"הקורונה באה לתת לנו כאפת התעוררות, נלמד לחיות אתה"

תמר עמיר, 32, רווקה. גרה בתל אביב יחד עם הכלבה פיקה כשנתיים (ממושב בן שמן במקור), ספרית שמוכרת בעקבות המספרה האישית שלה בשם HatCut. בשנים האחרונות היא אוספת סביבה לקוחות תל אביביים ומחוץ לתל אביב שנהנים משיטת התספורת הייחודית שלה – בשיטה הטבעית, שאת התשלום מכניסים לכובע, לפי הרצון והיכולת. בינינו מסתובבים בעיר הרבה גברים ונשים שנהנו להסתפר אצלה עם כל הייחודיות והאופי הכיפי שלה, וזה גם אחד הדברים שמחזקים אותה בתקופה הזאת.

איפה הקורונה תפסה אותך בחיים?
"זה כבר היה מזמן כשהיא תפסה אותי. במרץ הייתי לפני איזה פסטיבל. בסך הכל היו חודשים כאלה של אי ודאות וחששות מה יהיה עם העסק. אבל זה התגלגל ונרגע בעיני. הצלחתי ליהנות מסגרים ומהחופש המאולץ. זה היה בסדר סך הכל".

מתי ואיך התחלת לספר?
"זה התחיל במושב בן שמן בו גרתי. הייתי מספרת חברים שביקשו כי היתה לי מכונה בבית. יצא מוצלח וזה התגלגל לעוד חברים ואחים של ואימהות של. היו לי ויז'נים לאיך הבן אדם ייראה אחרת עם התספורת והצלחתי לספק את זה. אחר כך גרתי ולמדתי בבאר שבע כשש שנים, למדתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק. שמתי לב שבבאר שבע המון סטודנטים מסתפרים בערים שהם מגיעים מהם והתחלתי לספר שם וזה תפס ממש מהר. כשהגעתי לתל אביב כבר היתה לשיטה שלי שם מסוים ומוניטין והיה יותר קל להיכנס לפה. גם כשעברתי לתל אביב שמרתי ימים שנסעתי לספר בבאר שבע. כשהתחילה הקורונה הפסקתי לנסוע, כי כבר היה אסור".

את מספרת בשיטה ייחודית, על שיער יבש ובאופן טבעי, למה בחרת בדרך הזאת?
"התחלתי לספר מהראש יותר, אז ידעתי שאמורים לספר על שיער רטוב ושמתי לב שאני מספרת ואז אני מחכה שהשיער יתייבש כדי לראות מה קרה ומה עשיתי בסוף התספורת. הייתי מעכבת אנשים עד שהשיער שלהם יתייבש כדי לעשות עוד שיפצורים ותיקונים. לאט לאט ויתרתי על זה, אמרתי שאני רוצה לראות איך השיער נראה ואיך הוא מתנהג. לשיער ישראלי יש אופי, הוא גלי ומתולתל וזה לא כמו שיער יפני למשל שזה כמו שזה. יש הרבה שוני בין איך שהוא נראה רטוב ואיך שהוא נראה יבש. אני רוצה שאנשים ובעיקר נשים שיקומו עם השיער שלהם בטוב ולא יאכלו עליו סרטים ויחשבו איך הם יחליקו אותו. בא לי שהם יתעוררו ויהיו בטוב. תספורת על שיער יבש באמת הולכת יד ויד עם השיטה הטבעית, בלי פן ובלי לשחק בספא. יש גם המון נשים שמסתובבות עם פחדים וטראומות מכל מיני ספרים שעשו להם כל מיני דברים והוציאו אותם עם פן והן חזרו הביתה, התקלחו והבינו שזה לא מה שהן רצו והתבאסו. השיטה הזאת הרבה יותר מחוברת בעייני, מהניסיון שלי אני רואה שמרוצים בסוף אז כנראה משהו שם טוב".

עוד עניין מיוחד שמלווה את הסגנון שלך זה שהתשלום עבור התספורת הוא בשיטת הכובע – לשלם כמה שאפשר וכמה שחושבים, איך נולד הרעיון?
"כל הקטע הזה הוא שהתחלתי לספר בלי שלמדתי את זה. בזמנו הייתה את כל האווירה של מסיבות כובע שמשלמים בכניסה כמה שרוצים. אמרתי שאני אאמץ את זה, שאעשה את הכי טוב שאני יכולה. אם יצא לאנשים ממש טוב – הם ישלמו בהתאם ואם הם לא מרוצים – הם יכולים לשלם פחות. אז זה טיפה הוריד ממני את האחריות ואת הפחד. זה התחיל מממש עם כובע. אחרי כמה חודשים עם הכובע הבנתי שאנשים מתבלבלים ולא יודעים כמה מצופה, אז הכנתי מחירון מומלץ – חמישים לגברים ומאה לנשים, שיהיה עוגן שעליו אפשר לשחק. באופן עקרוני זה הולך לפי כל אדם וכמה שהוא יכול והמצב הכלכלי שלו ואיזה תהליך הוא עבר עם התספורת. אני מוצאת את זה מועיל ונחמד. אנשים מעריכים את זה שנותנים להם את האפשרות להתבטא ולהעריך את העבודה עם מחיר שהם בוחרים.

עמיר. "אני לא רודפת אחרי הצלחה ופרנסה". צילום: איליה מלניקוב

זה גם משחק מסוים של אמון, יכול להיות שגם לא ישאירו לך כסף בכלל.
"נכון. בגלל זה אני לא בודקת את הכובע עד סוף היום כי לא בא לי שיהיו לי רגשות לא נקיים כלפי מישהו אם הוא לא שם וזה יבאס אותי. אני מעדיפה לא להסתכל ובסוף היום אני רואה שזה בסדר וסבבה ומסדר אותי ואני יכולה להתמודד והכל טוב".

מהשיחה הקצרה איתך אפשר לומר שאת לומר שאת אופטימית וזורמת עם הסגנון עבודה שלך נכון?
"כן, אפשר לומר. אני מאמינה באנשים. האמת שהאנשים שמגיעים אליי הם אנשים שאני ממש אוהבת, אני אוהבת את הקהל שמגיע. מי שבא לספרית שמספרת על שיער יבש והיא אלטרנטיבית, והם צריכים לחשוב מחוץ לקופסא ולבוא אליה הביתה, זה כבר עושה סינון מסוים לסגנון אנשים שאני אוהבת".

הגישה האופטימית והחופשית הולכת איתך לעוד חוויות ומקומות בחיים?
"זה חינוך מהבית כזה, דרך חיים באמת. חיוביות, ולזרום. אני מרגישה שיש לי אווירה שאני לא רודפת אחרי הצלחה ופרנסה. תמיד סיפרתי הרי בבית גם לפני הקורונה, ושואלים אותי, 'מתי תתקדמי ומתי תפתחי מקום?' אמרתי להם: 'מה אני צריכה מקום? סבבה לי בבית'. אני לא מחפשת להיות אימפריה מטורפת. בא לי שיהיה לי מספיק בשביל החשבונות שלי ולחיות סבבה, לא לרדוף. אני לא אוהבת להיות במרוץ העכברים הזה. אני משתדלת להיות אחראית על הלו"ז של עצמי. אם בא לי רגע יום חופש או לצאת עם הכלבה שלי לטייל אני מעדיפה שיהיה לי את הזמן הזה על פני דברים אחרים".

איך מה שאת מתארת מסתדר עם לימודי מנהל עסקים ושיווק בבן גוריון? מתבקש לשאול כי נשמע לי שחופש אישי זה לא משהו שמלמדים ככה באקדמיה.
"מה כן מלמדים באקדמיה? אני ציפיתי ללמוד איך מנהלים עסק, שהיום זה משהו שאני עושה, אבל אני מרגישה שהתואר לא לימד אותי את הכלים האלה. באוניברסיטה את לומדת להיות חוקרת של דברים, אז את חוקרת שיווק וניהול. לקחתי מהלימודים כל מיני דברים אבל בסוף לקחתי את זה לכיוון שלי. אי אפשר לשנות את האופי שלך כשלומדים לתואר, צריך לעשות התאמות".

אפשר גם לעשות אצלך תרומות שיער?
"כן, אני עובדת עם עמותת פ.ל.א שהם מדהימים. אני התנדבתי איתם כמה פעמים בסורוקה ודרך זה הכרתי אותם. הם רצו שאהיה שם ספרית קבועה אבל לא יכולתי כי אני לא עובדת ולא קמה לפני 12:00 והם רצו שאגיע מוקדם. כמה פעמים הגעתי והשתדלתי אבל מאז אני מביאה להם כמויות מטורפות של תרומות צמות. אני כבר מאסטרית של תספורות קצרות ותרומות שיער. זאת עמותה מדהימה, הם פועלים ברגישות מדהימה".

"אני מנסה לחשוב כמה שיותר מחוץ לקופסא ולהביא עוד רעיונות ולהשתפר"

מה מדאיג אותך בתקופה הזאת?
"היעדר הממשלה והיעדר התרבות. שאנשים לא לוקחים אחריות על דברים. יש איזו זריקת אחריות בכל מה שקורה מבחינת המדינה. והתרבות – אני מתגעגעת אליה. אני חייבת לצאת ושיהיו דברים בחוץ. למרות שאני אוהבת שאנשים פתחו סניפים במדרכות בכל העיר וזה נחמד אבל בא לי מוזיקה ובא לי הופעות ושיחזרו דברים. מבחינת הקורונה אני חושבת שהיא באה לעשות את מה שהיא באה לעשות – לתת לנו כאפת התעוררות מכל מיני כיוונים. אנחנו נלמד לחיות אתה כמו גיבורים".

מה מחזק אותך בתקופה הזאת?
"הרבה דברים מחזקים אותי כמו הלקוחות שלי והמשפחה שלי שהם אהבת חיי, וחברים. וזה שאני עוד עושה ספורט זה מעודד ומחזק. אני שומרת על המרכז שלי עם הראש קדימה ומנסה לחשוב כמה שיותר מחוץ לקופסא ולהביא עוד רעיונות ולהשתפר".

מהו הספוט התל אביבי שאת הכי אוהבת?
"Poc.cafe בפלורנטין, ואת הסמטאות שיש באזור. בכלל, אני אוהבת ללכת בעיר, אני לא אוהבת ספוטים. אני והכלבה פיקה הולכות בכל העיר.

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"וולט. הקלות שבה את יכולה לקבל איזה מזון שאת רוצה בכל זמן נתון זה בלתי נתפס מבחינתי. הרעיון הזה מפוצץ לי את המוח, אני במלחמה יומיומית נגד להזמין בוולט. המלחמה היא ללכת להזמין מהסופר בזמן דברים כדי לבשל. לאכול בריא בעיר".