שבעים פלוס: הסבנטיז שוב במודה

הסבנטיז מעולם לא נחשבו לעשור מסוגנן במיוחד, אז מדוע הוא הצליח להתקבע חזק כל כך בתודעה? לטום פורד הפתרונים

נוסטלגיה שיק. צילום: Getty Images
נוסטלגיה שיק. צילום: Getty Images

"בשנות ה־70 המוקדמות היה לי שיער שהגיע עד הכתפיים, מכנסי פדלפון, שרשרות חרוזי אהבה וחולצות עם שרוכים מלפנים, אבל אז נעשיתי אלגנטי יותר". הציטוט הזה מיוחס למעצב העל (והקולנוען) טום פורד, מחלוצי השיבה אל שנות ה־70.

הקאמבק של הסבנטיז הוא הצייטגייסט. אתר Trendstop, מהמובילים בתחום חזאות הטרנדים, הספיק לנבא זאת מזמן ואף הקדיש כמה וכמה התייחסויות לנושא בטענה "טרנד שנות ה־70 המודרניות ישפיע על מוצרי אופנה, טיפוח, לייף סטייל וקמפיינים שונים לכל אורכה של שנת 2015".

אותה הגדרה של "שנות ה־70 המודרניות" (Modern Seventies) היא נכונה ומדויקת, הרי הטרנד העכשווי הוא בגדר פרשנות נקייה ומינימליסטית לאופנה מהעבר. חוץ מזה, אם להודות על האמת – אף אחד לא לגמרי מבין על מה מדברים כשאומרים "סטייל של שנות ה־70". הסבנטיז היו כור היתוך של מגוון סגנונות, לפעמים מנוגדים לחלוטין: מצד אחד היו הפאנקיסטים ומצד שני שנואי נפשם, ההיפים. במקביל פרחו הדיסקו וה־Fאנק, ומנגד התלהטו רוחות הרוק המתקדם והגלאם־רוק. במלתחה צצו חליפות עם מכנסי פדלפון, מקטורנים רחבי דש וחולצות מכופתרות עם צווארונים קובניים נדיבים, בצד ערב רב של ג'ינסים מהוהים ודוגמאות פרחוניות (וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על התפנית הספורטיבית ע"ש אדידס).

אופנת גברים של סן לורן. צילום: Getty Images
אופנת גברים של סן לורן. צילום: Getty Images

ובכל זאת הסבנטיז מעולם לא נחשבו לשנים מסוגננות במיוחד. אז מה החזיר את כל הבליל האופנתי הזה לפתע לתודעה? לשאלה זו יש כמה תשובות. הסיבה העיקרית היא הכמיהה הנוסטלגית לעולם פשוט יותר, טרום דיגיטלי. לטענת המומחים של Trendstop, מרבית מכתיבי הטעם כיום הם ילידי שנות ה־70 – פליטי הדור האחרון הזוכר איך נראו החיים ללא אינטרנט ותקשורת נון סטופ. אנשי קריאייטיב מתחומי העיצוב והיצירה השונים מוצאים השראה בעידן הטרום דיגיטלי של תקליטי הוויניל, הקסטות ושאר האקססוריז הביתיים המיושנים, שלא ידעו פריחה כזו זה שנים. למיוצ'ה פראדה לעומתם, ממובילות הטרנד הנוכחי, יש הסבר שונה מעט ופשוט יותר: "אתה בוחר משהו מיושן, וזה החידוש היחידי".

בהקשר זה מעניין ואולי אף הכרחי להזכיר את "מד מן" – סדרת המופת שהחזירה את שנות ה־60 למרכז הבמה והשפיעה מאוד על אופנת הגברים החל מאמצע־סוף העשור הקודם ועד ממש לא מזמן. עם זאת, בשתי העונות האחרונות אפשר היה לחוש יותר ויותר בבואן העתידי של הסבנטיז. על המסך הגדול המצב לא היה שונה – "מידות רעות", סרטו האחרון של האוטר פול תומס אנדרסון המבוסס על ספרו של תומס פינצ'ון, אחראי במידה מה לשובן של שנות ה־70 אל הקולנוע.

אופנת אביב-קיץ של פרדה
אופנת אביב-קיץ של פרדה

ובינתיים, בזירת האופנה, מעצבי העילית לא מפסיקים להתגושש ביניהם – מי יצליח לשאוב יותר השפעה מהסבנטיז, ומי יעניק להן פרשנות עכשווית מעניינת יותר. הדי סלימאן העומד בראש בית סן לורן, התייחס לעשור הקרוב ללבו תחת השפעת הרוק הפסיכדלי. מנגד, המנהל האמנותי של דיור ראף סימונס, נשען על גיבורי־גלאם רוק כמו דיוויד בואי ומארק בולן. בליווי'ס וינטג', קו הפרימיום של אימפריית הדנים, הקדישו כמעט את כל הקולקציה האחרונה למקטורני ג'ינס בסגנון נהגי משאית, ולטי שירטס מפוספסות בהשראת קליפורניה הפסיכדלית. לא איחרו לבוא גם רשתות מסחריות וקז'ואליות יותר כמו זארה וטופ־מן.

"שנות ה־70 – זה מה שאני אוהב", אמר טום פורד. "יופי רך, ניתן לנגיעה. זה מה שאני אוהב".