העירום הוא מלך

הדבר שהכי הטריד אותי בביקור שלי בחוף הנודיסטים, הרבה יותר מהעור החשוף שראיתי, היה שאימא שלי ידעה להסביר לי בדיוק איך להגיע. "אתה חונה ליד חוף געש, יורד בירידה התלולה לחוף, הולך 200 מטר שמאלה וזה שם", היא אמרה בצד השני של הקו בזמן שנסעתי צפונה, וכמעט גרמה לי לעשות תאונת שרשרת. כששאלתי אותה איך לעזאזל היא יודעת את זה, היא ענתה שפעם אחת היא ואבא שלי עברו שם במקרה. תשובה מספיק טובה בשבילי, אפשר לעבור לנושא הבא.

אחת החידות הכי בלתי פתורות בעיניי היא איך זה שדווקא בישראל, המדינה היחידה בעולם שהטמפרטורות בה גבוהות יותר מבמרקורי, אנשים פוחדים כל כך להסתובב בעירום. הנוירוזה שלנו הגיעה לכאלה ממדים שאנחנו אפילו מלבישים את הכלבים הפקינזים שלנו בכל מיני סוודרים מגוחכים. איך זה שבכל עיר חוף אירופית שראויה לשמה נשים משתזפות טופלס, שבמדינות כמו גרמניה, פינלנד והולנד מקובל שגברים ונשים מתקלחים יחד בבתי מרחץ, שבאפריקה יש שבטים שבהם זה נחשב לא מנומס להסתיר את איברי המין שלך, ודווקא בישראל כולנו מסתובבים כל הזמן בלבוש מלא? הפוריטניות זועקת לשמים.

התשובה המתבקשת היא כמובן הדת. אף על פי שבסיפור המקראי החטא הקדמון הוא דווקא זה שהוביל לכיסוי הגוף, מאז העניינים קצת השתנו וייתכן בהחלט שהטאבו הדתי סביב נושא העירום חלחל גם לחברה החילונית. תוסיפו לזה את כמויות הפורנוגרפיה והעירום האמנותי שאנחנו צורכים, ותקבלו חברה שנקרעת בין צניעות למופקרות, שאוהבת להסתכל על סצנות עירום מוארות ובוטות אבל מעדיפה להזדיין בחושך ושבויה בתסביכי הנחיתות החמורים שלה, שהרי אם את לא רזה, צעירה ובעלת חזה שופע, או אם אתה לא שרירי, חלק ובעל פין באורך של צינור גינה, אין לגוף שלך זכות קיום. החדשות הטובות הן שזה מתחיל להשתנות.

חוף הנודיסטים בגעש. צילום: יולי גורודינסקי

לישראלים נמאס להסתיר את מבושיהם, ויעיד על כך הטרנד החדש של החיילות שמתפשטות ומעלות לרשת תמונות של עצמן כשהן עירומות למחצה או לגמרי. בראש ובראשונה יש לראות בכך פעולת התרסה נגד הממסד הצבאי, ששואף לדכא את הזהות האינדיבידואלית שלנו ולהפוך את כולנו לגוף אחד, צייתני וממושמע. גם סרטים נועזים כמו "מעשייה אורבנית", שיצא לפני כמה חודשים, אירועים כמו צעדת השרמוטות ומיצגי אמנות כמו צילום העירום ההמוני של ספנסר טוניק בים המלח תורמים למסר הזה – הגיע הזמן שנפסיק להתבייש בגוף שלנו. לכן יש סיכוי לא רע שחוף הנודיסטים בגעש הולך להיות הלהיט הגדול של הקיץ הקרוב.

מאוננים החוצה

אם מקשיבים להוראות של אמא שלי, לא קשה למצוא את החוף הבלתי מוכרז. כשהגעתי אליו ביום שישי היו שם אולי עשרה נודיסטים, אבל כשחזרתי בשבת הם כבר התרבו ומספרם היה קרוב יותר ל־30. הנודיסטים הוותיקים שפגשתי סיפרו לי שפעם המספרים האלה היו הרבה יותר גדולים, אבל מאז נכנסו הסמארטפונים לתמונה, אנשים רבים מפחדים שיצלמו אותם. יש בחוף אנשים מכל הגילים, רובם גברים אבל מקצתם נשים שמגיעות בדרך כלל בליווי בן הזוג שלהן, כי יש למקום נטייה למשוך אליו כל מיני סוטים שמאוננים בפומבי. "בדרך כלל חברה שלי באה איתי אבל השבוע היא לקחה חופש", מספר לי אחד הנודיסטים, גבר רוסי בשנות ה־30 לחייו שמסרב להגיד לי במה הוא עוסק, אבל טורח להזכיר כמה פעמים במהלך השיחה שחברה שלו דוגמנית.

"בשבוע שעבר מישהו התחיל לאונן לידינו אז צעקתי עליו והוא ברח. יש פה כל מיני טיפוסים הזויים". רוב הנודיסטים שאני מדבר איתם אומרים לי את אותו הדבר – שמבחינתם נודיזם זאת הצורה הכי גבוהה של חופש. שכשאתה עירום בחוף, יש לך תחושה שאתה אדון לעצמך. שזה מרגיש טבעי יותר מאשר להיות לבוש. שאף אחד לא שופט אותך אם יש לך שדיים נפולים או שומנים עודפים או חצ'קונים על התחת. וכמובן, שזאת הדרך הכי טובה לתפוס שיזוף אחיד. "אבל אתה לא באמת יכול להבין את זה עד שאתה לא מנסה", אומר לי נודיסט מזדקן שעד לפני רגע שיחק מטקות עם חברו, ואשכיהם מתנפנפים ברוח כמו פירות רקובים שעומדים לנשור מהעץ. אני מגיע למסקנה שהגיע הזמן שאפטר מהמטען העודף, משיל מעליי את הבגדים וזוחל מהר לתוך הים כמו לטאה מבוהלת. זאת תחושה מוזרה לחשוף את ערוותך לעיני כל, אבל אחרי כמה דקות, כשאתה מבין שלאף אחד לא ממש אכפת ממך ושהסיכוי שתפגוש מישהו שאתה מכיר הוא אפסי עד לא קיים, המבוכה שוככת. הספוטים הכי טובים בחוף הנודיסטים נקראים בשפת המקומיים "אמבטיות". הכוונה היא למרווחים שבין קו החוף לשורת הסלעים שבים, שיוצרים מעין מקווים של מים עומדים ורדודים שאפשר להשתכשך בהם. אני מתמקם באחת האמבטיות האלה, מוקף בדגיגונים קטנים שמדי פעם תוקפים אותי בלי סיבה נראית לעין ונועצים לי ביס בירכיים ובמיני־סרטנים שמתחפרים בחול הרטוב, ונותן לשמש לשזוף את אשכיי.

הבחור שחולק איתי את האמבטיה מציג את עצמו כאיש מכירות ומספר לי על החופשה החלומית שלו ב־Cap d'Agde, עיירת נופש צרפתית שנחשבת אצלם לדיסנילנד, ופוקדים אותה כ־40 אלף מבקרים ביום בעונת השיא. כולם מגיעים לעיירה הזו מאותה סיבה – כי זה המקום היחיד באירופה שבו מותר ורצוי להסתובב ברחובות בעירום, לעשות קניות בעירום, לאכול במסעדה בעירום וכך הלאה. "אתה חייב ללכת לשם, זה לא ייאמן", הוא אומר לי.

לגדל ילדים בעירום

אחרי שאני מתבשל קצת באמבטיה אגב קריאת ספר ומגיע למידת עשייה מדיום־וול, מתיישב לידי נודיסט שמן ושעיר ששמע על הכתבה שאני כותב והתעניין. הוא מספר לי שהוא שליח של חלקי חילוף מחולון ומציע לי רדבול ובוטנים. כשהוא מתחיל לשאול אותי אם אני יכול לסדר לו עבודה ב־Time Out, אני מבין שזאת יכולה להיות הזדמנות טובה לעבור לאמבטיה הבאה, ושם אני מוצא חבורה גדולה של גברים ונשים בני 50 וצפונה ששוכבים על הבטן זה ליד זה ונראים כמו להקת לווייתנים שנסחפו אל החוף.

עד מהרה מתברר שהחבורה המשונה הזאת היא למעשה העמותה הישראלית לנטוריזם, שזה המונח האירופי לנודיזם. רוב המפגשים של העמותה לא קורים בים, אלא במסיבות פרטיות שנערכות בדרך כלל בכל מיני קיבוצים, אבל הפעם התמזל מזלי לתפוס אותם בפעולה. מבחינת חברי העמותה נטוריזם הוא דרך חיים, ואחת החברות מספרת לי שהיא מגדלת את שלושת ילדיה בעירום מוחלט. "מה פרויד היה אומר על זה?", אני חושב לעצמי. מקצת הנטוריסטים להוטים מאוד לדבר איתי, אחרים נראים חשדנים, ובמיוחד אישה כבדת משקל אחת שמסתובבת בין כולם ומפצירה בהם לא לשתף איתי פעולה.

לבסוף הם לוקחים אותי לדבר עם המנהיגה שלהם, רותי אלעד, שמכהנת כראש העמותה. אלעד מסבירה לי שחברי העמותה נכוו כבר בעבר, לא רק מכיוון שהם שוכבים כל היום בעירום תחת השמש היוקדת, אלא גם בגלל עיתונאים שכתבו עליהם דברים מסולפים. "רק לפני שבועיים התפרסמה כתבה ב'7 לילות' על קהילת הנטוריסטים, שגרמה לנו הרבה נזק", היא אומרת. "הכתבת בכלל לא ראיינה אותנו, אלא התלוותה לקבוצה אחרת שמנסה לצייר את עצמה כעמותה נטוריסטית, אבל בפועל זאת חברה שמארגנת מסיבות סקס ועושה מזה הרבה כסף. בעקבות הכתבה הזאת, שגם אנחנו הוזכרנו בה במשפט, נרשמו לעמותה שלנו משהו כמו 300 חברים חדשים, שאת רובם נאלצנו לסנן כי אלה כל מיני סוטים שהשתכנעו שנטוריסטים אלה אנשים שרק רוצים לעשות אורגיות כל היום. אני לא יכולה לתאר לך בכלל כמה זה רחוק מהאמת. אצלנו העירום מנותק לגמרי ממיניות. רוב החברים בעמותה הם זוגות נשואים, ואין פה שום קטע של חילופי זוגות".

אחרי המפגש עם הנטוריסטים אני ממשיך לדרכי. הנטוריסטים מזמינים אותי למסיבה פרטית שהם עושים בסוף השבוע הקרוב ואני אומר להם שאשקול את זה, אף שבלבי אני יודע שראיתי מספיק בולבולים כמושים ושדיים מקומטים לעשור הקרוב. כל העירום הזה מעייף אותי, ואיכשהו אני מוצא את עצמי תופס תנומה על החול. שעה אחר כך אני מתעורר מריח הבשר השרוף של עצמי ומחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה. בינתיים החוף כבר הספיק להתרוקן, ורק נודיסט אחד חוצה אותו הלוך ושוב עם כלבו המדובלל ואוסף פחיות ריקות בעזרת מקל מחודד. האמת העירומה היא שכיף בחוף הנודיסטים. יש משהו משחרר בחוויה הזאת של להסתובב עירום על החוף, וחוץ מזה, הצלחתי לתפוס שיזוף באזורים בגוף שלי שלא ראו אור שמש מאז שנות ה־80. אני לא יודע מה אתכם, אבל אני עוד אחזור לשם בקיץ 2014.