רגע לפני גיל 50, יו ג'קמן עושה סרט אחר לגמרי ומתחיל לקבל את עצמו

יו מייקל ג'קמן די מרוצה מהחיים. בפגישתנו במלון קלרידג' בלונדון, לבוש בחליפה ובמגפיים, הוא מהרהר בשנה האחרונה בקריירה שלו. בשנה זו הרכיב (שוב) את הטפרים של וולברין עבור סרט ההמשך "לוגאן – וולברין", שזכה להצלחה מדהימה, ומיד אחר כך אחז במקל הליכה כדי לככב ב"אמן הגדול מכולם" – פרויקט יקר ללבו שיצא לפועל סוף סוף לאחר שנים של ניסיונות. “זו בהחלט הייתה שנה מוצלחת עבורי", הוא מחייך. בתפקיד פי.טי ברנום הוא מגלם איש שיצר קרקס של חבורת אנשים מוזרים ומוכשרים – משהו כמו "מולאן רוז'" עם פילים – ונאבק במחאות ובמפגינים לכל אורך הדרך. אפשר לומר שהוא מסיים את השנה עם שיר בלב.

למה אתה חושב שדווקא בז'אנר המיוזיקלס אפשר לחגוג גיוון ושונות בצורה טובה כל כך?

“אני חושב שהסיפור של פי.טי ברנום מהדהד כיום יותר מאשר בכל תקופה אחרת, כי הוא דגל ברעיון שמה שגורם לך להיות שונה הופך אותך למיוחד ושאתה צריך להיות גאה במי שאתה. אבל זה נכון, מיוזיקלס באמת מתאימים לזה יותר, כי זה עניין רגשי. יש בזה משהו מאוד אישי, וכל אדם יכול להזדהות עם זה. מצד שני מדובר פחות או יותר באותו רעיון שיש ב'אקס־מן', ולא הייתי ממליץ ליצור את ‘אקס־מן: המחזמר'. אפילו שכולם אומרים לי שכדאי לעשות סרט מוזיקלי של וולברין".

כמעט אפשר לדמיין את וולברין בקרקס של ברנום.

ג’קמן צוחק. “מה שבטוח הוא שלא היו נותרים הרבה מפגינים מחוץ לקרקס. ‘איך קראת לי?!'".

האם הרעיון של להציג גיוון ושונות מדבר אליך?

“כן. אני בן 49 ואני מרגיש שרק בשלוש־ארבע השנים האחרונות אני ממש מקבל את מי שאני. אני מודה שאפילו לפני שבע או שמונה שנים מישהו שאל אותי בריאיון איזו מוזיקה אני הכי אוהב, ועניתי משהו שלא היה באמת סוג המוזיקה החביב עליי, אבל חשבתי שזו תשובה טובה. זה היה בולשיט, אבל בסופו של דבר זה היה פשוט יותר, ועוד הייתי אז אדם בן 40. הסרט הזה מדבר אל מתבגרים שבאמת עוברים את התהליך הזה. זו תקופה איומה בחיים להיות חריג, תקופה איומה להיות שונה".

זו הייתה שנה גדולה עבורך. מה אתה חושב עליה במבט לאחור?

“זו בהחלט תקופה טובה. כשראיתי את ‘לוגאן – וולברין' בפעם הראשונה בכיתי מתוך הקלה ושמחה, כי במשך 17 שנה הרגשתי שלא באמת קלענו לדמות. והפעם חשבתי: בסדר, זה זה. ואני אוהב את הצירוף של זה עם סרט מוזיקלי. אני כרגע במקום בקריירה שלי שבו לפחות שני הסרטים האלה נוצרו בזכותי, ואני לוקח את האחריות הזאת בכובד ראש גדול מאוד".

אתה מאוכזב שוולברין שלך לא הצטרף לאבנג'רס?

“קצת. כש'איירון מן' יצא לראשונה, אני זוכר שחשבתי כמה הייתי רוצה שוולברין ואיירון מן יהיו בסרט יחד – עם מארק ראפלו בתפקיד הענק הירוק. אני ממש רואה איך זה יעבוד, אבל כנראה שפספסנו את הרכבת".

יו ג'קמן ב"האמן הגדול מכולם"

היית מועמד לשחק את ג'יימס בונד לפני דניאל קרייג. אתה חושב שפספסת גם את הרכבת הזאת?

“אני לא יודע. זה לא נראה לי הגיוני באותו הזמן, אבל אם יציעו לי שוב, בהחלט אשקול את זה. זה אחד התפקידים הגדולים. אבל אני עוד מעט בן 50, אז אני לא יודע. דניאל קרייג הוא חבר, ואני חושב שהתפקיד שלו כל עוד הוא ירצה אותו".

למה סירבת?

“הרגשתי שהסדרה הופכת להיות קאמפית מדי ושצריך להוריד אותה קצת יותר לקרקע. רק כדי להבהיר מה קרה שם, הסוכן שלי התקשר ואמר שהם רוצים לדעת אם אני מעוניין בתפקיד. שאלתי מי הבמאי ואם אני יכול לראות את התסריט, ואז קיבלתי הודעה חזרה שאני פשוט צריך לחתום על החוזה, בלי תנאים. אז איחלתי להם הצלחה. הייתי בדיוק לפני הצילומים של ‘אקס־מן 2', וחששתי שזה יעביר מסר לא נכון לתעשייה, שאני רוצה להפוך את הסדרה הזאת לחיי במשך חמש שנים. אגב, ראיתי את ‘קזינו רויאל', וזה היה בדיוק מה שחשבתי שיתאים לסדרה", הוא צוחק.

שאלה אחרונה: טקס פרסי האוסקר זועק למעט קסם בסגנון הקרקס של ברנום. מה הוא היה עושה עם זה?

“הוא היה עושה משהו שלא נעשה מעולם לפני כן. אולי מציאות מדומה? הוא היה מאפשר לאנשים בבית להרגיש שהם יושבים בשורה הראשונה בטקס. אבל אני חושב שאם הוא היה חי היום הוא היה עובד בעמק הסיליקון ועושה הרבה כסף".

← "האמן הגדול מכולם" מציג בבתי הקולנוע ברחבי הארץ