בד גירלז

אם הגזרה היא גופו של הבגד, זו שקובעת את האופן שבו הוא יהיה מונח על הלובש, אז הבד הוא ללא ספק הפנים שלו, ובמקרים מסוימים, שבהם הוא נותן הטון המרכזי בפריט הלבוש, גם הנשמה. למרות החשיבות העצומה של הטקסטיל ביצירת פריט הלבוש, בעיקר בשנים האחרונות שבהן הפכו פיתוחי בד ובראשם הדפוסים הדיגיטליים למגדירי מגמות מרכזיות באופנה העכשווית, מעצבי הטקסטיל נותרים במרבית המקרים אנונימיים למדי. עם זאת בשנים האחרונות התבלטו מספר מעצבים שהחלו את דרכם בעיצוב טקסטיל נטו, ובהמשך הקימו בתי אופנה עצמאיים משלהם הודות לתשומת הלב שזכו לה. למשל מרי קטרנזו, ג'ונתן סונדרס ופיטר פילוטו – כולם מעצבים שעבודתם מתחילה תמיד בפיתוח דפוסים מקוריים שעל בסיסם נבנית קולקציה שלמה. מאחורי היוצאים מן הכלל האלה עומדים שורה של יוצרים מוכשרים ומוכרים פחות – רובם מגויסים לעבודה באחורי הקלעים של בתי האופנה הגדולים מיד לאחר סיום לימודיהם, ואחרים שפועלים עצמאית כמעט בשולי התעשייה, אזור שתמיד מעניין להתעמק בו.

מרית פוג'יוורה

המעצבת הברזילאית היא אחת מאותן יוצרות שוליים עצמאיות שעבודתה נמצאת על הגבול הדקיק שבין אופנה לבישה לאמנות. הבדים שהיא מפתחת ויוצרת מהם פריטי לבוש חולמניים נוצרים תמיד משילוב כמה טכניקות של מלאכת יד, חלקן פרי פיתוחה האישי וחלקן מעדכנות קלאסיקות ישנות כמו זו הסיזיפית של יצירת כפלי הפליסה. באמצעות השילוב הזה, כמו גם בזכות ערבוב של מדיות וסיבים שונים, היא יוצרת טקסטילים בעלי מבנה וחוקיות פנימיים משלהם – שמכתיבים בסופו של דבר גם את צללית הבגד לא פחות מאת הגזרות שבהן היא בוחרת להשתמש, שלרוב נצמדות לטורסו בחלקן העליון ונפתחות לחצאית מלאה מהמותן עד קו המכפלת באופן מוכר ושכיח. אבל בתוצאה הסופית אין שום דבר רגיל או בנאלי. היצירות שלה מרהיבות ויכולות בקלות לקשט קירות כיצירת אמנות לכל דבר, לא פחות מאת גוף הלובשת האמיצה שתצליח לשאת את ריבוי הרבדים שלהן.

סיידי וילאמס

מעצבת טקסטיל צעירה שדווקא זכתה ללא מעט תשומת לב ציבורית היא סיידי וילאמס, בוגרת המחזור האחרון של התואר השני בקורס המשפיע של סנטרל סיינט מארטינס הלונדוני. קולקציית הסיום של וילאמס זרחה על המסלול בזכות טכניקה מורכבת שפיתחה שכללה הדבקה, הבלטה והדפסה של מוטיבים של מעילי אופנוענים על סיבי לורקס – תהליך שהעניק לבדים המטאליים שנוצרו – איכויות עתידניות ומראה שדמה למשטח סקוטשברייט דחוס. בעוד שפיתוח הטקסטיל מרהיב בפני עצמו, גם כמשטח בד רבוע וחסר צורה, הצלליות המוארכות והטהורות שעליהן ביססה את הבגדים שגזרה מהן העמיקו את האימפקט החללי של הקולקציה, והתכתבו עם הרעיונות העתידניים שהעלו מעצבים כפייר קארדן ואנדרה קוראז' בשנות ה־60. בעוד שהשמלות באורך המלא של וילאמס רחוקות מלהיות פרקטיות, קולקציית קפסולה שתשיק המעצבת בקרוב עבור בית הכלבו האנגלי סלפרידג'ס תגיש הצעות לבוש רגועות יותר מהטקסטיל הזרחני, כמו חולצות טי וסווטשרטים.

 שירה שובל

בשנה שעברה התמנתה שירה שובל לתפקיד מנהלת ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב בחולון, מאגר מידע ייחודי שנפתח ב־2008 במוסד היסודי ביותר שיש בישראל בתחום, המכיל חומרי גלם מגוונים המזמינים מחקר וגילוי אפשרויות חדשות על ידי יוצרים מתחום העיצוב. התפקיד הולם במיוחד את יכולותיה של שובל, שכן כמעצבת טקסטיל היא תמיד שואפת לשלב בין רכות החומר לרעיונות וטכניקות מתחומים מובנים יותר כמו יצירה קרמית ולתאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות שונות. הפרויקט האחרון שהציגה היה בתערוכת "צבע טרי" ונערך בשיתוף פעולה עם אריאל בלונדר, מנהל Fablab, מעבדת הייצור הקהילתית־דיגיטלית שממוקמת אף היא בחולון. באמצעות טכניקת חיתוך הלייזר המוצעת במעבדה ניסו השניים לעדכן את טכניקת הג'קארד שהומצאה לראשונה במאה ה־18, שעיקרה הוא לייצר דוגמאות הטבועות בתוך הבד עצמו תוך תהליך האריגה. בהצעה החדשה חדרה קרן הלייזר מבעד לשכבות חופפות של בד בגוונים שונים והחסירה משטחים שונים בהם בדוגמאות שתוכנתו מראש, בעיקר של אלמנטים פרחוניים המקושרים באופן טבעי עם בדי הג'קארד המסורתיים יותר, המזוהים בעיקר עם תחום הריפוד. עבודות נוספות ומרגשות של שובל חוקרות את הקשר בין זיכרונות אישיים לטקסטיל והן משלבות טכניקות קרמיות עם מוטיבים דמויי עצמות עשויות פורצלן שנבנו תוך כדי ליפוף וציפוי של חבלי כותנה.