זמן התפוח

שבוע האופנה של ניו יורק זוכה כמעט מדי עונה לתגובות פושרות הודות לרגישות האובר מסחרית של המעצבים שמרכיבים אותו. נדמה שהקולקציות הקדם עונתיות – שמעצם הגדרתן אמורות להיות פרקטיות יותר ונועזות פחות – מאפשרות למעצבים לפרוח ולהציג את ההבנה שלהם לצרכים המהותיים של הלובשת, תוך שינויים שאינם פורצי דרך אך בהחלט משמעותיים. הכירו שלושה מהקולות המובילים של העיר שמשרטטים לנו את סתיו 2014.

אלכסנדר וואנג

המעצב המצליח חטף לא מעט אש במהלך 2013 על צמד קולקציות הבכורה שהציג עבור בית בלנסיאגה הפריזאי, שם מונה במפתיע למנהל קריאייטיבי. מרבית הביקורת נגעה להיעדר המעוף והחשיבה המסחרית, שלדעת עדת המצקצקים לא טעמה את הרוח היצירתית והחוקרת של הבית. בעוד הקו הראשי שהוא ממשיך להפעיל בניו יורק כלל השנה קולקציות עונתיות לא סוחפות – האוספים הבין עונתיים (שבהם נדרשת חשיבה שימושית) מציגים את יכולתו להעלות בגדי יום יום שלב אחד מעלה.

מופע ראווה לכישרון המעצב. אלכסנדר וואנג

קולקציית הקדם סתיו מספקת מופע ראווה לכישרונו. היא מתמקדת בפירוק ובהרכבה של פריטי קז'ואל עכשוויים, תוך התמקדות באלו הנמצאים על קו המגדר המלבושי – חליפות מחויטות וסווטשירטים ספורטיביים. הפריטים המלהיבים ביותר הם עור בעל מפתח צוואר ששרוכי ההידוק הצהובים שלו מנוגדים מרענן לגוון הזית שלו; סוודר בגוון קאמל חם שחלקו האחורי "קולף" החוצה כדי לחשוף את אזור השכמות; סדרת עליוניות ושמלות שמתפר הגב שלהן משתלשל עיטור פרנזים שמן, כמו מוהיקן שפורץ מחוט השדרה.

פרואנזה שולר

לזארו הרננדז וג'ק מקולו – הידועים כצמד העומד מאחורי פרואנזה שולר – הם מהמעצבים האהודים ביותר בניו יורק, וגם אירופה שנוטה להביט מלמעלה לעבר מנהטן אוהבת לחבק אותם ואף לשאוב מהם השראה. בעוד הקולקציות הרשמיות שלהם מציגות פיתוחים חכמים וחדשניים על פי ה־DNA הדאון טאוני של המותג – קולקציות הביניים מתמקדות בלהיטים רב עונתיים שפיתח הצמד בעבר, כאלה שהוכיחו את עצמם שוב ושוב בדיווחי המכירות.

בחירות חומר רכות מהרגיל. פרואנזה שולר

הפעם אפשר לראות אקו עמוק יותר לאוסף האחרון שהציגו בשבוע האופנה של ניו יורק בקולקציית הקדם, שבה מתעדנים החתכים החדים והקוליים על ידי קווים אורגניים ובחירות חומר רכות מהרגיל. הרבה זמש ועור מככבים באוסף (יותר מהסוגים של ספות וינטג' ופחות מהסוגים של מעילי אופנוענים). אלה שימשו לגזירת שמלות וחצאיות א־סימטריות בגוונים מחוממים, מכנסי בוקרים רחבים באורך שלושה רבעים ופריטי מעטפת שונים. קו הטקסטיל הביתי נמשך בבד שפותח כדוגמת שמיכה מקסיקנית, סוג של ז'אקרד מתעתע שמורכב משכבות של הדפסה קטיפתית בגוני שחור וקרם אשר העניקו לפריטי האריג תחושה כרבולית של סריג.

פיליפ לים

הצורך בשבירת הסימטריה עומד בבסיס קולקציית הקדם סתיו של פיליפ לים. זהו אוסף מורכב של אחד המעצבים שהפורטפוליו שלו מורכב מלהיטי קמעונות רבים, אולי יותר מכל מעצב ניו יורקי אחר בעשור האחרון. בפרזנטציה סיפר לים ששאב את השראתו בעיקר מתרבות המועדונים של ברלין – דבר שחלחל אל התדמית שליוותה את בניית הקולקציה ולבחירות החומר המובילות בה. הגזרות עצמן הוצאו מאיזון על ידי התאמה מחויטת של צד אחד לעומת רישול נונשלנטי בצד אחר, שסעים וקפלים לעומת מתפרים מהודקים, החסרות או שינויי חומר באזור הכתף, משחקי אורכים באזור המכפלות. הטקסטילים כוללים פיתוחים מטאליים שונים כגון אריגים פרחוניים בסיומת פריכה כשל נייר אלומיניום, חומר ספוגי בגימור ברונזה שקומט עד שכמעט נוצרו בו בקעים, דפוסים מפוקסלים בעלי שכבה נוספת של פילטר מטשטש – כמו מנקודת מבטו של אדם שבילה לילה ארוך בשתייה או נטל סמי הזיה.

וככה נראה הקיץ הקרוב של לים: