זכייה לדורות: תערוכה בנושא פרסים וניצחון בגלריה תיאטרון החנות

היתקלות בארון מדליות מאובק הולידה את התערוכה "נושא פרסים", שבה 30 מעצבים בוחנים את מעמדו של הפרס בימינו

מה זה פרס בימינו? סטודיו בייקרי בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד
מה זה פרס בימינו? סטודיו בייקרי בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד
29 באוקטובר 2015

לפני שנתיים ביקרה המעצבת שירה קרת בביתם של זוג חברים, שייטים מקצועיים, ונתקלה בארון זכוכית עמוס גביעים ומדליות. מה שיכול היה לעורר אצל רוב האנשים התפעלות מהולה בקנאה, הצית אצל קרת את יצר הסקרנות השמור למעצבים והוביל לבסוף לתערוכת "נושא פרסים", שתיפתח היום (חמישי) בגלריית החנות בתל אביב.

"זה היה מרשים מאוד", נזכרת קרת, "והעלה אצלי מחשבות ושאלות: מהו פרס? מהו האובייקט הזה, ולמה דווקא הוא מייצג ניצחון? מדובר באובייקט עם המון סתירות; מצד אחד יש בו משהו מאוד גנרי, ומצד שני מקבלים אותו על הישג חד פעמי בזכות רגע ספציפי שלא יחזור על עצמו". "אנחנו מכירים ויודעים איך נראים גביעים ומדליות מגיל צעיר", מוסיף איתי לניאדו, בן זוגה של קרת שעם הדס שלם – שלושתם בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל וממקימי קבוצת העיצוב ארבע וחמישה – יזמו ואצרו את התערוכה.

יצירתה של הדס שלם בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד
יצירתה של הדס שלם בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד

"מדוע דווקא החפץ הזה מייצג ניצחון? הוא אמנם מאוד נוצץ ודרמטי, אבל זהו רק גוון של זהב שאפילו לא מנסה להתחזות לדבר האמיתי. זהב אמיתי אינו נראה ככה. אם כבר, זה מזכיר יותר ציפוי ניקל, אפילו פלסטיק. בסופו של דבר, עם כל התמורות הכלכליות, החומריות והאופנתיות שחלפו על האנושות – האובייקט הזה כמעט לא עבר שום אבולוציה צורנית".

לניאדו מחדד את הדיסוננס גם בעזרת דוגמה יומיומית יותר וזוהרת פחות: "בשירות הצבאי שלי הייתי מדריך בחיל חימוש. בסיום כל קורס היינו צריכים לבחור חניך למופת וחניך מצטיין. הדפסנו את התעודות במדפסת לייזר על נייר דמוי קלף עם מעין חותם, והיה בזה משהו נורא מגוחך. זה מצחיק שתעודה שמציינת הישג כמעט סתמי – החניך עם הציון הכי גבוה בקורס של שבוע וחצי – נראית כמו תעודת דוקטורט".

יצירתה של ליאורה רוזין בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד
יצירתה של ליאורה רוזין בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד

כדי להבין מהו פרס במציאות של ימינו וכדי להרכיב לקסיקון חזותי וסימבולי של חפצי ניצחון, פנו לניאדו, קרת ושלם ל־ 30 מעצבים. רבים מהם העדיפו לעסוק בניצחונות קטנים ויומיומיים על פני הישגים הירואיים. נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן מסטודיו Reddish יצרו נזר עשוי סיכות שיער פשוטות, המרפרר לנזר עלי הדפנה שהפך מאוחר יותר לנזר זהב. ליאורה רוזין חוגגת את הניצחון הפרטי שלה על היתושים הטורדניים: היא מציגה פיסת קיר ועליה יתוש מעוך, מוקף ציורי מערות של דמויות קדמוניות חמושות. נגה שמשון יצרה גביע אמורפי, עשוי שכבות של אבק זכוכית ואבק ביתי – תולדה של פרסי הילדות הנשכחים, שלרגע אחד היו נקודות ציון וגאווה אך נותרו לבסוף מאחור והפכו למרבצי אבק.

"זו תמצית פירורי חיינו", היא אומרת, "חול מביקור בים, פיח של אוטובוסים על הכביש מחוץ לדירה, שערות שלנו ושל החתולה ושאר פירורים ואבקות בגדלים שונים שנשרו, התעופפו, נערמו והותירו עדות, ציון וזיכרון לדברים שהיינו ועשינו". רן אמיתי וגילי קוצ'יק מסטודיו בייקרי בחנו את המורפולוגיה של המדליות, שמבדילות בין המקום הראשון (זהב), השני (כסף) והשלישי (ארד) באמצעות חומר וצבע. במטרה לבחון את היררכיית הניצחון באמצעות ייצוג צורני, הם עיצבו חמישה סטים שונים של מדליות.

יצירתו של איתי לניאדו בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד
יצירתו של איתי לניאדו בתערוכת נושא פרסים. צילום: איה וינד

״בסופו של דבר העבודות יוצרות דיון על המרווח שבין הניצחון ביומיום, מה שנקרא 'החיים עצמם', לבין שאלות על ערך ועל יוקרה", מסכם לניאדו ומצביע על התזמון האקטואלי מתמיד. "פתיחת התערוכה נפלה בעיתוי בעייתי – המצב ברחובות מצמיח פתאום גיבורים מתוך העם, אנשים מתחילים להסתובב ברחובות עם נשק ומסכלים פיגועים, תוהים מה זה בעצם להיות גיבור".

תערוכת נושא פרסים גלריה תיאטרון החנות, העלייה 31 , עד 17.11