עוברות לפרונט

דרושה מידה לא מעטה של אומץ וביטחון בשביל שמעצבת תבחר לשים את עצמה בחזית ולדגמן את פרי יצירתה. הביטחון הזה יכול לנבוע מכל מיני מקורות, חלקם לא בהכרח חיוביים, אך במקרים של מאיה נגרי ואליאן סטולרו, שתי מעצבות שבחרו העונה בטקטיקה התיעודית הזו, הוא מבטא קודם כל את הקשר האישי שלהן למוצר שהן יוצרות, כשהן חושפות בפנינו כמה העבודה שלהן מגדירה למעשה אותן עצמן. העובדה האחרונה לא אמורה להעיד על פגיעות – מדובר בשתי מעצבות שאמנם התוצרים שלהן שונים מאוד זה מזה, אך אצל שתיהן מקורו של העיצוב בכוח וידע, ומיועד לאישה שנמצאת בעמדה דומה ומוכנה לשלם את המחירים הגבוהים של בגדי השתיים מכיוון שהיא יודעת להעריך אותם.

אצל נגרי לא מדובר בעונה הראשונה שבה היא נמצאת בפרונט: כבר לפני שתי עונות החלה בגישה שיווקית חדשה, תחת הכותרת Urban Friendship, ובמסגרתה מופיעה בצילומי הקטלוג העונתיים לצד חברותיה מיכל אנסקי והאדריכלית ליהי גרסטנר, כשהן מתועדות בסדרה של בילויים חברתיים מבוימים. המטרה היא כמובן להמחיש את הפרקטיות בעיצובים של נגרי, שהם לא בגדי יום סתמיים בשום מובן, אלא מוצרים מחושבים שניכר שהוקדשה להם מחשבה רבה, ועדיין יכולים לתפקד כמדים אישיים נוחים.

שיק שיק שיק! מאיה נגרי (מימין) מדגמנת את הקולקציה

השם המאגד את הקולקציה העונתית הוא השלם והיפוכו, נושא שהיא מותחת לכיוונים שונים – המתח בין המראה הגברי והנשי, שקיפות ואטימות בדים מחוספסים ורכים. כל אלו נוכחים בקולקציה, כמובן, אך הייחוד האמיתי שלה הוא ברגישות לפרופורציות ולצורה שבה נגרי וצוותה (שתוגבר השנה על ידי מארק גולדנברג, אחד הבוגרים המדוברים של שנקר בשנים האחרונות) שיסעו את פריטי הלבוש – הרבה תפרי חתך שבאף דגם לא נראים מאולצים ומצליחים להחניף לגוף הנשי. המעילים, בעיקר אלה שמגיעים בגזרות אובר סייז שמתרחקות מהגוף, הם נקודת חוזק נוספת לקולקציה, והם מתאפיינים בגזירה נאה ובאביזרי רכיסה מוקפדים.

עקבו אחרי נגרי באינסטגרם:

גם אצל סטולרו קפדנות היא שם המשחק, אך בניגוד לנגרי המראה שלה הוא הרבה פחות אורבני והרבה יותר קוקטי. אף שתמונות הקטלוג שלה צולמו בסטודיו, יש בהן איכויות אוטוביוגרפיות יותר מבתמונות של נגרי שנלקחו בסיטואציות "אותנטיות" יותר, ומספרות את סיפורה של הילדה שנולדה ובגרה בצרפת ופתחה את העסק התל אביבי שלה תוך היצמדות לקודי הלבוש והסגנון שרכשה בנעוריה. בנוסף לחשיפה האישית, התמודדה סטולרו העונה עם שאלת זהות נוספת, וניסתה להבין היכן ממוקם היום המותג שייסדה, שחורט על דגלו איכות ייצור גבוהה, זאת לעומת הרעב הגובר בשוק המקומי לאופנה זולה, מהירה ובת חלוף. כתוצאה מכך היא אתגרה את עצמה בעיצוב קולקציה שיותר מחויבת לטרנדים ועדיין כוללת פריטים שישרתו את הלובשת שלה למשך עונות ארוכות. כך נולדו כמה בני כלאיים מוזרים כמו ז'קט בהדפס חברבורות שמעוטר בסרט ניאון המודפס בדוגמת פיתון בחזיתו או חולצת פרווה סינתטית מבריקה.

מדגמנת את עיצוביה בחן. אליאן סטולרו (צילום: איתן טל)

את כל המקדמים האלו, המזוהים עם מה שאפשר לכנות "אופנת טראש" היא אורזת בתוך הצלליות האסופות שלה, אלה שמשרטטות את קו המותן ומדגישות את קווי המתאר של הגוף. עבודת החייטות הנשית הזו היא כל כך חמקנית שקל להבחין בכל פשלה קטנה בה, אבל אצל סטולרו הדיוק בעשייה הוא אולי אחד הדברים הראשונים ששמים אליהם לב כשמביטים בבגד שלה, איכות שמשווה אלגנטיות גם למערכות הלבוש מבוססות ההדפסים הצעקניים שבקולקציה.

מאיה נגרי, מגדל רוטשילד 1 תל אביב; אליאן סטולרו, דיזנגוף 253 תל אביב