטר והזאב" כל אחת מהדמויות הוגדרה על ידי מנגינה וכלי נגינה שונה? אז בבית האח היא מגדירה סיטואציות. פריטת גיטרת ספרדית קלה תאפיין סיטואציה משועשעת, פסנתר מטפטף יודבק לסצנות מרגשות ותופים רועמים ירעידו את לב הצופים לפני כל הדחה. בהתאם, גם הדמויות שבבית יקבלו מוזיקה מאפיינת, כשגדי למשל יזכה להרבה מוזיקה משעשעת בעוד שליאור יוגדר בעזרת כלי מיתר שבונים מתח לקראת פיצוץ. אם שאלתם את עצמכם איך הפקת האח עוזרת להגדיר ולאפיין מתחרים, פשוט שימו לב למה מתנגן בסצינות שלהם. למה הזוגיות של אדם ושירלי מרגישה קלילה בעוד שזו של ליאור ותקוה מורכבת? תעקבו אחרי הצליל.

זה קצת דיסטופי לראות כך מוזיקה, ככלי קשוח שאיתו אפשר לתמרן בני אדם, אבל כמו תמיד עם מוזיקה, יש גם מעט אופטימיות. אחרי הכל, גם אם אין סביבנו מוזיקאים, יש בנו הרבה מוזיקה – מהזיכרון, מהקצב, מהרוח. מרגע שגדי נכנס לבית הוא לא מפסיק לשיר שירים טורקיים (ובמיוחד את "בבאים"), על השירה הבלתי נפסקת של אודליה בכלל אין מה להוסיף, ולא נדיר לזפזפ לערוץ 26 ולתפוס את הדיירים מתופפים על סירים ושרים ביחד משהו. וכשהם לא שרים הם מדברים על מוזיקה. לתקוה, ליאור וניר היו שיחות מקיפות על גוף היצירה של נצ'י נצ' ואדם ושירלי מדקלמים מפעם לפעם שירים של אמינם. יש משהו מנחם בידיעה שגם בבית שאין בו כמעט מוזיקה, המוזיקה תמיד מוצאת דרך להישאר.