עצבות אין סופית: האימואים חזרו. דור הטיקטוק פתח להם שער

בשישי הזה אבריל לאבין מוציאה אלבום חדש, ובשונה מקודמיו שיצאו לאורך 15 השנים האחרונות – זה שוב אירוע. בין האירוע הזה נמתח קו ישיר שמחבר דרך הטיקטוק גם בין ההחלטה של איה כורם להקליט שוב את ״יונתן שפירא״, לבין העדנה המחודשת לה זוכים כמה מהשירים של נלי פורטאדו.

לאבין המשיכה עם השטאנץ שלה גם כשיצא מהאופנה אבל בלי הצלחה יתרה. בהמשך ניסתה להקליט שירים בוגרים יותר (הילדה בת 37), שגם הם לא עניינו איש. באלבום הקרוב, ״Love Sux״ שמו, היא מסמנת Return to Form לסגנון בו התחילה – והפעם זה תופס. בינתיים היא הוציאה שני סינגלים: ״Bite Me״ המצוין ו–״Love it When You Hate Me״ עם בלאקבר (טוב אך פחות מקודמו).

לחפור במוזיקה שאינה של הרגע זה כמובן לא דבר שמייחד את דור הטיקטוק. אלא שאצלם הצייטגייסט הוא שאין יותר חוויות אישיות. חווה ושתף כי מחר נמות. למוזיקאים זה טוב, ואם דוג׳ה קאט ומייגן דה סטאליון חבות לטיקטוק את הפריצה שלהן, אז כורם, פורטאדו, לאבין ועוד חבות לו את הקאמבק בקרב בני נוער, ששלפו להיטים שלהן מהארכיון.

לעומת השתיים הראשונות, מה שקורה עם לאבין הוא מגמה רחבה יותר שכוללת את הסטייל שהביאו עמם בני המחזור שלה מכיתת הדחויים של המיינסטרים. את הקרקע למגמה הזו הכשירו כמה. אחת הבולטות הייתה בילי אייליש, שאין טעם להכחיש – היא פריקית, או לפחות עלתה לתודעה ככזו (עכשיו היא כבר אישה), כשפתחה את הלבבות לפוזה שנדמה היה שפסה מן העולם. השירים שלה שונים ומורכבים פי כמה מונים מאלה של לאבין, אך לא פעם הזכירה את הערצתה אליה.

גם הכוכב הבריטי העולה יאנג בלאד (נכתב ״Yungblud״), האימו בהתגלמותו, הוא פאנבוי של לאבין, וחשף אותה בפני מאזיניו כשאירח אותה בתכנית האינטרנט שלו לביצוע משותף של ״I’m With You״. יאנג בלאד ממוסחר עד היסוד (ע״ע השיר ״הורים״ – בסיסי כמו שאתם מדמיינים), והמופע המגדרי שלו שהוא שום דבר שלא ראינו כבר אצל ״מיי כימיקל רומנס״. בכל זאת, המנהלים הציניים שלו הבינו שאם יגדילו לעשות וישווקו אותו כג׳נדר–פלואיד (הוא לא), הסיפור שלו ימכור יותר. וכך למשל הם שלחו אותו לכסות את ״Like a Virgin״ של מדונה.

במקבילו האמריקאי כנראה שנתקלתם בשנה החולפת – דה קיד לארוי המזעזע, שהפציע בין היתר לצד מיילי סיירוס וג׳סטין ביבר (המהלך הקלאסי: קבל גושפנקא מכוכב על). לעזאזל, המצב הסלים עד כדי כך שלאחרונה אד שירן נתן ללהקת הדת׳קור המתמתנת ״ברינג מי דה הוריזון״ לעשות רמיקס למחרשת הבילבורד שלו ״Bad Habits״ (טוב בהרבה מהמקור, והם אפילו דופקים שם גראול!).

ה–VMA’s בספטמבר (טקס פרסי המוזיקה של MTV) היווה נקודת ציון משמעותית לתופעה המתוארת כאן, והיו שלושה שקיבלו על הבמה נקודות זכות: לארוי שהזכרנו, משין–גאן קלי (שהרכב החומר הפעיל בו הוא 95% פוזה ו-5% מוזיקה. אגב – סורפרייז סורפרייז – הוא יתארח באלבום של לאבין) ואוליביה רודריגו, האבריל לאבין של ימינו שביצעה שם את ״good 4 u״, ה–״Sk8ter Boi״ של ימינו.

רודריגו, שהוציאה במאי אשתקד את אלבום הבכורה שלה ״Sour״, קטפה בטקס את פרס שיר השנה (סינגל הפריצה ״Drivers License״), האמן החדש הטוב ביותר והופעת השנה, בזמן שלאבין צופה מהקהל. מגזין הרולינג סטון הכתיר את האלבום לטוב ביותר ב-2021, והוא מועמד גם בכמה קטגוריות בטקס הגראמי שיערך באפריל. אם לפני שלוש שנים רודריגו הייתה מנסה לפרוץ עם ״good 4 you״, סביר שהייתה רואה שאין עם מי לדבר. אבל עכשיו האזניים כרויות.

https://www.youtube.com/watch?v=kkTraI380Qs&feature=emb_title

לאבין המקורית ראתה עוד קודם לכן בעיניים כלות את הכשרונות הצעירים מעירים את השטח וחשבה לה ״נשמות, אני ממש לא מפקירה לכם את הזירה הזאת״. כבר לפני כשנה היא זיהתה שעת כושר והחלה לעבוד על האלבום מבלי שיש בכלל לייבל מאחוריה – ונזכיר שבימי הזוהר שלה עוד הקליטה אצל Arista של סוני מיוזיק, משלוש חברות התקליטים הגדולות בעולם.

בתחילת השנה שעברה יצא ״Flames״ שבו היא התארחה אצל Mod Sun (אימו בן 34), שמאז הפך לבן זוגה. השיר פורסם באותו היום בו הושק ״Drivers License״ של העלמה רודריגו. אין צירופי מקרים. ביולי ווילואו סמית׳ (בת לוויל ואחות לג׳יידן), שהפכה עורה בשנתיים האחרונות מזמרת R&B ניסיוני לילדת פאנק, דרשה גם היא את ליטרת הבשר שלה ושחררה את האלבום הפצצתי ״lately i feel EVERYTHING״ (נכון, גם השמות שהם נותנים ליצירות שלהם צועקים ״אימו״).

סמית׳ אירחה את לאבין בשיר ״G R O W״ עם טראוויס בארקר (המתופף של ״בלינק-182״) וחיברה ביניהם. והנה קווי העלילה מצטלבים – בתחילת החודש יצא שיתף פעולה בין משין–גאן קלי לסמית׳ ובארקר. שם השיר ״Emo Girl״, וכל מילה מיותרת.

ובחזרה ללאבין. בנובמבר האחרון היא חשפה שהושג הלייבל המיוחל שבו תוציא את אלבומה החדש – אותו בארקר החתים אותה ב–DTA שלו, שתחתיו פועל בינתיים רק כוכב הטיקטוק ג׳יידן הוסלר (Jxdn). הפעם חברת ענק (וורנר מיוזיק) אמונה רק על הפצת האלבום. במגזין ״אנטרטיינמנט וויקלי״ שאלו את לאבין על תחיית הז׳אנר והיא השיבה: ״נראה שהפופ–פאנק פופולארי יותר משאי–פעם היה במובן מסוים, וזה ממש מגניב. יש כל כך הרבה שיתופי פעולה שמגשרים על הפער בין עכשיו לפעם״.

אחרי כמה שנים טובות שהפקות ההיפ הופ ובפרט מקצבי טראפ שלטו ביד רמה במצעדים, המיינסטרים פותח שוב צוהר לגיטרות – ולבנים עם אייליינר. ב-25 לפברואר ייפול דבר עם צאת ״Love Sux״ ומהסיר המבעבע כבר לא ניתן להתעלם. לטעמי חסרים בו עוד שני תבלינים סודיים שנעלמו מן המדף: פיט וונץ ופטריק סטאמפ מ״פול אאוט בוי״ החביבים עלי. ואותם אני שואל – למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר?