הייצור שקוף, הקנייה קלה: חנות העיצוב ששוברת את החוקים

זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים כשמפטרים אותך ממקום העבודה שלך רגע לפני סוף חופשת הלידה, זה דווקא לטובה. בטח ובטח אם אתם פרואקטיביים, תוססים ואידיאליסטיים כמו אלישה בסקין, אם טרייה לתינוקת בת חצי שנה והבעלים של חנות רשת חדשה לעיצוב בשם ishi ishi. "זה קרה שבועיים לפני שהייתי אמורה לעבוד וזה נעשה ללא התראה", אומר בסקין. "למרות שזה היה משבר גדול, כמה שעות אחרי כבר חשבתי מה אני רוצה לעשות", היא משחזרת.

בסקין הבינה שהיא יכולה למנף את הנטייה הקלה שלה לאגרנות למודל עסקי. "אני כבר שנים מבלה בשווקים, ובהרבה מקרים אני נתקלת במשהו שאני אוהבת וקונה ואז זה נתקע אצלי ובסופו של דבר אני נותנת את זה במתנה", היא אומרת ומוסיפה: "לפתוח חנות זה חלום שיש לי שנים, אבל אף פעם לא ראיתי את עצמי שוכרת חלל בשביל זה. זה נראה לי גדול עליי".

חלימה קולעת הסלים (צילום: אלישה בסקין)

כך קרה שבסקין השיקה בחודש שעבר את ishi ishi – חנות רשת ששמה אמור להסביר חלק מהקונספט שלה. הרובד ה"אישי" הראשון מתייחס לעובדה שמכיוון שבסקין נחושה למכור רק מוצרים שתהליך הייצור שלהם שקוף לחלוטין, בדגש על האיש או האישה שהכינו אותם. במקרים שבהם מתאפשר לה בסקין נוסעת להביא את המוצרים בעצמה, ובאותה הזדמנות מתעדת את תהליך הייצור ומבקשת מבעל או בעלת המלאכה לספר על עצמם. הסיפורים והתצלומים מופיעים בבלוג שבאתר. הרובד הנוסף של המילה "אישי" מתייחס למשמעות שלה בערבית: "דבר". "כדי שאתרגש ממוצר הוא צריך להיות יחיד או ייחודי", היא אומרת, "לא משהו שאפשר למצוא ברשת או חנות רגילה. אלה בדרך כלל פריטים בעבודת יד מחומרים לא בהכרח טבעיים, אבל כן עמידים". המכלול, "דבר אישי", מבקש להחזיר למוצרי צריכה את הערך שאבד להם עם המעבר לייצור המוני, אומרת בסקין. חוץ מזה לא מזיק לגלות – כפי שהיא גילתה רק לאחר שפתחה את העסק – ש"אישי אישי" הוא ביטוי סלנג ערבי שמשמעותו "משהו משהו".

כרגע ישנם בחנות בין היתר מוצרים לבית ממרוקו, מצרים, שכם, תוניסיה ותימן. את המוצרים מהגדה המערבית נוסעת בסקין להביא בעצמה, לעתים בליווי בן זוגה, העיתונאי יובל בן עמי, ובתם התינוקת, עכו. "אני נוסעת הרבה לשטחים", היא אומרת, "במקרים שבהם אני נכנסת לשטחי אי זאת עברה על החוק. זה משהו שהייתי עושה עוד הרבה לפני העסק הזה, למצוא נשים שקולעות סלים או מפעל שמייצרים בו סבון כבר 500 שנה".

סל שקלעה חלימה (צילום: אלישה בסקין)

איך מקבלים אתכם שם?

"ממש בטוב. אנשים שמחים מאוד שבאים כי הם מאוד נסמכים על תיירות. בכלל, ההרגשה הכללית שם היא שישראלים לא חוצים את הקו, אז ברגע שאת באה בטוב ולא במדים זה לא משנה מי את".

על אף החתירה לשקיפות ולהגינות, לבסקין חשוב להדגיש שעדיין מדובר בעסק ולא בפרויקט הומניטרי. "זה ביזנס", היא אומרת, "לא שלא אכפת לי מזכויות אדם, אבל זה לא איזה פרויקט דו קיום. אני קונה מוצרים במחיר מלא ולא סיטונאי ומוכרת אותם שוב. הם יודעים לאן זה מגיע ואין שום תחושות קשות. הם עושים מזה כסף. גם סוחרים מתימן, תוניסיה ומרוקו שקניתי מהם עכשיו בדרום צרפת יודעים שהמוצרים שלהם נמכרים בישראל ואין להם בעיה עם זה".

ייצור מטאטאים בטורקיה (צילום: אלישה בסקין)

את הנסיעה האחרונה שלה עשתה בסקין לטורקיה עם בן זוגה. "עשינו מסע בעקבות מטאטאים", היא אומרת וצוחקת, "חיפשנו מקום לנסוע אליו וגילינו בוויקיפדיה אזור שמפורסם בזכות המטאטאים שלו. מי חושב על זה בכלל? אבל המטאטאים המסורתיים מקש – לא אלה מפלסטיק מטמבור – הם חפץ נורא יפה ולייצר אותו זאת עבודה פיזית נורא קשה. לקח לנו שלושה ימים למצוא את המקום הזה שהוא חור ובמפעל היו בשוק כשהגענו. הצלחנו לתקשר קצת עם גוגל טרנסלייט, והם כל כך התרגשו שתיירים באו לראות איך הם עובדים. קנינו מזוודה מיוחדת רק בשביל מטאטאים וחזרנו איתה ארצה".

מטאטא שיוצר בטורקיה (צילום: אלישה בסקין)