בלי סיפורי כיסוי

נהוג לחשוב שתת־תרבות היא תופעה שמתה באלף הקודם. המודס, הסקין־הדס, נערי הטדי, נערי הפּאנק והגותים הם תנועות שהגדירו אופנה, סצנות מוזיקה, הרגלי צריכה. הן עדיין מתקיימות בקרב קבוצות קטנות ואצל יחידים מסורים, אך אין ספק שככלל מוצאן נטוע בעבר. הדבר הקרוב ביותר שיש למילניום העכשווי להציע כתחליף לקבוצות מסוג זה הוא ה"היפסטרים" – ככל שהגדרתם מעורפלת ושחוקה. היפסטרים חולקים אמנם הרגלים והעדפות משותפים כמו קבוצות העבר הללו אך בניגוד אליהן – נראה שאף אחד לא נלהב מלהדביק על עצמו את התווית ההיפסטרית, לפחות לא במודע.

היפסטריות היא תופעת שוליים שחלחלה למיינסטרים, ודווקא זליגה שלה לאזורים בלתי צפויים היא זו שיוצרת תופעת כלאיים מעניינת, מבלבלת ומוזרה עד שחבריה גאים לאמץ לעצמם את הכינוי הנלעג במודיפקציה קלה: הכירו את המוסלימיפסטרים (Mipsterz) – גברים ונשים בסוף גיל העשרה, מאמינים אדוקים בדת האסלאם שאימצו את הסממנים החיצוניים והתרבותיים של תופעת ההיפסטרים.

הגרסה המתוחכמת של "בנות". מיפסטריות בפעולה (צילום מתוך Youtube)

התופעה הוכרה לראשונה בהקשר שלילי בשנה שעברה, עם לכידת הנאשם בפיגועי המרתון בבוסטון. בשל הופעתו החיצונית זכה האיש במהרה לכינוי "המחבל ההיפסטר הראשון". בעקבות זאת הקימו מעריצות צעירות כמה קבוצות פייסבוק לכבודו, שנראו כסוג של פרודיה על החיים בזממנו. כעת זוקפת התופעה שוב את ראשה אך בהקשר חיובי יותר – עם הקמתה של קבוצת פייסבוק בעמוד שכותרתו Mipster.

העמוד – שנועד תחילה לדיון על מוזיקה, אמנות, אופנה, אקטואליה, הרגלי אכילה מצפוניים מנקודת מבט של קבוצת חברים מוסלמים תושבי ברוקלין – צבר תאוצה וזכה להד תקשורתי נרחב, בעיקר עם פרסום הסרטון "Living in America" שמציג חבורות של נשים חובשות חג'אב שמתועדות ברחבי ניו יורק, לוס אנג'לס, וושינגטון ובוסטון כמעין מקבילה מוסלמית לרביעיית הנשים הצעירות שמרכיבות את חבורת "בנות" (מינוס הטעויות האופנתיות המכוונות של האנה הורבט).

קבלו את המיפסטריות:

השיוך לקבוצה בעיני חבריה, ובעיקר בעיני חברותיה הנתפסות בעיני החברה המערבית כמיעוט מדוכא – הוא משחרר. הסטריאוטיפ המרגיז ביותר של שנות האלפיים הופך לביטוי לליברליות ולחופש ובהכרה בכך שהרבה ביקורת, מחשבה יצירתית ותעוזה מסתתרות גם מאחורי כיסוי הראש המצניע.

facebook.com/Mipsterz