"האפי" עונה 2: לא לבעלי לב חלש, או לבעלי לב בכלל

התעללות מינית, השפלת חסרי ישע, איברים כרותים, טחולים סוררים וחד קרן מעופף אחד נפגשים בבר והם אולי התחלה של בדיחה, אבל שחורה ואכזרית במיוחד. "האפי", הקומדיה האפלה שמפגישה בין כל אלה וטובלת אותם באסיד, חזרה לעונה שנייה בנטפליקס. אם בעונה הראשונה עוד נותר בכם שמץ של תקווה לעתיד טוב יותר, הרי שהפעם תמצאו את ריכוז הפסיכופתים כל כך גבוה עד שתאבדו בעצמכם את היכולת לחוש אמפתיה.

תזכורת זריזה: ניק סאקס הוא שוטר לשעבר שהודח מתפקידו ועכשיו מתפרנס כרוצח שכיר. שעות הפנאי שלו מלאות באלכוהול וסמים, עד שהוא חוטף התקף לב ופוגש דמות מצוירת בשם האפי – חד קרן סגול שרק הוא יכול לראות. האפי הוא חברה הדמיוני של היילי, ילדה חטופה שמסתבר כי היא בתו של ניק – שעכשיו משתף פעולה עם האפי כדי לחלץ אותה.

מתוך "האפי". בטוחים שאתם רוצים להתחיל בינג'?

במרכז העונה החדשה עומדת מזימה יצירתית ומחרידה לא פחות מקודמתה, מבית היוצר של כוכב הילדים המופרע סאני-שיין ועוזרו מערבל הקרביים. לטענת שיין, חג הפסחא איבד בשנים האחרונות מזוהרו, מה שגורם לפגיעה בעסק שלו. במטרה להעניק לחג עדנה מחודשת ולהאדיר את שמו כמפיץ הטוב, מפיק קיסר הקפיטליזם המטורלל שרשרת של פיגועים אכזריים יותר מכפי שניתן להעלות על הדעת. ניק יוצא בעל כורחו למלחמה בשיין, אנשיו ויצוריו, כאשר גם הפעם עומד לנגד עיניו שלומה של בתו הקטנה. הקשר שנוצר בין האב לבת בעונה הראשונה מתהדק בעונה הנוכחית, והופך את הילדה לכלי משחק בידיהם של כוחות אפלים.

כאן עולה השאלה: האם הסדרה הזאת בכלל טובה לנו? השאלה אינה מוסרית – סדרות למבוגרים אינן אמורות לחנך – אלא פסיכולוגית-בריאותית. שכן לא בכל יום אדם מוצא את עצמו הלום קרב וחפץ להקיא בסיומה של רביצה מול נטפליקס. הזדעזעתם מהאלימות ב"סיפורה של שפחה"? תכפילו אותה פי שלוש וקיבלתם את "האפי". בניגוד לראשונה, "האפי" שוזרת בין כריתה לשחיטה שפע של אתנחתות קומיות משעשעות, הזיות קיצוניות, נצנצים, צבעי ניאון וממתקי יום הולדת שמאפשרים לצופה להתנתק רגשית מהזוועה. לכן היא גם מרשה לעצמה ללכת רחוק יותר בהצגת האלימות, בגרפיות ובאכזריות שלה.

יש המגדירים את "האפי" כיצירת מופת בזכות סגנונה היחודי, ואכן, היא עושה ניסוי אמנותי מעניין: היא לוקחת את "תפוז מכני" ושולחת אותו לנסיעה על רכבת הרים בדיסנילנד, תוך זגזוג פרוע בין ז'אנרים, שבירת החוקים של עצמה ואתגור אינסופי של גבולות הדמיון. זה ניסוי ראוי להערכה, גם אם אינו מוליד תוצאה שמותירה אחריה רשמים עמוקים.

אבל האמת היא שמאחורי תצוגות המשחק המרשימות והאימה שמרתקת את הצופה אל למסך, "האפי" פשוט לא מספיק מעניינת. תחושת התפלות בה מתבהרת עם התקדמות הפרקים והצטמצמות גילויי האלימות, שמפנים את מקומם לדרמה האנושית. בנקודה הזו, הדמויות שמחזיקות אותה פונות למחוזות ביזאריים מדי או שהן יותר מדי סרקסטיות ומודעות לעצמן מכדי לכבוש נחלה בלב הצופה. הן הילדה (הנפלאה) שבמרכזה והן סוס הפוני שגאלו אותנו מייסורינו עד כה קורסים הפעם תחת הרוע, והיצירה שהתייתמה מחמלה נותרת בגדר עטיפת מתנה מקומטת. כך שאחרי הטלטלות, הנסיקות לגבהים וההתרסקויות, אפשר לסכם את המסע הזה במילה "מגניב".

← "האפי" עונה 2, נטפליקס