מי בכלל יכל לחלום שננגן עם אגדת הג'אז האתיופי? בטח לא אנחנו

סאן פרנסיסקו שנת 2001, חורף אפור, גשום וקר. אני משוטט ברחוב Haight הידוע לשמצה, עובר ליד הבית של הגרייטפול דד, ממשיך לכיוון הפארק, פאנקיסטים עם כלבים והומלסים על קראק בכל פינה. אני מתחמק מהגשם, ונכנס לחנות התקליטים "Amoeba Records" – משוטט חסר מטרה במסדרונות הג'אז והבלוז, בוהה בפוסטרים פסיכודליים מהסיקסטיס, במארזי דיוידי מהודרים של סרטי קאלט נשכחים ובערימות בלתי נגמרות של תקליטים בדולר.

בעודי מזדחל אל עבר מדף הדיסקים המשומשים, עיני צדה את הדיסק הרביעי מסדרת Ethiopiqes. אני לא באמת יודע למה קניתי אותו באותו היום. לא שמעתי עליו לפני כן, ולא הבנתי כלום ממה שהיה כתוב בצד האחורי שלו, אבל עוד באותו הערב מצאתי את עצמי צולל אל תוך המנגינות המהפנטות, הגרובים המעושנים, הסקסופונים הרוטטים והויברפון הצלול כבדולח. האוסף הזה הפך להיות הפסקול האישי שלי לאותו החורף, ובדיעבד התחיל את מה שהפך לסיפור האהבה שלי עם המוזיקה של מזרח אפריקה, ואתיופיה בפרט.

היום אני מבין שהמוזיקה של מולאטו אסטטקה היא גשר שמחבר בין מסורת לקדמה, בין מזרח למערב, בין אפריקה לאמריקה, בין אדיס אבבה לניו יורק. מולאטו למד מוזיקה קלאסית וקומפוזיציה באנגליה, ולמד ג'אז בברקלי. הוא נחשף למוזיקה לטינית (ובעיקר, קובנית) והוקסם מהעובדה שזאת מוזיקה "אפריקאית" שעברה מטמורפוזה. כך החל לשלב סולמות אתיופיים עם מקצבים לטיניים, Fאנק וג'אז – והסאונד החדש שלו היה נגיש ואטרקטיבי להרבה יותר קהלים באירופה וארה"ב.

כשחושבים על זה, זו בעצם סיפורה של האבולוציה התרבותית האנושית. מאז ומתמיד תרבויות התנגשו בתרבויות אחרות בכל מיני דרכים (בין אם ידידותיות יותר, או פחות), למדו משהו אחת מהשנייה, שדדו משהו אחת מהשנייה, ועם הזמן הפכו את זה לשלהן. כמוזיקאים וכיוצרים, אנחנו תמיד בחיפוש אחרי השראה, חיבור. אנחנו רוצים למצוא את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר, להיות חלק נע ממכונה שלא מפסיקה לזוז, ולייצר יופי, לטעון את האוויר בגלי קול ולפרוק את המטען הזה ברגע הכי נכון. כמוזיקאים ויוצרים ישראלים, אנחנו מחוברים ונינוחים עם הרעיון של התנגשות תרבויות. אנחנו חיים את זה, ניזונים ומתמלאים השראה מהתבוננות והקשבה למוזיקאים ונגנים מרחבי העולם – ובאורח פלא, המוזיקה הזאת מפעפעת אל תוך היצירה שלנו. 

ההודנא אורקסטרה, שהוקמה ב-2012 בבר ההודנא בפלורנטין, היא בית אמיתי עבורנו בכל מה שקשור להשראה והאהבה המוזיקלית שאנחנו חולקים, אחד עם השני ועם הקהל, לאורך השנים. הלהקה הזאת כשלעצמה היא חלום שמתגשם, והחזרות השבועיות, ההופעות וההקלטות הן כבר טקס שמשולב במרקם חיים שלנו הנגנים.

כולנו מתרגשים לקראת המפגש, לקראת ההזדמנות לחלוק את הבמה עם המלחין שהשפיע ועיצב את הטעם המוזיקלי שלנו, לקראת ההזדמנות לחלוק איתו את המוזיקה שלנו באולפן וליצור איתו ביחד, לשתף אותו בעולם שלנו ולהעמיק את ההבנה שלנו בעולם המוזיקלי והתרבותי שממנו הוא מגיע. לכל אחד בלהקה יש סיפור כזה או אחר על הפעם הראשונה ששמע את המוזיקה הקסומה של מולאטו, ואיך הרגע הזה השפיע עליו. ואם הייתי מספר לגרסת סן פרנסיסקו 2001 של עצמי שבעוד 20 ומשהו שנים אני אקליט אלבום עם המלחין והיוצר של המוזיקה הזאת, וגם אופיע איתו במופע חגיגי בתל אביב – הייתי אומר שאני כנראה חולם. אז לפעמים חלומות מתגשמים. פעמיים.

מולאטו אסטטקה יופיע עם ההודנא אורקסטרה ביום שישי הקרוב, 3.3, במועדון הבארבי. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים