מחשב מסלול מחדש

אם העברתם את שנת 2013 בשינה עמוקה (או בהתעלמות מהנעשה בזירת האופנה העולמית) אל דאגה – ריכזנו עבורכם את ההיי־לייטס האופנתיים של השנה היוצאת. סתם למקרה שתיתקלו באנה וינטור.

1. חילופי המשמרות:

משחק הכיסאות הבלתי נגמר של עולם האופנה המשיך לספק שערוריות גם השנה, עם חילופים ששמטו לסתות. הבולט שבהם התרחש ביומו האחרון של שבוע האופנה האחרון של פריז: בבוקר שבו נערכה התצוגה של לואי ויטון, התפרסמה הידיעה המפתיעה שמארק ג'ייקובס – המנהל הקריאייטיבי של הבית במשך 16 שנים שהפך את החברה מיצרנית של תיקי מסעות יוקרתיים למותג אופנה מוביל – מפנה את כיסאו. היורש הוא לא אחר מניקולה גסקייה, שפרש בעצמו לפני כשנה מהתפקיד המקביל בבית בלנסיאגה.

מוקדם יותר השנה הציג אלכסנדר וואנג – היורש המפתיע של גסקייה – את הקולקציה הראשונה שלו לבית האופנה האגדי: אוסף יבש למדי שבליווי קולקציית האביב חסרת המעוף שהציג מאוחר יותר עורר ספקות בנוגע להתאמתו של וואנג – אחד המעצבים המסחריים ביותר בניו יורק – לאחד הבתים היצירתיים ביותר של פריז. לקול תהודה קטן יותר עזב מרקו זניני את רושאס כדי להוביל את בית סקיאפרלי המתחדש (לפני כן הציג עבורו כריסטיאן לקרואה קולקציית קוטור חד פעמית).

צפו בתצוגה של בלנסיאגה לאביב 2014:

שתי עזיבות מפתיעות חתמו את 2013: ג'יל סנדר הודיעה על פרישה מהבית הנושא את שמה בפעם השלישית – שתי עונות בלבד לאחר ששבה לעמוד בראשו; ואן דמולמיסטר נקטה צעד דומה 18 שנה לאחר שהקימה את בית האופנה שמאז עמדה בראשו.

2. המתלבשות הטובות:

זו הייתה השנה של ג'ניפר לורנס בכל מובן. השחקנית הצעירה לא רק ביססה את מעמדה ככוכבת מיינסטרים בפרק ההמשך ל"משחקי הרעב" וזכתה אוסקר, היא גם סיפקה את אחד מרגעי האופנה הנפלאים באנושיותם כשמעדה בשמלה בעלת השובל הארוך מקו הקוטור של דיור, בדרכה לקבלת הפרס על הבמה.

הנה זה קורה:

זו לא הייתה התלבושת היחידה של דיור שלבשה לורנס השנה. לאחר שבסוף השנה הקודמת בחר בה ראף סימונס, המנהל הקריאייטיבי של הבית, כפרזנטורית החדשה לבושם מיס דיור היא הפכה למעין מוזה עבורו ונצפתה בתלבושות רבות – מהקו המוכן ללבישה ומקו התפירה העילית – שהפכו אותה בטבעיות לאחת המתלבשות הטובות והמתוחכמות של השנה.

עוד שחקנית ששיתפה בהצלחה פעולה עם ראף סימונס היא מריון קוטיאר, שהשמלה שלבשה בפסטיבל קאן מקולקיית הריזורט האחרונה של הבית הפכה למראה הטוב ביותר על השטיח האדום, בפסטיבל בפרט ובשנה בכלל. עוד אישה שהפכה לאייקונית אופנה השנה, בסגנון שונה לחלוטין, היא הדוגמנית קארה דלווין שקידמה השנה את טרנד הניינטיז הבולט והמשיכה את קו הגראנג' שאותו תיעד הדי סלימאן עבור בית סן לורן באחד הקמפיינים הבולטים בחורף.

3. טרור הרשתות:

האם 2013 תיזכר כשנה שבה החלה הדעיכה של תופעת רשתות האופנה המהירות, שנסקה בשני העשורים האחרונים? מוקדם לקבוע, אבל השנה בהחלט התוודע העולם לסדרה של אסונות מחרידים שפקדו את מפעלי הייצור הזולים של כמה מרשתות האופנה המובילות. הקשה שבהם התרחש באפריל: בגלל תנאי תחזוקה ירודים קרס מפעל בדאקה בירת בנגלדש ו־1,000 עובדים נהרגו. כמו כן דווח במהלך השנה על חמש שרפות במפעלי תפירה וטקסטיל חשובים בבנגלדש, שבהן נספו מאות עובדים שהועסקו בתנאי עבודה נצלניים. אפשר רק לקוות שההד התקשורתי שיצרה שרשרת האסונות המצערת הזאת יביא בשנים הבאות לשינויים משמעותיים אצל יצרניות האופנה המהירות. רשת H&M כבר הכריזה על פיתוחה של תוכנית לשיפור תנאי העסקה של העובדים במפעליה – מהלך שעלול להוביל לעלייה במחירי מוצרי החברה הזולים ובכך לפגוע בהכנסותיה.

[tmwinpost]בעוד הרשת מנסה לעניין יצרניות אחרות במהלך החשוב, חובתנו כצרכנים נותרה זהה ב־2014: להפסיק להיות אטומים ולחשוב היטב מה מסתתר מאחורי תג המחיר הנמוך שמלווה את הבגד שעל הקולב, והאם אנחנו באמת מוכנים לשלם בסבל של מישהו אחר עבור פריט שעשוי לשמש אותנו במשך חודשים אחדים בלבד.

4. הפרידות:

2013 (בעיקר בסופה) תיזכר כשנה שבה אושיות תרבות מרכזיות הלכו לעולמם. גם בעולם האופנה ספדו השנה לכמה דמויות מובילות: דבורה טורבוויל – צלמת האופנה שדרך התיעוד האוונגרדית והאפלה שלה פרצה דרך לרבים הפועלים בתחום כיום – נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 81. צלמת האופנה קטי ברי, בתם של ג'ין בירקין וג'ון ברי, מתה בנסיבות מסתוריות כשנפלה מהקומה הרביעית של בניין הדירות שלה בפריז כשהיא בת 46 בלבד.

פרצה את הדרך לבאות אחריה. צילום של דבורה טורבוויל שנפטרה השנה

אושיה נוספת שמתה לאחרונה בגיל צעיר ובנסיבות מסתוריות היא הסטייליסטית אנבל טולמן שנפטרה בשנתה בגיל 36. טולמן הבריטית חיה בשנים האחרונות בניו יורק ובלוס אנג'לס והייתה אחראית ללבושן של כמה כוכבות מרכזיות כסקארלט גו'הנסון, מריה קארי והתאומות אולסון, נוסף לעבודתה כעורכת אופנה במגזין "אינטרוויו". מעצבת העבר האמריקאית לילי פוליצר – שנודעה בעיקר בשמלות הסיקסטיז החופשיות שיצרה (שההדפסים עליהן דמו לכתמי מיץ תפוזים) – הלכה לעולמה בגיל 81. אוטביו מיסוני, מייסד בית מיסוני, נפטר באפריל האחרון בגיל 92, זמן קצר לאחר שבנו הבכור ויטוריו ואשתו נעלמו בלב הים במהלך שיט. בזירה המקומית שלנו נאלצנו להיפרד בטרם עת ממעצבת התיקים והאקססוריז המופלאה דניאלה להבי.

5. הסקנדלים:

ההסתבכות הגדולה של השנה שייכת לזוג המעצבים שהם כמעט שם נרדף לאופנה איטלקית: דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה. הצמד המפורסם נמצא אשם השנה בהעלמת מס של מעל לביליון יורו ועל כל אחד מהם נגזרה תקופת מאסר בפועל של שנה ושמונה חודשים. ב-2014 נהיה עדים לערעור שהגישו, כשעל פי מרבית ההערכות הצמד צפוי להימלט מעונש שיגזור עליו הסתובבות ממושכת במדי אסירים. בינתיים הם ניצלו את המסלול לתגובה על גזר הדין, והציגו בספטמבר האחרון קולקציית אביב שבה נעשה שימוש נרחב במטבעות זהב.

מעצב שהתקוטט כבר ב-2011 עם שלטונות החוק הוא ג'ון גליאנו, שפוטר לפני שנתיים מעמדת המנהל הקריאייטיבי של בית דיור והפך בשל ההתבטאויות האנטישמיות שלו לסוג של מוקצה בעולם האופנה. השנה הוא הראה סימני חזרה ראשונים בראיון התנצלות שהעניק למגזין ואניטי פייר, וכשהוזמן להשתתף בעיצוב קולקציית הסתיו של אוסקר דה לרנטה, שיתוף פעולה חברי־מקצועי שהניב אוסף יוצא דופן ברפרטואר העדכני של המעצב האמריקני הוותיק. אך גליאנו לא יכל שלא לתבל את החזרה בסוג של התגרות, ובערב התצוגה בחר לעזוב את ביתו הזמני בניו יורק כשהוא לבוש בסגנון חסידי (כוונה שהוכחשה לאחר מכן על ידי אשת יחסי הציבור שלו). המינוי המתוקשר שלו לפרופסור בחוג התואר השני לעיצוב אופנה בפרסונס הופל זמן קצר לאחר מכן, ככל הנראה בשל הביקורת של תורמי הכספים היהודים של הקולג' הניו יורקי.

שוב פעם פאדיחות? גליאנו במראה חסידי

מעצב נוסף ששמו עלה לכותרות הוא הדי סלימאן, שמאז שובו לזירה כמנהל הקריאייטיבי של בית סאן לורן לא מפסיק לעורר ביקורת והשתאות. השנה הוא המשיך למנוע מעיתונאים שהעלו את חמתו בעבר לסקר את הקולקציות החדשות שהציג לבית, העניק ראיון ארסי לניו יורק טיימס, הסתכסך באופן מתוקשר עם קנייה ווסט וסיים מערכת יחסים ארוכה של הבית עם חנות האופנה החשובה ביותר של פריז – קולט – לאחר שזו הציעה למכירה חולצות הנושאות את הכיתוב Ain’t Laurent Without Yves.

6. הטרנדים:

מגמות אוהבות לצמוח בקפיצות של שני עשורים אחורנית, כך שבאופן טבעי אנו עדים לשובן של שנות השבעים והתשעים. השנה הנוכחית הוקדשה לתתי התרבות המרדנית של אותם עשורים: תנועת הפאנק וזרם הגראנג', כשהראשונה אף זכתה להתייחסות ממלכתית למדי עם התערוכה שהוקדשה לנושא במוזיאון המטרופוליטן הניו יורקי על ידי מכון התלבושות של המוסד תחת הכותרת" מקוטור לכאוס".

צפו בתערוכה (כן, גם אנחנו טרם התאוששנו מהכובע של שרה ג'סיקה פרקר):

התערוכה, שהכילה תלבושות אותנטיות מהתקופה בחתימתה של ויויאן ווסטווד ומעצבים אחרים מהז'אנר לצד אינטרפטציות מאוחרות יותר, השפיעה על עבודתם העכשווית של מעצבי האופנה המובילים. הדבר הורגש בעיקר בקולקציות הסתיו, שמכילות וריאציות מגוונות על השילוב הבלתי אפשרי לכאורה של אנטי ממסדיות ויוקרה. ההשפעה של גל הגראנג' הניינטיזי הייתה אפילו מורגשת יותר, וזאת הודות לתחייה התרבותית והאופנתית המקיפה שחווה העשור ממספר כיוונים והבחירה של הדי סלימאן להתמקד בו באופן כמעט בלעדי בקולקציות השנויות במחלוקות אך המסחריות והמועתקות שהציג לבית סאן לורן.