הדרך הכי טובה לשרוד טיסה היא אלכוהול. כך תעשו זאת נכון

עם כל אהבתי לטוס מכאן וכמה שיותר, הטיסות עצמן הן לא בדיוק החלק החביב עליי בטיול. גם אם לא אתרסק – מה שמפתיע כל פעם מחדש – הרעיון של להיות תקוע בחלל דחוס עם עוד כל כך הרבה אנשים הוא לא בדיוק התחלה אידיאלית לחופשה חלומית. אבל יש דרך להתמודד עם זה (שזו למעשה הדרך להתמודד עם כל דבר): אלכוהול. החיסרון: בשביל לשתות כמו שצריך, צריך לטוס ביזנס. היתרון: החיים קצרים, וגם ככה אין לנו כסף לקנות דירה.

הכיף של הביזנס מתחיל על הקרקע, ואני לא מדבר על התורים המקוצרים. אני מדבר על הגלנליווט לאונג׳ שהושק לאחרונה בטרקלין המלך דוד. הטרקלין הזה, לנוסעי מחלקות היוקרה, מציע שלל פינוקים: קפה ועוגיות, בירה, מיני סלטים, כורסאות מסז׳ ואפילו ספא צנוע. תכל׳ס זה סוג של חדר מורים משודרג, וגם המבטים שקיבלנו – כאילו זה חטא להרביץ וויסקי בשמונה וחצי בבוקר – הזכירו נשכחות ממנהלת התיכון.

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
5 משקאות אלכוהוליים שאסור לפספס בדיוטי פרי
צ'ייסרים ושערים: כל המקומות ששווה לראות בהם את משחקי היורו
פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על בר הספוטניק

הגלנליווט לאונג׳ הוא בר מעוצב הפועל שלושה ימים בשבוע (הבטיחו שבקרוב הוא יפעל כל יום, ויפה שעה אחת קודם) ומציע כמה גלנליווט 12 שרק תרצו, נקי או בצורת קוקטיילים מדויקים ונהדרים. אין כמו וויסקי לפני הטיסה, וגלנליווט זה נהדר, רק צריך לפתור את העניין הזה עם המורות חמורות הסבר – שמישהו יסביר להן שהזמן אינו חל על שדות תעופה ושיפסיקו להסתכל עלינו מוזר. אז מה אם עוד לא תשע.

בטרקלין השמור לנוסעי המחלקה הראשונה בלבד תוכלו ליהנות מבר יין ממותג של יקבי רמת הגולן, אבל אנחנו עממיים ככלות הכל כך שדבקנו בעיקר בוויסקי. היינו בדיוק באיזון הנכון של התנדנדות לפני הטיסה כששמנו פעמינו לגייט, אבל איחור של שעתיים בהמראה שלח אותנו לסיבוב נוסף בלאונג׳, והוא כמעט עלה לנו בפספוס הטיסה.

הגלנליווט לאונג׳ בטרקלין המלך דוד (צילום: אנטולי מיכאלו)

איך בוחרים יין לטיסה?

בטיסה אנחנו טועמים שונה מאשר על הקרקע. החמצן הדל והאוויר במטוס אינם מיטיבם עם בלוטות הטעם שלנו. לכן מה שטעים לנו על הקרקע לאו דווקא יהיה טעים לנו באוויר ולהפך. יאיר היידו, מומחה יין בינלאומי, הוא האחראי על תפריט היין של אל על. הוא טועם מאות יינות בטעימה עיוורת בעזרת פאנל טועמים (שגם הח״מ אחד מהם), ומתוכם בוחרים את היינות שיוגשו במחלקות היוקרה.

״היינות שעובדים הכי טוב בגובה הם יינות בלי קצוות, כאלו שלא יהיו טאניניים מדי או חמוציים מדי ושיהיו פירותיים", הוא מסביר. "יינות פירותיים ובשלים עובדים מצוין, מהז'אנר הקטיפתי ההדוניסטי. הרבה פעמים אני נוכח לגלות כי דווקא יינות שאני פחות מחבב על הקרקע הופכים להיות מועדפים עליי באוויר".

בטיסה שתיתי את הירדן בלאן דה בלאן, המבעבע הנהדר של יקב רמת הגולן, שטעמו חומצי וחד יותר מאשר על הקרקע, ובכל זאת אין כמו בועות בשחקים. מעניין היה לטעום גם צמד אדומים: פטי קסטל ולימיטד אדישן של יקב כרמל. אם על הקרקע העדפתי יותר את היין של כרמל, הרי שבטיסה דווקא בשלות הפרי של הפטי קסטל עבר לי נעים יותר בגרון. תפריט היינות מלווה בהסברים מנומקים אך לא מעיקים ותמיד גם יש איזה "יין חודש" המגיע מיקב בוטיק קטן ואנקדוטות מפי היידו שגם מי שאינו חובב יין יקרא בשקיקה. באל על אמנם קיבלו החלטה שמגישים רק יינות ישראליים, אבל בבריסל איירליינס, למשל, הגישה שונה מעט ולא רק מפני שבלגיה לא בדיוק מפורסמת ביינות שלה.

האוויר במטוס לא מיטיב עם בלוטות הטעם (צילום: אסף אמברם)

היה לי העונג לפגוש בלאונג׳ העסקים (הכה מפנק) את פיליפ מורטייה, מנהל המשקאות של החברה. כיף לטוס עם בריסל איירליינס. אצלם יעד הטיסה משמש פונקציה בהרכבת תפריט היינות: בטיסות לארצות הברית למשל יוגשו גם יינות מקליפורניה. לצדם יקפידו תמיד למזוג יינות צרפתיים מאזורים מוכרים, ״כאלו שהלקוחות מכירים ומצפים לפגוש״, הסביר לנו מורטייה.

הפטריוטיות מתבטאת, איך לא, במבחר בירות בלגיות מסחרר בשלל סגנונות, וגם במחלקת התיירים הבירה נמזגת כמים. את תפריט האוכל מכין כל כמה חודשים שף בלגי מעוטר אחר, והוא גם בוחר ספיישל של בירה אהובה עליו. התוצאה היא מבחר אלכוהול מרשים ומרתק שמעביר בקלי קלות טיסה של כמה שעות טובות; וזה, ידידיי, לפעמים יכול להיות ההבדל הדק בין סיוט בשחקים לבין טיסה החולפת בנעימים.