תרדו אל העם!

שיתופי פעולה בין בתי אופנה גבוהים לרשתות מהירות הם כבר מזמן חלק מהנוף הפאשניסטי. הנה אלה שיחממו לנו את הלב וישחררו לנו את האשראי

שיתופי פעולה בין בתי אופנה גבוהים לרשתות אופנה עממיות הפכו מאז איחוד הכוחות בין קארל לגרפלד ל־H&M בשנת 2004 לאחד מאירועי האופנה המרכזיים בלוח השנה האופנתי. למרות המחלוקת בעניין, ההכרזה על השת"פ הבא – בייחוד אצל נושאת הבשורה השבדית – תמיד מעוררת ספקולציות וסקרנות בקרב התעשייה וחובביה. הנה ארבעה שמות שהיינו רוצים לפגוש שם בעתיד ומדד הסיכויים שהתרחשות בדיונית שכזו תתקיים.

סלין

מאז המציאה מחדש המעצבת הבריטית פיבי פיילו את בית האופנה הוותיק בשנת 2010, היא מחוללת שינוי מהותי בעולם האופנה, שאימץ בצייתנות את הקוד הקשוח, הנקי והמינימליסטי שבנתה למותג הפריזאי תוך עונה אחת בלבד. מאז אותה קולקציה איקונית בקיץ 2010 הפכו כל הקולקציות שיצרה המעצבת לסלין, בלי יוצא מן הכלל, לחומר ההשראה המרכזי לרשתות האופנה המהירות – מהלך שאף הביא לכך שקולקציית טרום האביב האחרונה של הבית לא נחשפה כלל לתקשורת ולציבור הרחב בצד שאר האוספים שהציגו בתי האופנה המסחריים באותו הזמן. זאת לאחר שהקולקציה שהציגה שנה קודם לכן הפכה לאחת המועתקות ביותר בשנים האחרונות, והדפסי המטפחת הגיאומטריים שלה הציפו את החנויות חודשים רבים לפני שהדבר האמיתי הגיע לבית הכלבו וחנויות המותג.

בקרוב אצלנו? סלין בקמפיין סתיו־חורף 2013/2014
בקרוב אצלנו? סלין בקמפיין סתיו־חורף 2013/2014

האם יש סיכוי שזה יקרה?

קלוש, אף שבראיון שנתנה לפני כשנתיים לא פסלה פיילו על הסף את האפשרות הזאת (היא טענה שהייתה מוכנה לשקול אותה בעולם אידיאלי, אך במציאות לא נותר לה זמן לאחר עיצוב קולקציות המותג הרשמיות). עד עתה שום בית אופנה שחוסה תחת המטרייה של תאגיד היוקרה LVMH מעולם לא שיתף פעולה עם רשת מסחרית, וזאת, יש להניח, בשל נישת השוק הסופר אקסקלוסיבית שקברניטי התאגיד מנסים (ומצליחים) לייצר עבור בתי האופנה שלהם – מעמד ששיתוף פעולה מסוג זה עלול לערער.

דריס ואן נוטן

המעצב הבלגי פרץ לראשונה באמצע שנות ה־80 כחבר בשישיית אנטוורפון שכללה בין היתר את אן דמולמיסטר ווולטר ואן בריקנדורק – קבוצת מעצבים צעירה שלימים הפך נוטן לחבר הבולט שבה. בכ־30 השנים שבהן הוא מריץ את הלייבל העצמאי שנושא את שמו הפך ואן נוטן לשם נרדף לבגדים מעוצבים בעלי איכויות של פרקטיות ועל זמניות שיוצרים הרמוניה בין חומר, צבע ודפוס. ואן נוטן הוא אולי אחד מהמעצבים המועתקים ביותר על ידי הרשתות המהירות, בלי שהקהל בכלל מודע לכך, הודות ליכולתו לייצר להיטים שקטים ועמידים שמדברים לא רק לגרעין הקשוח של חובבי האופנה אלא לכל מי שאוהב להתלבש כדי להיראות טוב ולהרגיש טוב.

האפשרות לשיתוף פעולה לא נפסלת על הסף. דריס ואן נוטן בתצוגת סתיו 2013
האפשרות לשיתוף פעולה לא נפסלת על הסף. דריס ואן נוטן בתצוגת סתיו 2013

האם יש סיכוי שזה יקרה?

אף שהמעצב הנחבא אל הכלים התבטא לא אחת נגד הרשתות בראיונות המעטים שהעניק בשנים האחרונות – האפשרות לא נפסלת על הסף. השתתפות שלו בפרויקט כזה אמנם תעורר הרמת גבה – ממש כמו שיתוף הפעולה של מארני עם H&M מלפני שנתיים – אך דווקא שיתוף פעולה זה הוא ראיה לכך שאופנה מהסוג ששני בתי האופנה האלו מייצרים – אינטליגנטית ודיסקרטית למדי – יכולה לצלוח את האתגר.

[tmwinpost]

קרייג גרין

המעצב הבריטי הצעיר – שרק לפני שנתיים סיים את לימודי התואר השני בסנטרל סיינט מארטינס, בית הספר הגבוה למקצועות האמנות והעיצוב – הפך לאחד השמות המדוברים בעולם האופנה הגברי, ואפילו הספיק לחולל מיני סקנדל כשבקולקציה הרשמית הראשונה שלו בשבוע האופנה הלונדוני שלח את הדוגמנים שלו למסלול כשפניהם מחופים במסכות קרשים. אבל מי שהתרכז בבגדים יכול היה להבחין בצללית הפשוטה שהצליח ליצור קרייג בשלוש עונות בלבד, עם שינויי פרופורציה עדינים, משחקי אורך וטיפולים מושקעים שמעניק המעצב – שהכשרתו המרכזית היא בטקסטיל – לסיומות הבגדים והסריגים הפתוחים שהוא מייצר.

האם יש סיכוי שזה יקרה?

בהחלט, אם כי לא תחת קורת הגג של H&M. כמו מעצבים צעירים ורבי הייפ אחרים בלונדון, סביר להניח שבקרוב תושק מיני קולקציה של המעצב תחת רשת טופ שופ שמעניקה תמיכה למעצבים צעירים במסגרת יוזמת New Gen, בשיתוף פעולה עם מועצת האופנה הבריטית. שיתוף הפעולה בין השניים ודאי יהיה במסגרת דומה לזו שהשיקו ברשת הבריטית לצמד המעצבים הלונדונים מאדם קירשוף, או לזו שיצרה להם בעבר המעצבת מארי קטרנזו, ותתמקד בפריטים בעלי נוכחות שיושקו במספר מוגבל. יש רק לקוות שכמו הקולקציה של קטרנזו – אם וכאשר יתרחש שיתוף פעולה כזה הוא יגיע גם לסניפי טופ מן בישראל ויימכר במחירים הוגנים.

צפו בשיחה עם גרין ובקולקציית קיץ 2014:

רשתות ומעצבים מקומיים

לא ברור אם מדובר בסלידה שיש למרבית המעצבים המקומיים מרשתות אופנה המהירות, שבניגוד לעמיתיהם בחו"ל מהוות בחלק מהמקרים איום ניכר על הכנסותיהם; או שמדובר בקיבעון מחשבתי מצד הרשתות המקומיות עצמן. כך או כך, שיתופי פעולה גבוהים־נמוכים תוצרת כחול לבן הם עניין נדיר בנוף המקומי, וקשה שלא לחשוב על הפוטנציאל המבוזבז. למרות ההשלכות הבעייתיות שיש לשיתופי פעולה כאלה, אין להמעיט בערכן עבור המעצבים עצמם. מארני, למשל, הפך למותג שמוכר להרבה יותר מקומץ חובבי אופנה לאחר ששיתף פעולה עם H&M, והכנסותיו תפחו בהתאם. רשת קסטרו שיתפה פעולה בעבר עם קאפל אוף ליצירת דגם נעליים קיצי, השיקה קולקציות קפסולה לאלון ליבנה (שכבר היה מוכר לציבור הרחב לאחר שזכה בפרויקט מסלול ואולי לא היה זקוק למידת החשיפה) וליונתן זוהר בוגר שנקר שעיצב עבור הרשת קולקציה מוצלחת מאוד, ואף סיפר בפרזנטציה על היתרונות שבעבודה המשותפת בין מעצב צעיר לבין מערכת משומנת כמו קסטרו.

ניכר ששני הצדדים יכולים להרוויח מהמצב: מעצבים צעירים יכולים לקבל תמיכה כלכלית ותפעולית חשובה להמשך העסק העצמאי שלהם, והרשתות יכולות למשוך קהל חדש לחנויות. נותר רק לצפות שאחד הצדדים ירים בקרוב את הכפפה.