ראייה מרחבית

לא הרבה יודעים, אבל מתחת לחזות העדינה, השברירית והמתוקה להחריד שלי, זו שיכולה להתאים לפרסומות לנייר סופג, סמרטוטי אמבט או חלת שבת – מסתתרת אישה אלימה ככריס בראון בפברואר 2009. הסיבה שאיש מחברי המערכת עוד לא צולם במשטרה כשסיכות שדכן מעטרות את עפעפיו היא שאני דואגת לנתב את עצביי למקורות מעצבי ישבן. שיעור אִגרוף, למשל.

עכשיו תגידו לי שזה נורא ניינטיז, אבל אתם טועים. נתחיל בעובדה שלא מדובר בשיעורי קיקבוקסינג שבהם מרביצים באוויר כחבורת תרנגולות מוכות ירח, אלא בשיעור עם שקי אִגרוף, כפפות וכל הג'אז הסקסי הזה. נמשיך בעובדה שלא מדובר בשיעור עם מדריכה מתלהבת שצורחת לתוך מדונה קריאות עידוד, אלא במרחב מוהר, לשעבר אלוף ישראל באִגרוף תאילנדי (שאף פיזז בתוכנית "רוקדים עם כוכבים") ומאמן פונקציונלי חטוב פלוס פלוס בהווה שאוהב לגרום לאנשים להזיע במקומות מאוד לא פוטוגניים (גם בגלל השיעור, כמובן). נסכם בזה שאף שבמשך כל השיעור מכים שקים בעוצמה כזאת שבתום שעה גם השור הזועם יוצא לרחוב בן יהודה כיונת שלום – האימון לא נקרא אִגרוף, אלא אימון כוח וכושר פונקציונלי, כי מלבד המכות והבעיטות גם רצים, יורדים לשכיבות שמיכה ובשארית הכוח (ולא נשאר כוח) גם קופצים ועובדים על הבטן.

"ועכשיו הכה אותו ברכות". מוהר בפיור (צילום: יולי גורודינסקי)

אני מודה שנחשפתי לפלא המוהרי הזה באיחור: בשקט בשקט הדובדבן הזה מתקיים בכל צהרי שישי במועדון הפיור. המנויים הקמצנים שומרים את הזכות לשריפה מוגברת לעצמם בעוד פשוטי העם זוללים עוגות שמרים על דיזנגוף. אבל אני, שזה כמה ימי שישי זוחלת את דרכי הביתה עם מבט מזוגג וחיוך מטופש, לא מאמינה בשמירת סודות. רשמו לפניכם, שמנמנים, ואת הפרחים שלחו לי למערכת. אני תמיד מעדיפה סחלבים על דונאטס.

בלי רחמים. מועדון הפיור בבן יהודה (צילום: יולי גורודינסקי)

70 ש"ח לכניסה חד פעמית (חינם למנויי המכון), פיור, בן יהודה 77 תל אביב