היי־טק בנטורל: האם תל אביב תישאר "בירת הסטארטאפ ניישן"?

שום דבר לא השתנה והכל השתנה. תל אביב היא עדיין עיר שלא נרדמת, אבל פחות ופחות מפני שהיא חוגגת את החיים ויותר ויותר מפני שהיא מתקתקת במשרד עד חצות. נראה שכולם בהיי־טק, ומי שעדיין לא שם מחפש את דרכו פנימה. גם כי יותר ויותר תחומים הולכים ונהיים דיגיטליים, גם כי החיים בתל אביב בלי משכורת היי־טק הולכים והופכים בלתי אפשריים, אבל בעיקר כי שום דבר לא השתנה מאז בועת הדוט־קום: כולם חושבים שהרעיון הגדול הבא אצלם. וכל זה קורה כאן, במרכז העיר (וגם קצת ברמת החייל. טוב, גם בהרצליה פיתוח). אז אם גם אתם מרגישים שאתם והחיים הרגילים שלכם סתם תופסים שטח מגורים על חשבון מה שהיה יכול להיות משרד תוסס של סטארטאפ צעיר שמפתח אפליקציה לגירוד בגב, אתם לא לבד.

אנחנו מדברים על תעשיית היי־טק, אז בואו נסתכל על המספרים. תל אביב היא העיר המערבית שיש בה הכי הרבה סטארטאפים ביחס למספר התושבים: בתל אביב יש סטארטאפ אחד ל־290 תושבים (כמספר חברי הפייסבוק של אדם לא מאוד חברותי). מדובר ב־28 סטארטאפים לקמ"ר (מה שגם אומר דבר או שניים על הצפיפות בעיר). גם תנופת הגדילה, הנתון המשמעותי ביותר לחישוב קיימות המצב, מרשימה: אם ב־2012 היו בתל אביב כ־700 סטארטאפים שסך כל האקזיטים שלהם באותה שנה הניבו להם כ־550 מיליון דולר, הרי שב־2016 יש כבר כ־1,450 חברות כאלה, שעשו בשנה החולפת כ־4 וחצי מיליארד דולר (בראשן חברת המכשור הרפואי Valtech Cardio שנמכרה בכמיליארד דולר), כך לפי נתונים של חברת המחקר IVC. בכל זאת צריך לזכור שרוב הסטארטאפים מתקיימים מהרוח ולבסוף נכשלים (יש הרבה מהם, אבל בגלל זה אתם שומעים רק על אלה שהצליחו), ויש לכך תקדימים היסטוריים מחזוריים, כמו קריסת בועת הדוט־קום (מיזמי אינטרנט, רבים מהם הזויים לחלוטין) האמורה ב־2001. ואם זה מלא באוויר ועושה קולות של בועה – ההמשך ידוע מראש.

הולדת אומה

ועדיין, נראה שיש הרבה אופטימיות מסביב. העיר מתכוננת לפסטיבל החדשנות השנתי DLD, שייערך בתל אביב זו הפעם השביעית בין 25.9 ל־29.9, כתבי כלכלה בעיתונות הבינלאומית שמחו כבר מזמן להצמיד לשיגעון הגדלות המקומי את הכינוי האוריינטליסטי והמתבקש "סיליקון וואדי" וכל זב חוטם יוצא 8200 מסתובב פה עם רעיון לאפליקציה, שש להצדיק את הכינוי "סטארטאפ ניישן" שהדביקו לישראל הפובליציסטים דן סינור ושאול זינגר, עם ספר באותו השם (וכותרת המשנה המפוצצת "מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל"). הספר התברג לרשימת רבי המכר בארצות הברית, ומאז כל גורם ממשלתי כבד מבטא מנופף בו בכל הזדמנות כדי לספר עד כמה מוצלחים אנחנו פה באיזראל. האם מדובר בניתוח מדויק או בנבואה שמגשימה את עצמה? כנראה קצת משניהם, אבל כדאי לזכור שסינור וזינגר הם נאו־קונסרבטיבים המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית (סינור אף ייעץ ב־2012, כמה שנים לאחר פרסום הספר, למועמד הרפובליקני לנשיאות עתיר הקשרים בוול סטריט, מיט רומני) והספר אינו חף מאג'נדה פוליטית. קוראים לזה סייברוושינג.

מתוך עטיפת הספר "Start-Up Nation" של דן סינור ושאול זינגר

אבל אם זו הייתה אך ורק בועה המבוססת על מניעים פוליטיים, היא הייתה מתפוצצת מזמן. שום מגזין נחשב העורך רשימה של הערים הטובות ביותר לסלול מתוכן את הדרך לצמרת תעשיית ההיי־טק העולמית לא מוותר על תל אביב, אבל יש מי שמתריע כי כוחה בזירה הבינלאומית עלול לאזול. לפי הדוח האחרון של מכון המחקר קומפס, שבדק את קצב הצמיחה של סטארטאפים בערים שונות בעולם, תל אביב ניצבת היום במקום החמישי (ב־2012 היא הייתה במקום השלישי). במקום הראשון, בפער ניכר – היריבה־מאהבת הוותיקה ברלין.

"דברים לא השתנו ברמת ה־DNA", אומר זינגר, "התחום רק הלך וגדל, הכל עדיין רלוונטי. פשוט משהו השתנה מבחינת הקונטקסט. היינו לבד. סיליקון ואלי היה בן 60 שנה, אנחנו (זינגר מתכוון לתעשייה הישראלית – ש"ר) היינו בני 20. בחמש השנים האחרונות כל העולם נכנס למשחק הזה, וזה מאוד השפיע גם עלינו".

הקרב הזה מתרחש לא רק מול מתחרות גדולות כמו סן פרנסיסקו או ברלין, אלא גם בערים כמו ורשה, שזוכה להתעניינות הולכת וגוברת של ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל; סופיה בבולגריה, שבה מס ההכנסה עומד רק על עשרה אחוזים; ואפילו מוסקבה, שמתחילה להבין כמה חשוב להשאיר בתחומיה את המתכנתים ואת המהנדסים שלה. רק באוגוסט האחרון פרסם מגזין "Quartz" כתבה על בוקרשט תחת הכותרת "אחת המדינות העניות באירופה יכולה להיות המרכז הטכנולוגי העולמי הבא". האם תל אביב, העיר שחוברה לה יחדיו על ידי הייטקיסטים ממודיעין וגלילות, תוכל לשמור על הכתר שלה?

חגיגה נייחת

"תל אביב היא לא סתם בירת הסטארטאפים הלאומית, היא גם הבירה הבינלאומית והאינטרגלקטית!", אומר ד"ר יוסי ורדי, ממייסדיי מיראביליס (ICQ), לשעבר מנכ"ל משרד הפיתוח ויזם סדרתי, המשמש גם כיו"ר DLD. וכן, זהו ניחוח קל של סרקזם בדבריו. לפסטיבל DLD שייסד לפני שבע שנים, שמארח מדי שנה מאות עיתונאים ואנשי עסקים זרים, מיוחסת תרומה רבה למיתוגה של תל אביב ולבניית מה שאוהבים לכנות בתחום "אקו־סיסטם", כלומר פעילות לא עסקית בקהילת הסטארטאפים: תשתית קהילתית שמקיימת מפגשים, הסתחבקויות והתמנגלויות בין יזמים, מנטורים ומשקיעים.

"חשבתי שאירוע כזה יהיה מאוד מועיל ויאפשר ליזמים נגישות להרבה אנשים מרחבי העולם, בייחוד לסטארטאפים צעירים שיותר קשה להם להגיע למשקיעים", מסביר ורדי, "לכן החלטנו לקיים את האירוע בתל אביב בתור פסטיבל. המון אירועים תחת גג אחד". וגם כי אנחנו אוהבים לחגוג, כנראה: כ־2,800 סטארטאפים מסך כל ה־5,000 בישראל משתתפים באקו־סיסטם
התל אביבי. IBM, אפל וגוגל הם רק השמות הגדולים והמוכרים בחברות שהקימו בתל אביב אקסלרטורים (סביבה המאפשרות פיתוח מואץ של סטארטאפ), והיא העיר עם מספר האקסלרטורים הגבוה באירופה (84. לשם השוואה, בלונדון יש 65, ובברלין – 24). בתוך כל המערכת הזאת חיים, נושמים ומתפתחים סטארטאפים מוכרים כגון מעצמת בניית האתרים וויקס (נמל יפו), טאבולה שמציפה תוכן חדש מהאתרים הגדולים בעולם (רח' תוצרת הארץ), SimilarWeb שעוסקת בניתוח תנועת גלישה (דרך בגין), פלייבאז (שרונה) ו־Gett – לשעבר גט טקסי (רח' הברזל).

בקיצור, אנחנו נמצאים בעיצומו של הרגע שבו תל אביב מתחילה לשחק בליגת האלופות (נו, לפחות בתחום אחד זה לא מביך) והולכת ומצמצמת את עניינה במתרחש בליגה המקומית. חלק מהמעבר הזה עובר דרך עיר עולם, חברה עירונית הכפופה ללשכת ראש העיר ומתמקדת בהנגשתה של תל אביב לזירה הבינלאומית.

"תל אביב עשתה שני מהלכים מלאכותיים עיקריים כדי להפוך למרכז הסטארטאפים", אומר מנכ"ל החברה, איתן שוורץ. "המהלך הראשון היה למשוך אליה צעירים. זו העיר המערבית (הגדולה) הכי צעירה, עם האחוז הגבוה ביותר של תושבים בגילי 18־35" (אם כי גם ברלין מתהדרת במספר גבוה מאוד של צעירים – 40 אחוז). "זה לא תמיד היה כך. בעבר צעירים נטשו אותה, אך ב־15 השנים האחרונות, בעזרת הקלות בארנונה וסבסוד שכר דירה, מספר הצעירים בה הוכפל". שירים את היד בר המזל שיש לו שכר דירה מסובסד, ובכל זאת העובדות הבסיסיות נכונות – בעשור וחצי האחרונים הצעירים חזרו בהמוניהם לעיר.

WeWork (צילום: יולי גורודינסקי)

במקביל צצו בעיר מספר רב של משרדים משותפים, כגון אלו של חברת WeWork שהולכת ומרחיבה את הרשת (הסניפים האחרונים הוקמו ברחוב אבן גבירול ובהרצליה פיתוח), לכל אחד רשימת המתנה ארוכה כמו במשרד הפנים. "אתה מכיר שם כל כך הרבה אנשים, והאווירה מעוררת השראה", אומר בן שפס, שהקים סטארטאפ קטן בשם Get Style, מנוע חיפוש בעברית שנועד לעזור לרוכשי הבגדים באינטרנט לעיין בכמה אתרים במקביל ולחשב במדויק כמה יעלה המשלוח לארץ. הסטארטאפ שלו עדיין לא גייס כסף ועובד מהבית, אבל את הפגישות שלהם הם מנהלים מחלל העבודה של WeWork ברחוב דובנוב. "היינו יכולים לעשות פגישות באלף מקומות אחרים, אבל אנחנו חוזרים לחלל העבודה הזה מפני שכאן אפשר לפגוש אנשים בגילים שלנו, כל אחד עם הרעיון שלו, שרוצים לנצח את העולם".

ג'יני בבקבוק

ב־1985 הדברים נראו ונשמעו לגמרי אחרת. בואו נגיד שהרבה יותר קשה להרגיש בלתי מנוצח בלי מייל. תשאלו את ינקי מרגלית, שמכיר היטב את תל אביב מצדו של האקזיט. לפני כ־30 שנה הוא ייסד בעיר את הסטארטאפ אלאדין, שעסקה בעיקר בפתרונות אבטחת מידע, וב־2006 גרף לכיסו 150 מיליון דולר באקזיט מהולל. כיום הוא מייעץ לסטארטאפים צעירים. "ברגע שתל אביב התחברה לאינטרנט היא הפכה לעיר אחרת לגמרי", הוא נזכר. "בשנות ה־80 לא הייתה אווירה. הפעילות היזמית הייתה אינדיבידואלית, בחדרים סגורים במשרדים סגורים, לא היו אקסלרטורים, הסטארטאפים וההיי־טק הפכו להיות תרבות רק בשנים האחרונות. פעם יכולת להקים מפעל מתכת ויכולת להקים חברת תוכנה, וזה היה היינו הך".

כיום תמליץ ליזם מתחיל להתנהל מתל אביב או מעיר אחרת בישראל?

"האינטרנט לכאורה אמור היה לשטח הכל, אבל כנראה המצב האידיאלי הוא להיות במרכז, למרות האינטרנט. באמת יש פה סתירה שאף אחד לא מצליח ליישב. אם העולם כולו מרושת אז מה זה לעזאזל משנה אם תל אביב או לא תל אביב?". הוא חושב רגע. "ובכל זאת, בסטארטאפ כדאי לשבת איפה שיושבים הלקוחות והמתחרים. אם הלקוחות הם בכל העולם אתה יכול לשבת בכל מקום, אבל אם המתחרים בברלין, אתה תשב גם כן בברלין".

אם לשפוט על פי השטח, כנראה זה משנה הרבה. מבט חטוף על מפת הסטארטאפים התל אביבית באתר mappedinisrael.com מציג ריכוזים צפופים של חברות סטארטאפ, כצפוי, בעורקים המרכזיים של העיר, מרביתן בשדרות רוטשילד, ומסביבן הולכים ונפתחים בתי מלון בוטיקיים המיועדים לאנשי עסקים שנמצאים בביקור.

מרוכזים בעצמם. שדרות רוטשילד. צילום: Shutterstock

"המוחות המבריקים והיצירתיים שאחריהם התחום הזה מחזר תמידית, אוהבים לחיות במסגרות אורבניות, ללכת ברגל, שיהיה להם חיבור של אינטרנט בכל מקום, הם רוצים שהעיר תהיה מחבקת ופלורליסטית", מסביר ד"ר ורדי. "חוץ מזה חשוב לזכור שבתעשייה הזאת האנשים רוצים ערים ליברליות באופיין".

"יש קשר בין הקהילה הגאה והיי־טק, וזה הוכח מחקרית", מוסיף מרגלית, "במקומות שגייז מעדיפים לחיות בהם ההיי־טק פורח. אלו מקומות פתוחים, ליברליים, שכיף לחיות בהם. זו כנראה הסיבה לכך שיש סצנת היי־טק בתל אביב ובטהרן אין. אני מציע לכל מי שרוצה להפוך את העיר שלו לקהילת סטארטאפים לחשוב על זה – לייצר תחבורה נוחה, לטפח חיי לילה, לבסס מקום שאנשים צעירים רוצים לעבוד בו ומחוברים לסצנה שלו. השאלה היא אם זה מה שבאר שבע רוצה".

התשובה היא בהחלט. באר שבע לגמרי בעניין, מחכה בלנז'רי תחרה ופרח אדום בין השיניים. ולא רק היא, ערים נוספות בישראל מבקשות לנגוס בעוגת הסטארטאפ ניישן המובטחת והמפתה, הקיימת כרגע בעיקר כסטארטאפ סיטי. רחובות וחיפה הן מהערים המעטות מלבד תל אביב שבהן יש אקו־סיסטם הייטקיסטי מבוסס שעוד צמח באופן טבעי כמעט – רחובות בזכות פארק המדע הצמוד למכון ויצמן, וחיפה, מחלוצות ההיי־טק בישראל, הודות לנוכחותן של חברות כמו אינטל ו־IBM.

ראשי הערים ובכירי הממשלה מבינים היום שחדשנות עירונית מתרחשת לא רק בזכות נתוני פתיחה מעוררי קנאה כמו אלו של תל אביב אלא גם באמצעות תכנון נכון וחזון ארוך טווח; דוגמה מצוינת לכך היא באר שבע, שהשכילה לרתום את המעבר של עיר הבה"דים וההון האנושי של אנשי הקבע ויוצאי היחידות הטכנולוגיות של צה"ל כדי להמציא את עצמה כ"בירת הסייבר של ישראל", או ירושלים, שמשקיעה מאמצים רבים כדי לבנות אקו־סיסטם משלה במטרה לעזור לחברות צעירות להחליט לתקוע יתד דווקא בה ולא לברוח לתל אביב כברירת מחדל. ליאור יקותיאלי – מנהל פעילות בינלאומית של חברת הייעוץ דלויט טוש וחבר בארגון Made in Jerusalem, שמטרתו לקדם את התחום בעיר – סבור שלירושלים יש הרבה מה להציע. "הכל התחיל מכמה חבר'ה צעירים, אני לא אחד מהם, שהחליטו לקחת את העתיד של ירושלים בידיים", הוא מספר. "הם אמרו: יש לנו כל התנאים לבנות אקו־סיסטם מצליח: אקדמיה טובה, גופי השקעה, אנשים טובים שרוצים להישאר בעיר, אז למה שלא נאגד אותם ביחד?".

השתכנענו. איך מקימים אקו־סיסטם?

"זה התחיל ברמה של אירוע פה, אתר אינטרנט שם, ולאט לאט חברים התווספו לקהילה. אני הצטרפתי כי אני ירושלמי, נולדתי בירושלים ולמדתי בה, ואחרי התואר הדבר האחרון שרציתי זה לעזוב את העיר. לא הייתה לי ברירה כי באותו הזמן – לפני 25 שנה – היו מעט מאוד מקומות עבודה בהיי־טק בירושלים. היו לי שלוש הצעות בתל אביב, אז עברתי אליה. היום אני מעוניין לסייע לירושלמים שרוצים להישאר בירושלים, להקים בה סטארטאפ או להשתלב בתעשייה הקיימת".

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שעשה את הונו כאיש עסקים כשהשקיע בענקית האבטחה צ'ק פוינט, החליט לאמץ את היוזמה וכך העירייה והרשות לפיתוח ירושלים נכנסו לתמונה. כיום יש בעיר כ־600 חברות טכנולוגיה שפועלות בגבולותיה. "אין עוררין על החשיבות של תל אביב, אבל אם מסתכלים על קצב הצמיחה, ירושלים היא העיר עם הצמיחה הגדולה ביותר בתחום בשנים האחרונות", אומר יקותיאלי.

תל אביב אמורה להילחץ?

"אנחנו אמנם מאוד פטריוטים לעיר שלנו, אבל אנחנו לא רוצים לגנוב מתל אביב אלא להתפתח במקביל אליה. לנסוע מסן פרנסיסקו לפאלו אלטו לוקח יותר זמן מאשר לנסוע מירושלים לתל אביב, ושם הכל נקרא סיליקון ואלי".

למי למי, יש יותר?

נחזור לזירה הבינלאומית. האם עיר של 420 אלף תושבים יכולה או צריכה בכלל להתחרות בערים כמו ברלין או לונדון? "בכל תחרות טובה הגודל קובע. אנחנו, עיר של 420 אלף תושבים, תמיד נפסיד. אז אם השאלה היא למי יש הכי הרבה סטארטאפים, התשובה היא לערים במזרח אסיה. השאלה המעניינת היא איך גורמים לכך שהריכוז ימשיך להיות גבוה, וזה מה שצריך להתמקד בו", טוען יקותיאלי.

זינגר לא מסכים. "כדי לשמר את המעמד שלנו ולהפסיק להידרדר אנחנו צריכים לייצר חברות גדולות יותר. אנחנו צריכים להכפיל את גודל החברות. לעולם לא אכפת שיש לנו הכי הרבה הון־סיכון לנפש, מה שחשוב הוא הגודל האבסולוטי של האקו־סיסטם. הגודל ביחס לאוכלוסייה הוא רק משהו נחמד לחשוב עליו. אם אנחנו רוצים לחזור להיות האס השני לעמק הסיליקון אנחנו צריכים לגדול משמעותית וזה אתגר של הון אנושי – להכניס את החרדים והערבים למעגלי החינוך והעבודה".

"עיר של 400 אלף תושבים לא תצליח לשמור על הבכורה", מתנגד שוורץ, "לכן צריך שנשמור על היתרונות שלנו במקומות שבהם לגודל אין יתרון. במקביל אנחנו מנסים להשפיע על הרגולציה שתאפשר למשקיעים מבחוץ להגיע, בינתיים ללא הצלחה לצערי".

משרד היי־טק. תל אביב. צילום: גן דרן

ויש סיבה להצטער. וויקס הקימה לאחרונה משרדים חדשים בברלין. Outbrain הישראלית (ההם מ"עוד כתבות שיעניינו אתכם") הפכה לחברת ענק עם משרדים ממינכן עד טוקיו, ולטאבולה כבר יש משרדים בסאו פאולו ובבנגקוק. זו דרכן של חברות הענק לא רק לספק שירות בערים נוספות בעולם, אלא להמשיך לצבור מפתחים מערים שהם לא תל אביב. בדוח של קומפס מציינים שהבעיה בתל אביב היא המחסור בכוח אדם חיצוני. זאת אומרת שתל אביב מצוינת בגידול כישרונות, אבל נכשלת ביבוא של כישרונות מבחוץ כמו שעושות ערים אחרות בעולם. יכול להיות שיותר דחוף להשוויץ בגנטיקה היהודית במקום להגיע ליעדים? "צריך לפתוח את המדינה", מפרט זינגר, "לא לראות רק ישראלים או רק יהודים. זה תחום מאוד בינלאומי, ואחנו יכולים להיות מגנט לכישרונות בדיוק כמו שקורה בעמק הסיליקון ובברלין, ליזמים וטאלנטים מכל העולם שרוצים לאחד איתנו כוחות. לא מדובר במאות אלא באלפי אנשים מוכשרים. זאת הזדמנות שפתוחה עבורנו ואנחנו לא מנצלים אותה. זה לא באג'נדה, וחבל".

בכל זאת, יש פה סדר עדיפויות דמוגרפי.

"עיקר הבעיה של העיר הוא מהבחינה הרגולטיבית, שכמעט אינה מאפשרת לאנשים מבחוץ להגיע ולעבוד פה", מסכים שוורץ, "ישראל מאפשרת בסך הכל כ־50 ויזות חדשנות בשנה, שתוקפן עומד על 24 חודשים והן מאפשרות ליזמים מחו"ל לפתח מיזמים טכנולוגיים בישראל. לאחר מכן אלה יוכלו להגיש בקשה לקבלת אשרת עבודה. חשוב להבין, בזכות יחידות כמו 8200 אנחנו מצוינים בטכנולוגיה, אבל ב־8200 לא לומדים פיתוח עסקי או איך עובדים עם השוק הסיני. יש תחרות עצומה על הסטארטאפיסט הישראלי, ואם לא נדאג להתאים את עצמנו לשאר ערי העולם, נפסיד".

תל אביב תצליח לשמר את המרכזיות שלה בישראל?

"כן. אין דוגמאות מהעולם לסטארטאפים שנמצאים בערים קטנות. בכל אופן, התחרות שלנו היא מול ערים אחרות בעולם שרוצות לקחת את הסטארטאפיסט הישראלי אליהן. באר שבע, ירושלים וחיפה הן שותפות, המטרה שלנו היא למנוע את זליגת הכישרונות לברלין".

מה אתה מציע?

"בזירת האקו־סיסטם אנחנו ממשיכים לייצר פלטפורמות לעידוד כדי שהסטארטאפיסטים כאן ירגישו בבית. הקמנו ועדת מעקב עירונית שנמצאת כרגע בפיילוט ואמורה לתת מענה ליזמים הפועלים בעיר – החל מהנגשה של מאגרי מידע ועד ייעוץ מומחים. אנחנו דואגים שישמעו אותנו בעולם, יש לנו שירותי דוברות שעוזרים להביא כתבי טכנולוגיה בינלאומית וחושפת אותם לסטארטאפים התל אביביים. אנחנו מביאים משקיעים מערים שונות ומבחוץ. המטרה
היא להמשיך לייצר ערך לסטארטאפים בעיר".

ומה יקרה אם זה ייכשל? תל אביב תמותג כעיר הכלבלבים החמודים?

"יש הרבה פה מאוד דברים מגניבים כמו בערים אחרות, אבל כשמשקפים את הסיקור התקשורתי הבינלאומי לאוכל בתל אביב, מתגלה שיש פה מרכז קולינרי מדהים. בתחום הזה אנחנו טובים יותר מאחרים ואחת המשימות שלנו היא למצוא את הדרך לפתח תיירות קולינריה שהיא מעטה מאוד בעולם, ולהנגיש את כל המסעדות הנפלאות שלנו בשנים הקרובות". על דבר אחד אפשר לסמוך: לפחות תמיד יהיה פה טעים.