"תרגול היוגה בשבת נתן לי תחושה שעשיתי משהו במקום הזה. משהו חילוני-רוחני וליברלי"

(צילום: איליה מלניקוב)
(צילום: איליה מלניקוב)

"האנשים שעושים את תל אביב" במהדורת קורונה מיוחדת עם התל אביבים שהקורונה שינתה את חייהם. והשבוע: לאה הוצלר, יוצאת בשאלה ומורה ליוגה שגילתה במהלך המגפה את הכוח של האהבה והביחד

10 ביולי 2020

לאה הוצלר, 31, בזוגיות, מורה ליוגה במכוני כושר בעיר ובעלת ערוץ היוגה "פרינסס לאה יוגה" אותו פתחה עם חברה בשם נסיכה. היא גדלה בבני ברק ועברה לתל אביב לפני כ-4.5 שנים. את החיבור והשייכות לעיר היא מצאה בתרגול יוגה שיזמה במוצאי שבת לו בחרה לקרוא "מלווי מלכה".

כמה זמן את גרה בתל אביב ומה מאפיין את המעבר שלך מבני ברק לעיר? 

"אני גרה בתל אביב ארבע וחצי שנים, מתוכם שנתיים ביפו. כשגדלתי בבני ברק, תל אביב תמיד הייתה העיר, ולקח לי הרבה שנים עד שעברתי לגור פה. אני באה מבית חרדי מודרני, זה סגנון שכבר אין אותו הרבה. אבא שלי גדל בצפון תל אביב, מהחרדים הייקים של פעם. פעם לא היה את העניין של כולל וישיבה, כולם עבדו. מצד אחד חייתי חיים חרדים, ולקח לי הרבה שנים על רצף כזה, אבל מבחינת החזרה בשאלה זה לא מקרה כזה של 'יום אחד קמתי ועזבתי'. בגיל 14 החלטתי שאני רוצה ללכת לאולפנה ובסוף סיימתי בתיכון דתי ועשיתי שירות לאומי. בגיל 22 הפסקתי לשמור שבת באופן הדתי שלה, אבל עוד גרתי אצל ההורים. כשעברתי לתל אביב התחיל השינוי המשמעותי של להתלבש איך שאני רוצה והשתחררות מעניין הכשרות. זה לקח הרבה שנים. זה לא ביום אחד". 

הקשר עם המשפחה הושפע מהשינוי? 

"אנחנו בקשר. אף פעם לא הייתה לי את השיחה עם ההורים שאמרתי להם 'אני לא שומרת שבת', הם יודעים שאני לא כל כך דתייה, אבל בשבתות לארוחות אני הולכת ברגל. בשנים האחרונות מצאתי את הדרך הפרטית שלי גם לחיים רוחניים אבל גם עם איזון של חילוניות". 

איך את מתמודדת עם הביקורת הישראלית שמושמעת כלפי הקהילה החרדית? 

"זה הר געש בפנים. כתבתי פוסט על זה גם. כששאלת קודם מה היה לי קשה, אז גם זה היה קושי גדול. זה הר געש כי אני מבינה את הביקורת. לציבור החרדי יש זלזול בכל דבר ממלכתי-חילוני. כמו למשל במודעות לאיכות סביבה. זאת מעין התנשאות חרדית ודתית על חילונים. בכל מיני נקודות אני מזדהה עם ההתנשאות הזאת, כי גם לא חסרה לי ביקורת על הציבור החילוני. התעצבנתי מצד אחד על ההתנשאות הזאת אבל מצד שני, אם בסביבה שלי משמיעים בדיחה או עקיצה על חרדים זה משפיע. כשהתחילה הקורונה ובחדרי כושר השמיעו הערות, בפעמים הראשונות הייתי עונה ובהמשך התעלמתי. ניסיתי להתייחס לזה כקונפליקט שלא ייפתר עכשיו ושלא צריך לנסות ליישב אותו. זה מהדברים בחיים שאתה מנסה כל החיים לפתור אבל זה קונפליקט פנימי שנושאים איתנו". 

איך העברת את ימי הקורונה בעיר? 

"כל הקורונה הייתי עסוקה בלייבים ויוטיוב. כשהודיעו במרץ על ההסגר, החלטתי לעשות כל בוקר יוגה בלייב בפייסבוק. פרסמתי את זה המון ובימים הראשונים היה לי חמ"ל והמון עבודה. אחרי כמה ימים הרגשתי שזה יותר מדי והעברתי את זה לשלושה שיעורים בשבוע וגם העברתי את הפעילות לדף פייסבוק העסקי שלי ליוגה. עוד לפני הקורונה, פתחתי עם חברה שלי בשם נסיכה, ערוץ יוגה ביוטיוב בשם פרינסס לאה יוגה. היא מתרגלת מתחילה ואני מורה ורצינו לפתוח ערוץ יוגה גדול בעברית. בהתחלה לא יכולנו להיפגש, אבל תוך כדי למדנו לעבוד מרחוק". 

(צילום: איליה מלניקוב)
(צילום: איליה מלניקוב)

במה מתבטא החיבור שלך בין יוגה לבין תל אביב ורוחניות? 

"בקיץ של השנה שעברה ישבתי עם חבר דתל"ש על הדשא בהילטון ודיברנו על זה שבתור דתיים תמיד היה את הדיכאון של מוצ"ש, והבנו שזה דיכאון שעדיין קיים והוא לא עניין דתי. הצעתי לו שאולי נעשה בשבת תרגול מלווי מלכה של יוגה. מלווה מלכה, זה מושג מהעולם היהודי, בשבת אוכלים שלוש סעודות ומלווה מלכה זאת הסעודה השמחה הרביעית שאמורה לרכך את היציאה של השבת. זה היה אמור להיות שיעור אינטימי ופתאום הגיעו עשרים אנשים וזה היה מדהים ועזר להוציא את השבת. התחלנו לעשות את זה כל שבועיים וזה רץ כמה פעמים. חיכיתי שיתחיל הקיץ כדי לחזור לזה, באפריל פתחתי איוונט ובגלל הקורונה כל פעם דחיתי אותו. בחודש האחרון חזרנו קצת לפעילות הזאת". 

נשמע מאוד רוחני וכיף. 

"מאוד כיף. בפעם האחרונה היינו בערך שישים אנשים, אפילו לא רק מתל אביב. כשעוזבים בית דתי, ולא משנה אם נשארים אחלה עם המשפחה, יש תחושה של ניתוק מהשורשים והצורך להתחבר למשהו. התאהבתי בעיר דרך סיפורים היסטוריים, כדתייה, הייתי רוכבת לנמל לפני ששיפצו אותו ולאט לאט הדרמתי לנווה צדק. אהבתי לשמוע סיפורי אהבה ישנים של ש"י עגנון ושמעון רוקח. כל השנים נעו בין לחפש מקום של שייכות לעיר שאני אוהבת ומצד שני להבין למה אני לא מתחברת, כמו חיי הברים. חיפשתי הרבה את המקום שלי, והתרגול יוגה בשבת של מלווי מלכה נתן לי תחושה שעשיתי משהו במקום הזה שמתאים לי ולשילוב בין השורשים, לבין משהו שהוא חילוני-רוחני וליברלי. לפני שבועיים פנתה אליי גם מישהי מהעירייה כדי להעביר שיעורי יוגה פתוחים בגג של גן העיר וזה נתן לי תחושה של 'הנה, מצאתי את המקום שלי לעשות משהו בעיר'". 

מהם האתגרים הכי קשים שהתמודדת איתם בתקופה הזאת? 

"מצד אחד להיות עצמאית ולהמשיך לשלם שכר דירה, ומנגד תחושה של רגיעה שהרגשתי. לפני הקורונה עבדתי מאוד קשה ופתאום יכולתי לעבוד, אבל זה עורר מאבק פנימי בין הרצון במנוחה לבין הצורך ליצור עוד תוכן. היו לי ימים של עשייה מטורפת ואז ימיים של שקט ומנוחה. גם פסח הגיע תוך כדי וגיליתי את הכוח של האהבה ושל הביחד, להיות ביחד, בזוגיות בתקופה הזאת זה מאוד משמעותי". 

מה מחזק אותך בתקופה הזאת? 

"האהבה. בן הזוג שלי ואני היינו מאוהבים בגיל 16 ולא היינו בקשר כל השנים ופתאום נפגשנו ברחוב. זה שפתאום נפגשנו נתן לי את התחושה שלדברים יש את המסלול ואת הסדר שלהם ולכן לא צריך לדאוג גם לדברים אחרים. אהבה זה דבר מחזק". 

מה הספוט הכי אהוב עלייך בעיר? 

"פסל הציפור בגן העצמאות. על הטיילת למעלה בגן העצמאות, צפונית להילטון יש פסל גדול של ציפור שלפעמים תרגלתי בו יוגה בבקרים".

מה הכי תל אביבי בעינייך? 

"לחזור באמצע הלילה, לעצור בAMPM ולקנות מלא ממתקים".