באזזל: מעצבי האופנה משתלטים על המתחם המנומנם בעיר

מתחם בזל בשעות הבוקר המאוחרות. אימהות צעירות באיפור מלא, פעוטות בעגלות ממותגות, יזמים בפגישות עבודה בבתי הקפה שמקיפים את הכיכר ופה ושם אזרח ותיק שזוכר את הימים שאריק איינשטיין הפושטק הצעיר הזה היה מסתובב בשכונה. אם הדפים האלה היו משחק אסוציאציות ייתכן שאלה היו המילים המתבקשות: שובע, בורגנות, פריבילגיות, הומוגניות, אשכנז. האם מדובר באזור הראשון שעליו חושבים כשמחפשים מקום לפתיחת חנות אופנה חדשה? אם תשאלו ארבעה מעצבי אופנה ובעלי מותגים מבוססים ובעלי שם, התשובה היא "ברור".

דניאלה להבי, החנות המחודשת. צילום: דניאל שריף

דורין פרנקפורט, מעיין פז ואתא – כולם פתחו בחודשים האחרונים סניפים בשכונה. אליהם מצטרף גם נדבר רוזנברג מ־Northern Star שמתכנן לחנוך את הסניף החדש של המותג בחודש הבא. מה מושך את כולם לשכונה המנומנמת? "המילה 'סלידה' אולי חזקה מדי, אבל אני מאוד לא אוהבת מתחמים שנועדו לקניות באופן ספציפי", אומרת מעצבת האופנה מעיין פז, שמחזיקה סניף נוסף לא רחוק משוק הפשפשים ברחוב יהודה מרגוזה ביפו. את הסניף החדש שלה, שנמצא ברחוב בזל עצמו, היא חנכה לפני ארבעה חודשים. "בגלל שאני גרה באזור בזל היה לי ברור שאפתח פה. אני בודקת את השוק בערך שנתיים, ולאחרונה היה גל מאוד מפתיע של פינויים ובעקבותיו גם גל של התנפלות".

ממה כולם ברחו?

"היה משהו ישן במתחם שמיצה את עצמו, מין גל של חנויות שהיו כבר פחות רלוונטיות, חלקן לבגדי היריון או ילדים – דברים שיש מהם פה בשפע, אפילו קצת יותר מדי – אחרות היו חנויות ממש של פעם, כנראה כבר פחות רלוונטיות. לא הייתה סגירה אחת של חנות שהפתיעה אותי".

האהבה של פז למתחם כל כך עמוקה שנראה שלא אכפת לה לחבק גם את הדימוי הסטריאוטיפי שלו ללא שמץ ביקורת: "זה אזור ששומר על רמה מאוד גבוהה בהרבה תחומים", היא אומרת, "יש את המעדנייה של השכונה ואת המקום של המניקור־פדיקור שהוא מאוד איכותי. זה מתחם לייפסטייל מאוד איכותי והוא מצליח לשמור על האופי שלו בזכות הדיירים שהם ממעמד סוציו־אקונומי גבוה. עכשיו כשנבנים עוד מגדלים באזור זה צובר תנופה ומניף לכיוון סוציו־אקונומי גבוה יותר".

החנות של דורין פרנקפורט בבזל. צילום: יח"צ

מעיין פז. צילום: אביעד זיסמן.

החנות של דורין פרנקפורט בבזל. צילום: יח"צ

המעצב ובעל המותג Northern Star נדב רוזנברג, חברה הקרוב של פז, שש פחות לתאר את השכונה במונחים כאלה, ואומר: "אני לאו דווקא חושב שזה ככה, אני פשוט חושב שנעים לאנשים להגיע לשם. אני חולה על העיר הזאת אבל יש בה המון מתחמים שכבר הפכו למאוד תיירותיים: אני מסתובב עם בן זוגי בשבת בבוקר ואנחנו מרגישים כמו תיירים בעיר שלנו. דווקא בבזל יש משהו שעדיין מרגיש תל אביבי נגיש, האווירה השכונתית שלה".

כמה צעדים מחנותו העתידית של רוזנברג, ברחוב השל"ה, נחנך בחודש שעבר הסניף החדש, השלישי במספר, של רשת אתא המתחדשת. לשאלה מדוע בחרו להקים את הסניף החדש דווקא בבזל, משיבה המנהלת הקריאייטיבית של המותג יעל שנברגר: "לא הייתה מאחורי זה איזו תוכנית אב. השכנים נאים בעינינו, יש חנויות פרחים, יש מגן דוד, יש רחבה, אין חניה, יש מלא בתי קפה. יש שם חיים. אני מרגישה שזה ממש מתנהג כמו שכונה של פעם".

בניגוד אליהם, מה שמשך את דורין פרנקפורט למתחם היה הנכס עצמו, חנות בעלת מבנה קובייה שתשמש מעין חלון ראווה עבור הקולקציות המתחלפות שמוצעות למכירה בחנות המקוונת שלה. ההבנה שהיא גם במקרה הגיעה למקום הנכון הגיע רק אחרי כן. "כמו לא הרבה דברים בחיים אנחנו פשוט שיחקנו אותה", היא אומרת. "זה מתחם מאוד מחובר לרעיון. מה יפה בבזל זה שהוא באמת שכונה".

נדב רוזנברג. צילום: אסף עייני

אורי להבי, שעומד בראש המותג דניאלה להבי שאותו הקימה אמו המנוחה, מסכים. למעשה, אם יש בעל חנות שמחזיק בפרספקטיבה הנכונה לדיון מעמיק בסוגיה זה הוא: אמו הקימה את החנות הראשונה שלה במתחם לפני 17 שנה, הרבה לפני שהוא הפך למעוז של יאפים. להבי מכיר היטב את התמורות שהאזור עבר בחלוף השנים ומבין את המשיכה של המעצבים לאזור. "כשפתחנו את החנות כאן ב־2001 היה כאן את מעצב התכשיטים שי לחובר ואת קפה בזל שבו היו יושבות יקיות ממגדלי דוד עם שיער סגול עם הרבה ספריי".

אף שקשה להאמין שיש מישהו בעיר שלא יכול להגיע למתחם גם מתוך שינה, להבי מתעקש שעדיין מדובר במתחם סודי למחצה. "הוא לא מתחבר לאף רחוב ראשי ואין בו הרבה אנשים, צריך לדעת לאן להיכנס כדי להגיע אליו – וזה גם מה ששמר עליו, לא כמו שינקין, שהיה רחוב של תל אביבים ומה שפגע בו זה שזה שהוא נהיה פחות תל אביבי. בבזל זה מאוד נשמר ואני ממש מקווה שזה לא ישתנה וייהפך לאיזה טרנד. יש שם קסם שלא בא לי שיגעו בו".