גמרו עלינו

שבועיים וחצי לאחר שנפתח בפייסבוק, נחשפתי לראשונה ל"גברים בסקס" – עמוד שהצליח לגבש סביבו קהילה מאוחדת של נשים פגועות, שמתמצתות את זעמן למיני סטטוסים וציטוטים מחדר המיטות, פרי מוחם (או יותר נכון פינם) של גברים בשלב הפוסט פליטה. על פניו – עמוד ממכר שפנינותיו נעות בין המשעשע ("לשים קונדום זה כמו להתנשק עם שקית") דרך הגבולי ("גומר, מתיישב על הספה, מדליק סיגריה, מדליק ערוץ הכנסת”) ועד הפלילי ("דוחף ת'בולבול שלו לתוכך בלי לשאול”). בפועל – מניפסט פמיניסטי שמספר לנו את שידענו כבר מזמן: העולם רווי בגברים שלא יודעים מה נשים רוצות.

זו לא תמיד אשמתם: אנחנו חיים בחברה פטריאכלית שמגדלת גברים על טהרת ה"כל-חור-בלילה-הוא-שחור”, ושולחת אותם, לצלילי "את אחלה חמודה", להוכיח את גבריותם המתפוצצת לנשים שמתבקשות לשמור על הכוס שלהן (אבל לשרבב שפתיים בשם הסלפי). מבולבלים? גם הבולבול.

עמוד הפייסבוק "גברים בסקס"

מצד אחד, זה נפלא בעיני שנשים יוצרות במה שבה הן משתפות נשים אחרות (וגברים סקרנים) בחוויות אינטימיות – חלקן קשות חלקן סתם מייבשות – בשם הסיסטרהוד. אלוהים יודע שצרת רבות הינה חצי נחמה לפות. מצד שני, כשהחיצים עטופים בהרבה מאוד ציניות ובלא מעט שנאה הם עלולים לפספס את המטרה הראויה שלשמה הוקם העמוד, ובמקום לחשוף את הבורות בעידן הפוסט פמיניסטי ואת הפער העצום שבין רצונותיה של אישה אמיתית לבין גחמותיה של הלגה ב"גומרות הולכות 8”, להיראות כמו מסיבת פיג'מות שבמהלכה מישהי חייבת ללכת לבית של השכן ולחזור עם הזין שלו ביד.

שלא תבינו לא נכון – בעמוד מובאים ציטוטים קשים של גברים, חלקם טמבלים, חלקם דוחים וחלקם, וזה החלק הקשה לעיכול, גברים אלימים שלא מבינים את הגבול הדק שבין פליק לא רצוני בישבן או גמירה ספונטנית על הפנים לבין אונס. לכל אישה, לצערי, יש ברזומה יחסי מין שלא באמת עשו לה נעים, שלא לומר הכאיבו לה, השפילו אותה וגרמו לה לבחילה שלא עברה עם הקפה של הבוקר. העניין הוא – וזה מה שעצוב באמת – שכל גבר שצפה בחייו בפורנו (או בסתם פרסומת לארטיק) חושב שמדובר במשהו נורמטיבי, ויותר גרוע, במשהו שאנחנו רוצות. לפעמים האשמה לא צריכה להיות מכוונת לניאנדרטל אחד ספיציפי – אלא לחברה שלמה שמיניקה אותו מילדות במסרים אלימים כלפי נשים, גם אם בתוך תוכו הוא מרשמלו מתוק. כי בשביל להיות גבר היום אתה צריך זין ענק, ואם אין לך אחד כזה, לפחות תגרום לאשתך לצרוח.

כולנו קורבנות של הגבולות המטושטשים. אנחנו – כמחופצנות בעל כורחנו שבכל גיל חושקות בשם התואר הנכסף "כוסית" (ובכלל נמסות מהמחמאה כשהיא משוחררת מגרונה של אישה); הם – כיצורים שלמדו לאהוב אותנו ואת עצמם דרך יצרים אגרסיביים שלא עוצרים באדום (ואם האדום קצת מגעיל אותו – תמיד יש מין אנאלי).

העמוד הזה מעיד בעיקר על דבר אחד: הגיע הזמן לעשות ריסטרט. ללמד את הילד שמולך, כמו בחוברות צביעה של גן חובה, איך לעוף על היצירה שמולו מבלי לצאת מהקווים. במקום לרוץ לפייסבוק ולטנף על האידיוט, הסתובבי אליו וספרי לו מה את באמת אוהבת. מה את באמת רוצה. מה בהתנהגות שלו עושה לך חשק לגזור לו ביצה, לתקוע בה קיסמים ולהכניס לצנצנת מים, כמו שדודתך עשתה לגלעיני אבוקדו. מי יודע, אולי הוא יבין, וזו שאחריך (במידה והחלטת לא לשמור אותו לעצמך) תרוויח. זו, בעיני, אחוות נשים אמיתית.

וטיפ קטן (והכרחי) לגברים:

כשהיא אומרת "לא" למה היא מתכוונת? ללא (מוקדש לבחור שניסה פעם לפתוח לי את הרגליים בכוח כשישנתי ולזוג החברים לשעבר ששידכו בינינו שטענו שזו לא אשמתו, כי על שולחני היה ספר אומנותי עם צילומי איברי מין זכריים, דבר המעיד על בחורה שרוצה שיאנסו אותה בבוקר).