בחירה חופשית? הטיות פסיכולוגיות בקלפי

כבר כמה עשורים שפסיכולוגים מספרים לנו עד כמה אנחנו לא באמת יצורים רציונליים. לא מפתיע לגלות שגם תהליך הבחירות – מפלגה לכנסת, ראש עיר ועוד – מושפע גם הוא משלל גורמים שאינם קשורים כלל לכישורי המועמדים או למצע שלהם

תערוכת המוח במכון ויצמן. צילום: יח"צ
תערוכת המוח במכון ויצמן. צילום: יח"צ
29 באוקטובר 2018

אנחנו לא צריכים מחקרים שיגידו לנו שאנו נוטים לבחור מועמדים יפים ואטרקטיביים יותר, שמשדרים עוצמה, או אפילו בעלי קול נמוך יותר (כפי שהסרטון של בוז'י הרצוג ניסה להסביר לנו בבחירות האחרונות). רובנו מודעים לנטייה הטבעית זהו, גם אם היינו מקווים לפעול אחרת. אלא שגם דברים קטנים מאוד, והרבה פחות מובנים מאליהם, יכולים להשפיע על הבחירות שלנו – מנטיית גופנו, דרך מיקום הקלפי והפוסטרים שמכסים את החדר שבו הוא ממוקם.

לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות, יצאתי למסע בעקבות מחקרים פסיכולוגים שעוסקים בהטיות הבלתי-נראות שעומדות מאחורי הבחירות שלנו בבחירות.

ובמקום הראשון…

מחקרים רבים הראו כי אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבחירה במועמד מסוים הוא המיקום שלו ברשימת המועמדים בטופס הבחירות. ישנם כמה הסברים אפשריים לתופעה – אחד האפקטים המוכרים ביותר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית הוא אפקט הרִאשוֹנוּת, לפיו אנשים מקדישים יותר תשומת לב וזוכרים יותר טוב פריטים שמופיעים בתחילתה של רשימה מאשר באמצעה או בסופה. תאוריה אחרת גורסת שההסבר לתופעה היא פשוט עייפות מנטלית – בגלל שלאנשים אין סבלנות לקרוא רשימות ארוכות, הם מעדיפים לבחור את האפשרות ה"סבירה" הראשונה מהרשימה, מאשר "לחכות" למועמד שהם באמת מעדיפים.

במחקר שפורסם בשנה שעברה, בחנו חוקרים את השפעת המיקום ברשימת המועמדים במערכות בחירות שנערכו בטקסס שבארצות הברית. לסדר המועמדים, כך נתגלה, הייתה השפעה קטנה יחסית בבחירות בעלות פרופיל גבוה (לסנאט, למשל) והשפעה גדולה בהרבה במערכות בחירות קטנות יותר ומתוקשרות פחות, כאלה שלבוחרים היו דעות מוצקות פחות בנוגע אליהן. באחת ממערכות הבחירות הקטנות, הדגימו החוקרים כי העברת המיקום של המועמד האחרון ברשימה למקום הראשון הייתה מעלה את אחוז האנשים שמצביעים לו בכמעט עשרה אחוזים.

בבחירות בישראל ההצבעה אינה נערכת באמצעות רשימה ממוספרת, אלא בהכנסת פתק לקלפי. אך גם אצלנו, בבחירות פחות מתוקשרות, כמו למשל לחברי ועדות ומועצות, בהן הבוחרים לאו דווקא מכירים את כל המועמדים, הטיית הראשונות עלולה בהחלט להטות את הכף. בנוסף, ייתכן מאוד שגם מספור בהקשר שמחוץ לקלפי עצמו יכול להשפיע על הבחירה. למשל, אם קיבלתי מספר רב של הודעות טקסט הכוללות סקרי הצבעה שבמסגרתם אחד המועמדים תמיד מופיע ראשון, ייתכן שיעלה הסיכוי שאצביע לאותו מועמד.

איפה הקלפי שלכם?

בארה"ב, חלק מהקלפיות ממוקמות בבתי ספר, כמו בישראל, אך חלקן ממוקמות בכנסיות ובבניינים קהילתיים אחרים. מספר מחקרים הראו כי מיקום הקלפי בבית ספר או בכנסייה משפיע על ההצבעה. כך למשל, מחקר שנערך בשנת 2008 בחן הצבעה על יוזמה במדינת אריזונה שבארה"ב להעלות את המסים כדי להרחיב את תקציב החינוך. החוקרים מצאו כי אנשים שהצביעו בקלפיות שמוקמו בבתי ספר נטו להצביע בעד ההגדלה, לעומת אזרחים שהצביעו במקומות אחרים. כדי לנטרל גורמים רבים נוספים שיכולים להשפיע על אופן ההצבה, החוקרים ביצעו גם ניסוי במעבדה, שבו הציגו לנבדקים תמונות של בתי-ספר או של משרדים, ומיד לאחר מכן ביקשו מהם להצביע על יוזמה דומה לזו שהוצעה באריזונה. החוקרים גילו כי נבדקים שנחשפו לתמונות של בתי ספר הראו נטייה להצביע בעד היוזמה, לעומת אלו שנחשפו לתמונות של משרדים.

ההטיה בבחירות הודגמה לא רק לכיוון החינוכי, אלא גם לכיוון הכנסייתי: במחקר משנת 2011 שבחן את הבחירות של אנשים בקרוליינה הדרומית, נמצא כי בקלפיות שנמצאו בכנסיות נטו הבוחרים להצביע למועמד מהמפלגה הרפובליקנית, המזוהה עם ערכים של שמרנות, לעומת אלה שהצביעו בבתי ספר, שנטו להצביע למועמד מהמפלגה הדמוקרטית, המזוהה עם ערכים ליברליים יותר.

כחול ולבן – זה הצבע שלי?

אולי אנחנו לא מייחסים חשיבות למספור המועמדים ברשימה ולמיקום הקלפי, אבל לפחות אנחנו יכולים לראות אותם. ומה לגבי דברים לגמרי נסתרים מהעין העשויים להשפיע על הבחירות שלנו?

בשנת 2006, קבוצת חוקרים בהובלת רן חסין מהאוניברסיטה העברית ערכה ניסוי שמטרתו לבדוק האם הצגה של דגל ישראל באופן תת-הכרתי יכולה להשפיע על דעות פוליטיות ואולי גם על החלטות בבחירות. בניסוי, נתבקשו הנבדקים לענות על שאלות בנוגע לדעותיהם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפני כל שאלה, הוצגה להם תמונה של דגל ישראל למשך 16 אלפיות השנייה – זמן כל כך קצר, שהנבדקים דיווחו שלא ראו דבר. ובכל זאת, נראה שהצגת הדגל השפיעה על דעותיהם: הנבדקים שנחשפו לדגל הפגינו דעות שקרובות יותר לכיוון המרכז הפוליטי, לעומת נבדקים שלא נחשפו אליו.

תוצאות דומות הושגו גם במחקר המשכי שנערך בארה"ב בשיתוף פעולה בין חסין לחוקרים אמריקנים. במחקר הציגו לנבדקים תמונה קטנה של דגל ארה"ב לאורך זמן כשענו על שאלון ארוך שכלל בין היתר שאלות על עמדתם הפוליטית. בשונה מהתוצאות הישראליות, החוקרים הראו כי חשיפה לדגל האמריקני גרמה לנבדקים לנטות לכיוון המפלגה הרפובליקנית, גם אם במקור תמכו במפלגה הדמוקרטית. זאת למרות שחלק מהנבדקים שנשאלו על כך לפני המחקר הצהירו שהם לא מאמינים שהצגת הדגל תשפיע על התנהגותם. החוקרים הצליחו להראות כי השפעת הדגל החזיקה זמן רב – עד לבחירות לנשיאות (מקיין מול אובמה), שנערכו שמונה חודשים לאחר מכן.

ההבדל בין התוצאות של המחקר הישראלי לבין זה האמריקני כנראה נובע מהשוני בנוף הפוליטי בשתי המדינות. בישראל, נראה שדגל המדינה מזוהה יותר עם דעות מרכזיות מבחינה פוליטית, בעוד שבארה"ב הדגל האמריקני מקושר באופן חזק יותר למפלגה הרפובליקנית מאשר לדמוקרטית.

המחקר הוכיח כי תמונות ודימויים שאנחנו נחשפים אליהם לפני הבחירות ואפילו במהלכן יכולים להשפיע על המפלגה בה אנחנו בוחרים, גם כשאנחנו אפילו לא מודעים לכך שראינו אותם. במציאות, אנחנו לא יושבים במעבדה ונחשפים לתמונות של דגלים למשך אלפיות השנייה – החשיפה שלנו לסמלים לאומיים ופוליטיים רחבה בהרבה, כולל ההמנון ודיוקן ראש הממשלה שתלויים בכיתת בית הספר המשמשת כקלפי.

שמאלני, שב בשמאל

נהוג לכנות נטיות פוליטיות שמרניות יותר "ימניות" ונטיות פוליטיות ליברליות יותר "שמאלניות". הסיבה לכך היא היסטורית: בצרפת של סוף המאה ה-18, האסיפה המחוקקת אורגנה כך שהחברים השמרניים יותר ישבו בצד הימני של החדר, בעוד שהחברים הליברליים יותר ישבו בצד שמאל.

לכאורה, הסידור השרירותי שקבע את שמן של הנטיות הפוליטיות לא היה צריך להשפיע. אך במחקר משנת 2010, הראו חוקרים שהקשר בין נטיות פוליטית לשני צדי המרחב עמוק יותר ממה שהיינו עשויים לחשוב. במחקר השתמשו החוקרים בשלושה תרחישים מוחשיים בהם ניתנה העדפה כלפי צד ימין או שמאל – כיסא שנטה לאחד הצדדים, תמונות שהופיעו רק בצד אחד של המסך, או מאחז יד רק לאחת הידיים – בזמן שהם נתנו לנבדקים למלא שאלון על מידת הזדהותם עם המפלגה הדמוקרטית או הרפובליקנית. בכל שלושת התרחישים הראו החוקרים כי אנשים שהוטו שמאלה במרחב נטו לתמוך במפלגה הדמוקרטית. עם זאת, מעניין לגלות שהאנשים שהוטו ימינה לא הושפעו באותה מידה ולא נטו מאוד לבחירות ימניות.

קבוצה של חוקרים הולנדיים בחרו לבחון את אותו הנושא באופן קצת יותר יצירתי: הם העמידו את הנבדקים על לוח שיווי-משקל של המשחק Nintendo WII, שנטה באופן קל ימינה או שמאלה. תוך כדי כך, הוצגו לנבדקים אמירות פוליטיות שונות והם נתבקשו לשייך אותן למפלגות הולנדיות. החוקרים מצאו שנבדקים שנטו ימינה ייחסו יותר אמירות למפלגות הימניות, בעוד שנבדקים שנטו שמאלה ייחסו יותר אמירות למפלגות שמאליות.

האם באמת קיים קשר בין שמאל לשמאלנות ובין ימין לימניות? האם למיקום של הקלפי בצד ימין או שמאל של החדר יכולה להיות השפעה על בחירתנו? התוצאות של המחקרים בנושא אינן מוחלטות כמו במחקרים הקודמים שהצגנו, והן עלולות להיות מושפעות מגורמים אחרים (כגון היד החזקה). ובכל זאת, מדהים לראות שנטייה במרחב, שהיא כביכול חסרת משמעות, עשויה גם היא להשפיע על הבחירות שלנו.

מי שולט בבחירות שלנו?

תוצאות המחקרים הללו קצת מפחידים, שלא נאמר מזכירים תרחישים מטרידים מסדרות כמו "מראה שחורה". האם ייתכן שלדעות הפוליטיות שלנו ולערכים בהם אנו מחזיקים יש השפעה קטנה כל כך על הבחירות שלנו בבחירות?

לא בדיוק: ככל הנראה, ההשפעות הלא-רציונליות אינן משמעותיות לגבי מצביעים שמגיעים לקלפי עם עמדה מגובשת וידע מוקדם. אם אתם תומכי מרצ מושבעים, תמונה של ביבי שתתנוסס בקלפי שלכם בבחירות הקרובות כנראה לא תגרום לכם להצביע לליכוד, ואם אתם חברי הבית היהודי, סיכוי קטן שדגל ישראל התלוי בכיתה ישנה את הצבעתכם. אך השפעות הלא-רציונליות בהחלט משמעותיות לגבי "קולות צפים" שלא אחת קובעים את התוצאה הסופית.

אז איך בוחרים רציונלית? מחקרים רבים בתחומי הפסיכולוגיה החברתית מראים שאי אפשר לברוח מהאי-ראציונליות – היא משפיעה במידה דומה גם על אלו שמודעים לה. גם אם תעשו תחקיר מעמיק על הישגי המועמדים, שיקולים לא רציונליים עשויים להשפיע על ההחלטה שלכם – מגיל המועמד, המגדר, עומק הקול ואיך שהוא בא לכם בעין. אולם, כנראה שככל שתבואו לקלפי עם יותר ידע, כך השיקולים האי-רציונליים יתפסו מקום קטן יותר בבחירה שלכם.