אול אבורד!
חשבתם שסקייטבורד זה תחביב נטול סטייל? זה הזמן לאכול את הכובע: מדובר בדרך חיים מלאת סטייל, הרבה בזכות המותג Vans, שמחבק את הספורט האקסטרימי
תמיד סברתי שגבר שעולה על סקייטבורד לאחר שחגג 15 שנות השתנה בעמידה הוא דושבאג. אלוהים יודע שאני אוהבת גברים שמשתטחים בפניך, אבל לא כשזה קורה באמצע אלנבי, אחרי שהם מנסים לעשות פליק פלאק מעל הומלס באמצעות לוח על גלגלים. זה אולי מעיד על אישיות אקסטרימית, אומץ לב ואפס פחדים מפרצוף מרוסק – אבל הבחירה להשקיע את בליל התכונות הנפלאות האלה בקרש ולא, למשל, בקורס קראטה – מעט מאכזבת. אך איני בחורה של עקרונות, וכשחברת VANS, שנעליה בעלות סוליות הוואפל המפורסמות מעטרות מיליוני רגלי סקייטבורדרים בעולם, הזמינה אותי לאירוע השנתי המפורסם שלה, זרקתי את מחשבותיי התפלות לפח. אחרי הכל, גבר עם סקייטבורד הוא חלומה של כל עלמה שמכבדת את עצמה. במיוחד כשאותה עלמה לא ביקרה כבר שנים בפריז.
כשהגעתי ל־Vans Downtown Showdown, האירוע שמקבץ את כל מי שהקרש והרמפות מרטיטים את לבו (עם רחבת מכשולים מרשימה, מוזיקת פאנק ודוכני וואפל עם שם המותג), נחתו עליי שתי תובנות מרגשות שגרמו ללבי להיפתח לאותו שיגעון. הראשונה היא שהסקייטרים מכורים לנעליים של ואנס כפי שרק נשים יכולות להיות מכורות לנעליים (כן, גם גברים יכולים לבייץ מריחה החדש של סוליה, לייחל לכמה שיותר זוגות ולרוץ לספר לחבר'ה בכל פעם שיוצא דגם חדש); והשנייה, ואולי החשובה יותר, היא שמדובר בעולם מפותח בהרבה ממה שרואים בארץ – כזה שכולל כוכבים נערצים (כדוגמת כריסטיאן הוסוי, כוכב אייטיז לוהט שהטמיע בקרב הסקייטרים את הבנדנה. האדם של הסקייטבורד, אם תרצו) וסטריט סטייל משובח. אפשר לומר שהסטריט־וור, שהשתלט על העולם וגרם למותגים ספורטיביים כמו נייקי ואדידס להזיע כדי לייצר קולקציות שישמשו את האתלט גם מחוץ לכותלי המכון, נוטף מהסקייטרים ללא מאמץ. וזה, רבותיי, סקסי.
הנה קמצוץ מהטירוף שהלך ב-Vans Downtown Showdown האחרון בפריז:
חברת ואנס התחילה כחברת נעליים בקליפורניה ב־1966, עם נעלי בד במראה מחוספס וסוליות גומי דביקות. עד מהרה אומצו הנעליים על ידי אנשי הסקייטבורד, שטענו שעם הנעליים האלה ניתן להרגיש את הלוח, מבלי לוותר על סטייל. כיום, עם היצע שכולל לא רק נעליים במגוון דגמים וצבעים אלא גם ביגוד לשני המינים שמשפריצים אווירת רחוב, הבעלים סטיב ואן דורן לא שוכח מי היו אלה שנתנו לו את הפוש הראשון (וככל הנראה גרמו לכך שלמותג 350 חנויות ברחבי העולם), ומאמץ את קהילת הסקייטרים לחיקו (לצד אמני גרפיטי, ציירים ומוזיקאים), עם אירועים שנתיים ברוח הענף (בנובמבר, למשל, ישיק המותג את פסטיבל "ואנס מיוזיק נייט" במועדון הבארבי, עם מיטב להקות הפאנק והמטאל). אך אל תטעו: אותו "אבא" של הסקייטרים לא נראה כמו ספורטאי אקסטרים. למען האמת, הוא הודה בפניי שלא עלה על סקייטבורד מימיו. "זה לא הקטע שלי", אמר לי, לבוש חולצת הוואי שחשפה כרס שאימתה את דבריו, בטרם הלך לחלק לעוברים ושבים נקניקיות בדוכן שהוקם ברחבת האירוע.
האיש שגר בנעל – ואן דורן בסרטון המותג (יש להם את זה, לגמרי):
אז אפשר להתאהב במרכולתה של ואנס גם אם אין סיכוי שתעלו על הקרש או תנסו לקפוץ ראש לתוך מדרכה מרמפה בגובה של כלבו שלום: בקולקציה הנוכחית, למשל, תמצאו את הסניקרס הקלאסיות של החברה בכתום אפרסמון, ירוק, אפור וכחול מבריק, לצד נעלי נשים מוגבהות עם עקב פנימי (פתרון אידיאלי לגמדות כמוני שרוצות להמשיך לרדוף אחרי מוניות שירות מבלי לעקם את הקרסול), ונעלי חצאית ומוקסינים שנעשה בהן שימוש בחומרים ממוחזרים כמו דבקים וצבעים מתכלים על בסיס מים ואריגי קנבס. קולקציית הביגוד כוללת חולצות טי, חולצות אריג ופליזים בסגנון הווינטג' האמריקני עם הדפסים איקוניים, סמלים מסורתיים ופסים בסגנון רטרו, לצד תיקים עם הדפסי הוואי – כנראה בהשראת טעמו האישי של ואן דורן. את התחביב המשונה הזה כנראה לעולם לא אבין, אבל לסטייל המשובח ולשרירי העכוז שראיתי על אותם משוגעים לדבר – תמיד אייחל.
דיזנגוף סנטר וקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, vans.com