בחזרה לעבר
מאיה בש בקולקציה ששואבת השראה מילדותה בברית המועצות
בשוק האופנה הנוכחי שבו מסתובבים יותר מדי בגדים, מצב של מצוקה אמיתית בפריטי לבוש נראה כמו משהו ששייך לעידנים רחוקים. אבל עבור המעצבת מאיה בש, שגדלה בברית המועצות טרם התפרקותה, זיכרונות הילדות הללו עדיין חיים ונוכחים בתוך היצירה שלה, והעונה הם הופכים לראשונה למקור ההשראה המוביל ליצירת קולקציית החורף החדשה.
נקודת המוצא הייתה אלבום משפחתי ישן שאליו חזרה אחרי תקופה ארוכה, ומצאה את עצמה מוקסמת לראשונה מתלבושות הילדות שלה. אם בעבר חוסר הפרופורציות הלא מכוון שנוצר כתוצאה משילוב של פריטים מדורות קודמים שהועברו אליה עורר בה מבוכה, העונה היא הביטה על מראה השכבות המגובב של שמלת ילדות שנלבשה עם סוודר גדול מדי שהיה שייך לאמה, גרביונים שלא תאמו את מידותיה ונמתחו באזור הברכיים ומעיל פוך שלא היה קשור לסגנון הכללי – באור אחר. בש עוסקת לא אחת בקולקציות שלה בטעויות מכוונות שהיא יוצרת בתוך הדגמים, והפתרונות שהיא מייצרת להם הופכים למוטיבים מובילים בעיצוביה. בקולקציה הזאת היא למעשה מתבססת על ה"טעויות" האופנתיות שלה כנערה צעירה שניסתה לחקות מראה פאנקיסטי באמצעות הפריטים הבודדים שעמדו לראשותה. ומאחר שאלו היו שייכים במקור בעיקר ללובשים מבוגרים ממנה, מראה האוברסייז המוגזם הוא נותן טון מרכזי בקולקציה ונוכח בין היתר בחצאית ארוכה עטורת כיווצים ובעלת חגורת מותן רחבה ומוגבהת, או בחולצת מעוטרת נקודות וכתף שמוטה.
לצד אלו מבוססים פריטים אחרים על דגמי מדים שאפיינו את ברית המועצות באותה התקופה: מעיל אסירים העונה לשם "וטניק", שהיה בהישג ידה של חלק נרחב מהאוכלוסייה, דגם המתבסס על שמלת בית ספר קלאסית של אותה התקופה וז'קט שמזכיר את התלבושת האחידה שלבשו הבנים לבית הספר. מכיוון שצבעוניות של פריטי לבוש הייתה מותרות באותם הימים, הקולקציה נצבעה הפעם בגוונים של אפור, קרם, שחור ולבן בלבד, וזאת לאחר כמה עונות שבהן היה אפשר לראות הבלחות צבע עזות דרך חלון החנות של בש בגן החשמל. העונה הנגיעות הללו נשמרו לקולקציית הבייסיק של דגמי עבר מוצלחים שבש ממשיכה להציע במקביל לקולקציות העונתיות.