שיחות על אלוהים עם אנשי דת: השיח' סטל סלימאן ממסגד נוזהה

"הרע זה אני ואתה, האדם. החיים עצמם דווקא טובים. הארץ היא יפה, הבעיה היא בנו". השיח' סטל סלימאן, מסגד נוזהה בשד' ירושלים 82 יפו

מידת הרחמים. השיח' סטל סלימאן. צילום: איליה מלניקוב
מידת הרחמים. השיח' סטל סלימאן. צילום: איליה מלניקוב
5 באוקטובר 2016

זה כבר שנים שסטל סלימאן מכהן כאימאם במסגד נוזהה שבשדרות ירושלים, יפו. את כהונתו התחיל עוד בגיל 20, אף שלא הגיע ממשפחה דתית אך הקהילה היפואית ראתה בו עילוי כבר אז. נוזהה הוא אחד המסגדים החשובים ביותר, מבחינה היסטורית, באזור תל אביב: את שעריו פתח לראשונה ב־1937, אם כי בין לבין ננטש כמה פעמים עקב שינויי אוכלוסייה. "זה המסגד האחרון שנתנו למוסלמים לבנות כאן", אומר סלימאן בעודו נועל את השער לאחר תפילת אחר הצהריים. הוא כבר החליף את בגדי התפילה המסורתיים בחולצת פולו, ניגש אל לנות ממתקי מוטראן הסמוכה ובא מגש כסף ועליו אספרסו ובקלאוות.

מה יחסיך עם הקהילה שלך? על מה אתם מדברים?
"אני מדבר איתם על המון דברים, בעיקר על אמונה. הקשרים שיש לאדם בחייו: בינו לבין עצמו, לאלוהים, לחברה, למשפחה ולשכנים. בעיניי עניין הדת מתמקד בעיקר בקשרים שבין האדם לאלוהים ובין האדם אל עצמו ואחרים – לא משנה לאיזו דת הם משתייכים. הרי אלוהים ברא את כולנו וכל אחד בחר את הכביש שעליו הוא רוצה לנסוע. לכל דת ודת יש דרך משלה, אבל בחיים אנחנו יחד. קח לדוגמה את חנות הממתקים הזאת. הפועלים כאן הם יהודים, נוצרים ומוסלמים. כמו כאן, גם בחיים הכוח הוא לדעת לחיות ביחד. להתחבר לאחר שכל אחד יצא מבית התפילה שלו".

אתה חושב שאמונה בחיים המודרניים היא דבר ריאלי?
"לא קל לשמור על אמונה בעידן הזה, אבל אפשרי. נכון שזה קשה ויש הבדל בין אוכלוסייה לאוכלוסייה: למשל, לאנשי יפו קשה יותר מאשר לאוכלוסייה בנגב או בצפון; אלה שנמצאים בכפר ערבי וסגורים שם לעומת פה – מקום שהכל בו פתוח ואפשרי. חשוב להבין שהאמונה רלוונטית בעידן שלנו כי האדם חייב להרגיש שיש כוח מעליו. כי אם לא – אז נעשה מה שנרצה, ללא פחד מדין וחשבון – נהרוג, נגנוב. אנרכיה. זה שאנשים נענשים על פי החוק לא אומר שאין פשעים שמתבצעים בלי שמישהו ראה או תיעד אותם. השוטרים יכולים לא לראות ולפספס, אבל אלוהים תמיד רואה. חוץ מזה, בעידן המודרני האדם חייב אמונה גם אם הוא כבר לא רוצה בה. למשל, אם נזרוק אדם אל תוך הים הוא יתחיל לטבוע. הדבר הראשון שהוא יגיד בלבו: 'אלוהים, תעזור לי!'. זו בדיוק האמונה. היא נמצאת בתוכו. אפילו אם ביום יום הוא אומר וחושב אחרת".

השמרנות הדתית מנעה ממך אי פעם לעזור לאדם שונה ממך?
"אני שומר על האמונה שלי, על הדת שלי וגם על מעמדי, אבל אני גם חייב לעזור לאנשים, לא משנה אם הם היו דתיים או לא. לפעמים באים אליי בחורים ערבים שהם הומואים, מספרים לי את הסיפור שלהם. אני לא אגיד לאף אחד 'לך מפה! אתה כופר!'. ככה לא מתנהגים. בקוראן אלוהים אומר לנביא מוחמד: 'שלחתי אותך שתרחם על האנשים ולא תהיה מקל על הראש שלהם בשם הדת'. זה מה שצריך להיות איש הדת. הוא חייב להיות רחמן ורחום ועדין, לעולם לא אתפוס את המקל ואאיים".

עוד אנשי דת (ואתאיסט אחד) מדברים על אלוהים:
הרב אבי זרקי, המוהל הראשי לתל אביב
האב גבראב מהכנסייה בנווה שאנן
הנזיר הבודהיסטי לירן קוצ'ק כץ
הכומר האורתודוקסי נאסר קונסטנטין
האודיטור הסיינטולוגי ספי פישלר
הרב אליהו פרץ של קהילת סיני
האתאיסט עמיר שנבל

מה אתה חושב על מלחמות הדת בין יהודים חילונים לחרדים?
"כל אחד והדעה שלו, אבל זה כמו אצלנו. תמיד היו ויכוחים בין דתיים לחילונים, אבל אצלנו זה בכל זאת לא כמו אצל היהודים, כי החילונים היהודים הם יותר קיצונים מאשר החילונים הערבים. המוסלמים החילונים מתנהלים יותר בשקט, הם עדיין משתדלים לכבד את הדת. אצל היהודים יש גם אנשים שהם חילונים ממש עד הסוף, וזאת בעיה".

אתה יכול לנסח בקצרה את תפיסת העולם שלך?
"הרע זה אני ואתה, האדם. החיים עצמם דווקא טובים. הארץ היא יפה, הבעיה היא בנו. כל מה שרוצה הבן אדם: לאכול, לנוח, לטייל – יש לו את זה בעולם. אנחנו אלה שעושים את החיים ללא יפים. הרג, שנאה, אלימות, טרור – זה האדם עושה. זה לא היה בלעדיו".

לסיכום, יש אלוהים? נמק.

"ברור", הוא צוחק. "אין דבר שהגיע לעולם בזכות עצמו. למשל, הנייר הזה", הוא אומר ומנופף בשקית הסוכר בה המתיק את הקפה, "נוצר על ידי פועלים במפעל. ככה זה כל דבר בעולם, בייחוד כל המקום העצום הזה שבו אנחנו חיים. זה מבחינת ההיגיון. מבחינת הלב, האדם עובר תהליכים נפשיים וחייב תמיכה עליונה ושומרת. אם לא, אתה פשוט תהיה מיואש".