"הדיפלומטית" היא סדרה מהנה לצופים שלה ומהפכנית לצופות שלה

בשבוע שעבר כתב עודד קרמר על "הדיפלומטית", הדרמה המדוברת הנוכחית של נטפליקס, שהיא לא יותר מ"פנטזיה ליברלית חסרת עמוד שדרה עם עלילה שלא מחזיקה מים". אבל עודד קרמר, עם כל הכבוד, איננו בת.

"הדיפלומטית" היא סדרה מעולה. גם מבחינת תסריט, גם מבחינת משחק. אבל היא בעיקר סדרה חשובה לבנות (בסדר, נשים). קייט ויילר, הדמות הראשית שאותה משחקת קרי ראסל, היא אמנם דמות מוקצנת, אבל היא דמות שהגיע הזמן שתהיה על המסך, כי בוודאות יש כאלה גם במציאות. ואם לא – אז הגיע הזמן שיהיו.

הדבר הכי חשוב בתסריט של הסדרה הזאת (או לפחות בזה של העונה הראשונה – שמונה פרקים באורך כמעט שעה כל אחד, שזה די הרבה תסריט) הוא שלא מדובר בה ולו פעם אחת נושא הילדים. קייט והאל הם זוג נשוי, בני 40 פלוס (במינימום), ואין להם ילדים. בעצם, קבלו תיקון. אנחנו לא יודעים אם יש להם ילדים. כנראה שאין להם, כי הם לא מדברים עליהם אף פעם. אבל מה שעוד יותר מדהים, הוא זה שהם לא מדברים גם על זה שאין להם ילדים. ליתר דיוק, על זה שאין לה, לקייט, ילדים.

הדיפלומטית. צילום: יח"צ נטפליקס

ימי הצפייה האינטנסיבית שלי בסדרות אמנם תמו מזמן, אבל קשה לי להיזכר בעלילה של סדרה או סרט שבה הנושא הזה לא היה קיים. בכלל. האמת היא שנושא הילדים, או אפילו היריון, מוזכר בסצנה אחת בלבד, כשאחותו של שר החוץ הבריטי מספרת לקייט ווילר שהיא איבדה היריון. אבל אפילו את זה היא לא מספרת לה כדי לדון באובדן ההיריון, אלא כדי לדון באופן שבו העניין התגלגל לידי שערוריית צהובונים בבריטניה. מעבר לזה – נאדה. כלום. אנחנו לא יודעים אם קייט לא רוצה ילדים באופן מוצהר, האם היא ניסתה, האם לא הצליחה, האם היא חיה עם זה בשלום. לאף אחד לא אכפת. ובעיקר לה. וזה כשלעצמו הופך את הסדרה לכזו עם הצהרה חשובה לנשים של ימינו. בישראל זה לא היה קורה.

יכול להיות שאני משוחדת, כי לקרי ראסל יש מקום משמעותי מאוד שמור בליבי. כן, אתם יודעים למה. במשך שנים רבות פליסיטי פורטר היא כל מה שאי פעם רציתי להיות. רציתי לנסוע לניו יורק ללמוד היסטוריה של האמנות ב-NYU. רציתי להכין קפה בדין אנד דלוקה. רציתי להתלבט בין בן לנואל. רציתי לפטפט עם חוויאר. רציתי מלא תלתלים. אני עדיין רוצה מלא תלתלים. אני קצת מתבאסת על זה שקרי ראסל עצמה לא היתה מספיק אמיצה כדי לשמור עליהם, וכבר שנים מתחזקת שיער מוחלק – בעוד שכולנו יודעים איך השיער האמיתי שלה נראה. קייט ויילר היתה עושה את זה אחרת.

בניכוי התלתלים, קייט ויילר של קרי ראסל היא אישה בתפקיד רשמי בכיר שלא נכנעת לשום תכתיבים. היא כן מעורה בכל כללי הטקס הדיפלומטיים, אבל שמלות היא לא לובשת, ואם היא נאלצת לנעול נעלי עקב, לא עוברות חמש דקות מפתיחת האירוע והיא כבר מסתובבת יחפה ומחזיקה אותן ביד. אפילו אם מדובר בערב גאלה בפריז. עוד כמה שנים ניזכר כולנו בנעלי העקב שמקשות עלינו ללכת (אני לא קונה את זה שזה נוח, אל תנסו אפילו) וזה ייראה לנו מגוחך כמעט כמו ללבוש מחוך. או לעשן במטוסים.

הדיפלומטית. צילום: יח"צ נטפליקס

אולי יום אחד תראה לנו מגוחך גם כמות הזמן והמאמץ שהשקענו באיך שאנחנו נראות, ולא באמת יהיה לנו אכפת שחושבים שאנחנו לובשות כל יום את אותו הדבר. טוב על מי אנחנו עובדות, אין באמת סיכוי שזה יקרה. ועדיין, זו גישה שכיף לראות שיכולה לעבור חלק בגרון. או כמעט חלק.

אתמול פורסם שנטפליקס אישרה עונה שנייה לסדרה (לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל מהסוף של הראשונה זה היה רק מתבקש). אני אישית כבר מחכה שקייט ויילר תשוב לחיי, עם ובלי בעיות ההזעה שלה. בינתיים לכו לראות את זו, גם אם אתם בנים אבל בטח אם אתן בנות. תל אביב אפילו מוזכרת, וכבר בפרק הראשון. ואם זו לא סיבה – אני לא יודעת מה כן.

"הדיפלומטית", עכשיו בנטפליקס