פיפי במיטה: הגולדן שאוור הראשון של הספרות העברית

חפץ, גיבור "שכול וכשלון" של י"ח ברנר, צעד אל מרפסתה של מושא חיזוריו העלובים, אסתר, כשהוא מקווה להציע לה נישואים סטרייטיים ונורמטיביים כמקובל, חרף תשוקותיו הנסתרות למשהו קצת יותר קינקי. הוא לא ידע שהוא עומד לקבל את מה שלא העז בכלל לקוות לו ולהיות המושא של מה שהוא ככל הנראה הגולדן שאוור הראשון של הספרות העברית.

"ובגשתו וירא אותה עומדת על המרפסת הפונה לרחוב", מתאר ברנר בעשור השני של המאה שעברה, "וסיר של שופכין בידה.. באיזה תמהון זר בלבו, ההולך וגדל, ומבולבל־מחשבות לגמרי, פסח רגע על כל העניין ומיהר לגשת עד פתח הבית שתחת המעקה, כאילו כדי לפנות לה את המקום ושלא לעכב מבעדה משפוך את אשר בידה… כל מה שהיה בסיר נשפך עליו כבהרף עין. מטונף כולו, נרתע לאחוריו, אבל לא הרים עין אל השופכת".

בואו רגע נתעכב על הדבר הזה: התיאור אולי פתוח לפרשנות, אבל נראה שחפץ די רצה שכל הטוב הזה ייפול עליו, ולא חלילה סתם כך על הרצפה. ויותר מזה – "הוא שב למאורתו, סחט את בגדיו הלחים – ושכב בהם כשהם לחים". חפץ אולי עני, אבל באמת שהמינימום הוא להחליף את הבגדים ספוגי השתן כשאתה חוזר הביתה, לא?

ובכן, לא. דונלד טראמפ עושה את זה (לכאורה, לפי הדלפה של מסמכי ביון מפוקפקים), ומכיוון שהוא מיזוגן הוא מנצל לצורך כך (לכאורה) עובדות מוחלשות מתעשיית המין הרוסית; עוד כ־15.5 אחוז מגברי העיר הזו רוצים (לפי הסקר) להימשח בנוזלים שמפיקות כליות של נשים (או גברים, למה לא). ואפשר רק לדמיין כמה עוד רצו לחוות את זה והתביישו לבקש, ממש כמו חפץ, אבל לא היה שום סופר פורץ דרך שיארגן להם עלילה שבה יקבלו את מאוויהם בדרך אחרת.

תשוקות הן עניין סבוך, ואני מפרגן את הרגעים הקסומים האלה לכל המבוגרים החולקים אותם בהסכמה, אבל לפחות במקרה של ברנר כדאי להתעכב על המשמעות. חפץ ואסתר כלואים בפיזיות שלא הולמת את מגדרם הקווירי, ואם לקצר ולסכם בגסות, שניהם, באותה מקלחת זהב ספונטנית, מחליפים את מגדרם: כשאסתר מושחת את חפץ בלשד איבריה הפנימיים והאינטימיים, היא מאפשרת לו להוציא את האני הנשי שלו מתוך הקופסה הגברית השגויה שהעניק לו האל (או הטבע, תלוי מה הסטייה שלכם), ואילו היא פורצת מתוך גופה שלה כגבר.

אני מבין, באמת, שבעיקרון אתם רק רוצים שישתינו עליכם, אבל הפסיכולוגיה מאחורי הפרשות הגוף מציעה הסברים קוויריים מרחיקי לכת לפנטזיות של מי שבאופן רגיל היה מתעקש שהוא סטרייט גמור. דרידה, למשל, היה סבור שהחרבון הגברי מבטא קנאה ביכולת הלידה (אם כי בעל קצת פחות השלכות על העתיד), בעוד שהחרבון הנשי מבטא קנאת פין (בגלל הצורה של הקקי, אם אתם אוכלים מספיק סיבים, הבנתם?). הצורך הנואש כמעט של גברים לגמור בחוץ מסתיר, לא בהצלחה גדולה, אימה מוחלטת מלהפוך לאבות.

והשתן? ההימשחות הגברית במה שיוצא מאיברי המין של הנשים היא רצון להיות, ולו לרגע קצר אחד, נקבה. כלומר, אם שואלים את ברנר, כמובן.