גבר הטריד מינית באור יום ברוטשילד, ורק למחרת נעצר. וזו רק דוגמה אחת
המקרה שארע בשישי האחרון, וצבר תאוצה בגלל פוסט בפייסבוק של אחת הנפגעות, מייצג נורמה שבה המשטרה מתקשה לענות בזמן אמת (אם בכלל) לתלונות על הטרדות במרחב הציבורי. "התחושה היא שהביטחון שלנו פשוט לא נמצא בסדר העדיפויות של אף אחד"
אנג'ל פיבן ביקשה לבלות את צהרי שישי האחרון כמו רבות מאתנו – בשיטוט בשדרות רוטשילד. מה שהיא לא ביקשה הוא שגבר יעקוב אחריה עם איבר מינו מחוץ למכנסיים, והיא גם לא תיארה לעצמה ששיחה למשטרה תסתיים בהמתנה ארוכה ובחוסר תגובה. המקרה שלה הספיק לצבור תאוצה לאחר פוסט שפרסמה בפייסבוק, והפך תוך ימים ספורים לאירוע דגל שמבליט את המאבק של נשים תל אביביות (ובכלל) בהטרדות מיניות במרחב הציבורי. האירוע הנוכחי ודומיו בעיקר מציפים את הכשל המשטרתי בטיפול בהם.
החשוד שהטריד לכאורה את פיבן נעצר לבסוף, יום לאחר האירוע הראשון, וגם רק לאחר שמתלוננת נוספת הגישה תלונה והזעיקה אמבולנס למקום. עם האמבולנס הגיעה גם ניידת ופיבן זועמת על טענת המשטרה כי הגיבה לתלונות וביצעה עבודה סמויה באזור לצורך מעצר. "לא קיבלתי שום התייחסות מהמשטרה בזמן אמת. גם המתלוננת השנייה קבלה יחס מהמשטרה רק אחרי שהזמינה אמבולנס", היא מספרת לנו.
בעקבות המקרה ניהלנו שיחות עם נשים נוספות שמהן עולה תמונה עקבית ומטרידה של כשל משטרתי ביצירת מרחב בטוח והיעדר טיפול בעבירות מין במרחב הציבורי. כל המרואיינות, גם אלו שסיפורן לא נכנס לכתבה, העלו את אותן הטענות: המשטרה לא מגיעה לקריאות על אלימות מינית, ואם וכאשר היא מגיבה – התגובה מאוחרת מאוד ולא מאפשרת את תפיסתו של החשוד".
"עמדתי בתחנת אוטובוס בשבע בערב, ובחור שעבר שם התחיל לדבר איתי ופתאום שלח ידיים ותקף אותי מינית. בעטתי וצרחתי והוא ברח. התקשרתי למשטרה והם שאלו כמה שאלות וביקשו ממני להישאר שם. בתחנה. לבד, בלילה. לחכות להם. מיותר לציין שתפסתי מונית (הנהג היה מהמם). התקשרו אליי אחרי שעה (!) להגיד שחיפשו אותו ולא מצאו", מספרת ח׳ שהעדיפה לא לחשוף את שמה. שגיא, שהוטרדה ברחוב, התבקשה על ידי המשטרה להמתין עם התוקף עצמו עד שהשוטרים יגיעו.
לאלונה, שסבלה מהטרדות במרחב ואיומים טלפוניים במשך כשנה, נאמר שאיומים לא מספיקים לצורך העמדה לדין ושתגיש תלונה אם וכאשר המטריד יפגע בה פיזית. ק׳ חזרה הביתה בשתיים לפנות בוקר ונתקלה בגבר עירום שהתחיל לרדוף אחריה ברחוב. בשיחה למוקד 100 הבטיחה לה המוקדנית שהמשטרה בדרך. היא עדיין ממתינה. מדובר בשבריר מייצג מכלל הסיפורים שהגיעו אלינו. התחושה של נשים רבות בעיר היא שפשוט אין מענה משטרתי לפניות.
על פי נתוני משרד המשפטים, כ-25% מכלל התיקים במדינה נסגרים על בסיס חוסר עניין לציבור. כאשר המשטרה סוגרת תיק על בסיס זה המשמעות היא כי הם סבורים שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין. לפי נתונים שפורסמו בתקשורת ב-2016, 12% מכלל תיקי עבירות המין נסגרו מחוסר עניין לציבור. כיוון שהמשטרה לא משחררת נתונים באופן קבוע, קשה להעריך אם המספר עלה מאז, אולם העובדה שגם מקרים בהם המתלוננת מגיעה למשטרה עם הקלטות המתעדות את התקיפה מקבלים יחס דומה – מעלה שאלות קשות על האופן שבו המשטרה מגדירה עניין לציבור.
"הבת שלי הותקפה בכניסה לבניין עם חברה שלה. גבר חסם אותן במבואה של המעלית, התפשט והתחיל לאונן ולהתקרב אליהן. הן הצליחו לברוח והיא התקשרה אליי מבית קפה הצמוד לבניין", מספרת מורן, "התקשרתי מיד למשטרה ונסעתי אליהן, לקחתי אותן הביתה והמשכתי לפטרל בחיפוש אחרי האיש. נסעתי אולי שעה במעגלים בשכונה ולא נראתה ניידת. אחרי למעלה משעה להערכתי התקשרו אליי וטענו שלא מצאו אותו. למחרת התברר לי שכחצי שעה לאחר המקרה הוא תקף נערה נוספת בבניין אחר בבלוק. מיותר לציין שהמשטרה לא הגיעה גם לשם. הגשנו תלונה, הבאנו את ההקלטה ממצלמת האבטחה בבניין, לא נעשה עם זה כלום".
עוד תיק שנסגר מחוסר עניין לציבור הוא התלונה שהגישה ד': היא נתקלה בגבר המצלם בשירותי הנשים בקופת חולים, גילתה תושייה, צילמה אותו בשעת מעשה והביאה למשטרה את התמונות וצילומים נוספים ממצלמת האבטחה במקום. המאמץ היה לחינם. המשטרה סגרה את התיק. "ההסבר שקבלתי במשטרה אוף דה רקורד משוטר נחמד הוא שאי אפשר לעשות עם זה כלום ממילא", מסכמת מורן. "מקסימום יהיה מעצר ושחרור תוך 24-48 שעות ולא יעשו עם זה כלום כי יש עומס של בתי המשפט. התחושה היא שהביטחון שלנו פשוט לא נמצא בסדר העדיפויות של אף אחד".
מדוברות המשטרה נמסר בתגובה: "בימים האחרונים ניהלה המשטרה חקירה סמויה תוך הפעלת כוחות ואמצעים טכנולוגיים, עד למעצרו של החשוד אתמול בבוקר. בניגוד לנטען, ניידות סרקו את השטח בעקבות קבלת הדיווחים, זאת לצד ניהול חקירה סמויה במסגרתה עצרו בלשי המשטרה את החשוד".