חופשה בעידן בו גוגל שולטת על חיינו מאבדת את הקסם שלה

אלכס פולונסקי יצא לחרוש את רחובות מדריד באמצעות מכלול השירותים החדשני והמתוחכם של גוגל, רק בשביל להבין שיש חוויות שאי אפשר להמיר באלגוריתמים

חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueiras
חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueiras
20 באוגוסט 2015

יש סיבה שבביקורים שלכם בחו"ל אתם כבר לא רואים תיירים מסתבכים עם מפות ענקיות ומסורבלות או מחזיקים ברושור שליקטו בשדה התעופה ובו מידע על פעילות התחבורה הציבורית בעיר. הפרינט של עולם התיירות בשלבי גסיסה מתקדמים, וההתפתחות הטכנולוגית לא מספקת הרבה סיבות להציל אותו או לפתח לכבודו מנהגי אבלות. זה לא טוב או רע באופן אבסולוטי, זו פשוט המציאות, ומי שעיצבה אותה היא גוגל, ששירותי המפות והניווט שלה התפרשו על כל פלטפורמה אפשרית ושינו את הרגלי הטיול שלנו – הרגליים זזות, הראש תקוע במסך והאצבעות מחליקות עליו.

באביב האחרון הטיסה החברה קבוצה של עיתונאים (בהם החתום מטה) למדריד כדי שיחוו שימוש במכלול אפליקציות ושירותים תחת הכותרת "טיול באמצעות גוגל". על שירותי המייל, המפות ולוח השנה כמעט מיותר להרחיב, אבל כולם יחד – לצד אפליקציית העוזר האישי/לוח הבקרה Google Now, אפליקציית התרגום ואפליקציית אלבום התמונות – הופכת את מהלך הטיול לכמעט אוטומטי – הדרך לא רלוונטית, רק המטרה. המידע שרבים סיפקו לפניך והאופן שבו האלגוריתם מנתח אותו לא משאיר הרבה מקום לטעויות, בהנחה שאתם סומכים על אנשים אחרים – תיירים כמוכם בחלק מהמקרים – בדירוג מסעדות, ברים ומקומות בילוי.

בעוד אפליקציית העוזר האישי תדאג להרגיע אתכם שהטיסה – שאת פרטיה היא שאבה אוטומטית מהכרטיס האלקטרוני שנשלח למייל שלכם – יוצאת בזמן (ואפילו תודיע מתי הזמן המתאים לצאת מהבית מבחינת מצב הפקקים), תעזור בשיקולי האריזה ("יהיה גשום") ותמליץ לכם על אטרקציות בקרבת המלון – היא לא תמיד מודעת לצרכים האמיתיים שלכם, למשל, "איפה מתארגנים במדריד?". את השאלה הזאת הייתי צריך לגגל בעצמי עם קולגה ממגזין ישראלי אחר.

חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueira
חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueira

הקלקנו על התוצאה הראשונה שהובילה אותנו לפורום בינלאומי של סטלנים וכל התשובות הצביעו על מקום אחד – פארק בואן רטירו, שבאפליקציית התרגום של גוגל שמו בעברית הוא "פארק מנוחה נעימה". סימנו אותו על המפה ויצאנו לטיול רגלי קצר שהיה הכל חוץ ממנוחה נעימה. הסוחר המקומי – שלקח לנו כמה דקות למצוא, לזהות וליצור איתו אינטראקציה שתפיג את החששות ההדדיים – הריץ אותנו קצת בתוך הפארק (1.4 קמ"ר), מסביב לו, מעבר לכביש ובחזרה, רק כדי שלאחר ביצוע העסקה נגלה שהוא יסיים את היום עם כמה עשרות יורו ואנחנו עם חתיכות נייר טואלט שנעטפו היטב בניילון נצמד שחור. תחושת העלבון היא עצומה – בטח לנוכח העובדה שלא נוכל להגיש על זה חשבונית להחזר הוצאות.

מהגיגול הזה לא יצא גלגול, ונאלצנו לצאת לטיול נוסף – הפעם על בסיס המלצות שאינן מהרשת – לעבר מדרחוב בשכונת לבפייס (Lavapiés). האווירה יוקרתית פחות ומלאה מלכודות תיירים קולינריות, אך בכל הנוגע לסחר אורבני – לדילרים שם יש תודעת שירות שלא כוללת אימון כושר ללקוחות ואפילו מחיר הוגן ומוצר ראוי. לא תמצאו בגוגל השוואות מחירים לסוג כזה של רכישות, וגם אם כן – כתיירים נשללת מכם יכולת מיקוח משמעותית. עדיף לגמור עם זה ולהתקפל משם כמה שיותר מהר.

ההצלחה ברכישה הייתה גדולה ובהתאם – גם הרעב. קיבלנו במייל מאנשי גוגל זימונים לארוחות ערב וצהריים במסעדות בעיר, אישור הזימונים הכניס אותם ללוח השנה, ומשם נשאב אל אפליקציית העוזר האישי, שבתורה פתחה לנו את אפליקציית המפות, רק כדי שנגיע ונפתח את אפליקציית התרגום.

חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueira
חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueira

אמנם המסעדות בעיר לא דוחקות תיירים, אבל כדי שלא נפספס שום שלב בהשתלטות החברה על האופן שבו אנו מטיילים, קיבלנו תפריטים בספרדית. מה שקרה אחר כך כבר לא נחשב לחידוש טכנולוגי, אבל עדיין מעיף את המוח – מכוונים את מצלמת הטלפון לטקסט, ועל המסך הוא מופיע באנגלית. לא צריך ללמוד שפות חדשות, ואולי בעתיד עסקים מקומיים לא יטרחו אפילו לתרגם את ההיצע שלהם לאנגלית רק מתוך ההנחה שמרבית הלקוחות יגיעו מצוידים בטכנולוגיה המתאימה.

אנשי גוגל הציגו לעיתונאים פונקציות מוכרות יותר כמו שליטה קולית, אפשרות להצגת בתי עסק על הממשק שלה (כולל ביקורות גולשים, תמונות ואופציה לסימון מועדפים) והתלהבו מאוד מהעובדה שאפשר לסייר בכל מיקום דרך Google Street View. אבל דווקא השדרוגים האחרונים לאפליקציית התמונות שלה משכו לא מעט תשומת לב: היא עושה הרבה יותר מלגבות את התמונות שלכם בענן; היא יודעת לזהות את הפרצופים שלכם ושל מושאי הצילום שלכם, להצליב אותם עם השמות שלכם, לסדר אותם על פי המיקום שבו צולמו וגם לזהות פריטים. כלומר, אם ארצה לחפש תמונה של עצמי מרכיב משקפיים ומחזיק חתול בספרד, אחפש "אלכס, משקפיים, חתול, ספרד" ואקבל תוצאה. זה מדהים כי זה שימושי, פרקטי, חוסך זמן ומחשבה.

אבל האם זה שווה את הפרנויה? כי גוגל מפחידה – היא יודעת איך אני נראה, מה אני לובש, מה אני אוהב, מה אני מחפש, איפה הייתי, לאן אני מתכנן ללכת, מתי ועם מי, וכל זה רק בשבריר מהמידע שנאסף עלינו. למידע העצום הזה שזורם אל החברה יש תמורה – זרימה יותר נוחה ופחות מסורבלת של החיים שלנו במרחב הממשי. השאלה שככל הנראה תישאר פתוחה גם בשנים הקרובות, היא האם המחיר לכך – שהוא בראש ובראשונה הפרטיות שלנו – שווה את זה. התשובה המתבקשת היא לא, אבל הנוחות הזאת ממכרת והתלות שלנו בגוגל גדלה. גם אם כאינדיבידואלים נפסיק בהדרגה לשתף פעולה, לחפש אלטרנטיבות, עדיין יהיו מי שיבחרו בדרך הקלה, ואי אפשר להאשים אותם.

חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueiras
חופשה עם גוגל במדריד. צילום: João Nogueiras

פעם כדי לכבוש את העולם היה צריך למפות אותו. את זה גוגל כבר עשתה מצוין, והשלב הבא הוא לשלוט בנו, או לפחות במידע עלינו ועל הסביבה שלנו – זה שנשאב אוטומטית וזה שאנחנו מעניקים מרצוננו. אם דבר אחד היה חסר בביקור הזה במדריד, זו ההליכה לאיבוד שמובילה לטיול ספונטני בין סמטאות ורחובות קטנים, כזה שמאריך את הדרך אבל גם משאיר זיכרונות; ולא זיכרונות שמתויקים, מוצלבים, מפוצלים ונשמרים בארכיון לשימוש עתידי, אלא כאלה שיזכירו לי שטיילתי עם עצמי ולא רק עם גוגל.