הכתום הישן-חדש
נראה שהמחאה באוקראינה הגיעה לסופה רגע לפני שהפכה למלחמת אחים, ולא ברור אם האופוזיציה, שקרועה בינה לבין עצמה, תצליח לאחות את הקרעים בדרך להרכבת הממשלה החדשה, או שאולי שפיכות הדמים הייתה לחינם
כל המרכיבים של אגדת ילדים היו באוקראינה בשבוע האחרון: הדחתו של קיסר רשע, שחרורה של נסיכה זהובת שיער שהוא כלא ברשעותו, ואנשי העם שמשתלטים על ארמונו המפואר, ובו אוסף עצום של מכוניות וינטאג', ואפילו גן חיות פרטי. האירועים הדרמטיים האלה, שהיו שיאם של שלושת חודשי המחאה בקייב, בירת אוקראינה, טרם הגיעו אל סופם הטוב. הדחת הנשיא האוקראיני, ויקטור ינוקוביץ', נעשתה בצל מותם של יותר ממאה איש, שאיבדו את חייהם בשבוע שעבר, כשהמשטרה ניסתה לדכא את המפגינים. מעבר לכך העם מביע חוסר אמון במנהיגי האופוזיציה, בהם יוליה טימושנקו, ראשת הממשלה לשעבר ששוחררה זה עתה מהכלא, וחוסר ודאות לגבי היכולת שלהם ליישם את הרפורמות הדרושות.
המחאה, שזכתה לכינוי "אירומיידאן", החלה ב־21 בנובמבר, עם החלטת ממשלת אוקראינה שלא לחתום על הסכם סחר מרכזי עם האיחוד האירופי, הסכם התאגדות. חתימה על ההסכם לא הייתה מבטיחה חברות באיחוד האירופי, אבל הייתה מקרבת את אוקראינה לאיחוד, וגם מסייעת לרפורמות מקומיות. ובכל זאת, בשל שילוב של לחץ ותמריצים כלכליים ממוסקבה, שרצתה שאוקראינה תצטרף לפרויקט "איחוד המכס" שלה (עם רוסיה, בלרוס וקזחסטן), הפיל ינוקוביץ' את ההסכם. ההתרחשויות האלו העניקו למחאה את שמה: "אירו" פלוס "מיידאן", שפירושה כיכר ציבורית. בסיקור התקשורתי של האירועים הפך "מיידאן" לכינוי לאנשים שהתאספו כדי להפגין בכיכר העצמאות במרכז קייב.
אין זו הפעם הראשונה שבה אוקראינים מגיעים למיידאן. במהפכה הכתומה של 2004 יצאו אנשים למחות נגד הבחירות לנשיאות, שאורגנו כך שהיו מכורות מראש לינוקוביץ'. בסופו של דבר ניצחו המוחים, ומנהיגיהם ויקטור יושנקו ויוליה טימושנקו הפכו לנשיא ולראשת הממשלה. אבל תוך זמן קצר התפצלו הכוחות ה"כתומים", ותקוותיהם של האנשים התחלפו באכזבה. ב־2010 נבחר ינוקוביץ' לנשיא.
יש עתיד למתאגרף שנכנס לפוליטיקה?
אף שמחאת "אירומיידאן" ניצתה בשל הפלת ההסכם עם האיחוד האירופי, היא הפכה בהדרגה לאנטי ממשלתית באופן מובהק. ברגע שבו החלו להרחיק בכוח מכיכר העצמאות גם מוחים לא אלימים, יצאו עוד אנשים לרחובות – גם כאלה שלא התעניינו במיוחד בהסכם עם האיחוד האירופי. תוך זמן קצר היו בכיכר העצמאות יותר דגלים אוקראינים מאשר דגלי האיחוד האירופי. למרות התמונות האפוקליפטיות שהופצו ברחבי העולם, ובהן נראו מפגינים רעולי פנים זורקים בקבוקי מולוטוב על שוטרים בקייב הבוערת, ברובן המכריע היו ההפגנות רגועות מאוד, והתנגחויות בודדות ניצתו פה ושם, בעיקר לקראת הסוף.
המפגינים לא ביקשו להדיח את ינוקוביץ', אלא בראש ובראשונה לשנות את השיטה. הנשיא, ומתחם המגורים המפואר שלו מחוץ לקייב, שנפתח לציבור בשבת, נראו כייצוג של מערכת מושחתת שהחוק נעדר ממנה. בו בזמן היו המפגינים סקפטיים לגבי הצלחתם של מנהיגי האופוזיציה בהובלת המחאה. שלושת מנהיגי האופוזיציה הראשיים – ויטלי קליצ'קו, ארסני יצניוק ואולק טיאניבוק – התאחדו מתוך התנגדותם המשותפת לינוקוביץ', ולא בשל תוכנית משותפת כלשהי. הם יצרו מה שכונה בפיהם אופוזיציה מאוחדת, בעקבות הבחירות הפרלמנטריות ב־2012, שבהן זכתה מפלגת המחוזות של ינוקוביץ'. שלושתם היו בעד חתימתה של אוקראינה על הסכם עם האיחוד האירופי, ותמכו בהפגנות, ואף נאמו לעתים קרובות בכיכר העצמאות, אבל מעולם לא היו מנהיגים אמיתיים של המחאה.
מבין שלושתם, האישיות המבטיחה ביותר היא ככל הנראה ויטלי קליצ'קו, אלוף אגרוף במשקל כבד. הוא חדש יחסית בפוליטיקה: הוא נבחר למועצת העיר קייב ב־2006, ומאוחר יותר הקים את מפלגתו, UDAR (האיחוד הדמוקרטי האוקראיני לרפורמה), שהפכה לשלישית בגודלה בבחירות הפרלמנטריות ב־2012. מצע המפלגה מתמקד במלחמה בשחיתות. פירוש המילה "Udar" באוקראינית הוא "אגרוף", וקליצ'קו אכן משתמש לעתים קרובות במטפורות מעולם האגרוף כשהוא מדבר על פוליטיקה.
בחודשים שהובילו למחאה הפך קליצ'קו לתומך נלהב של ההתקרבות לאיחוד האירופי. בשנות ה־90, במסגרת קריירת האגרוף שלו, נסע לגרמניה, וחי שם שנים רבות. בזכות תקופה זו הוא מדבר אנגלית וגרמנית מצוינת. השנים מחוץ לאוקראינה סייעו בבניית החזון המדיני שלו, כי הוא מדבר על הכנסת "סטנדרטים אירופאים" לחיים באוקראינה. "אם נוכל ליישם משהו ממודל הפיתוח הגרמני באוקראינה, זה יהיה מעולה", הוא הוסיף. "אנחנו צריכים לקחת את המיטב מהחוויה של מדינות אחרות, שמתאים לאוקראינה".
"אני זוכר את היום שבו אוקראינה זכתה לעצמאות (1991 – א"צ'). הייתי בן 20, היום אני מעל 40. זה עבר כמו שנייה – הזמן עובר כל כך מהר", הוא אמר לי כשראיינתי אותו באוקטובר, זמן קצר לפני שהחלו המחאות. "אם נחכה, יעברו עוד עשרים שנה", הוסיף בהתייחסות לצורך להתחיל מיד ברפורמות.
על פי הסקרים, מבין שלושת מנהיגי האופוזיציה, לקליצ'קו היה הסיכוי הגדול ביותר לנצח את ינוקוביץ' בבחירות לנשיאות. אבל אפילו הוא לא הצליח לזכות באמונם המלא של רבים מהמפגינים, שגישתם הסקפטית למנהיגי האופוזיציה כוללת גם את האופוזיציה בפרלמנט. גישה זו הומחשה היטב ביום שישי, 21 בפברואר: אחרי שבוע של שפיכות דמים, חתמו שלושת מנהיגי האופוזיציה על עסקה עם ינוקוביץ'. העסקה אפשרה לו להישאר בשלטון עד סוף 2014. אחרי החתימה עלה לבמה בכיכר העצמאות בחור צעיר, מנהיגה של אחת מיחידות ההגנה של המפגינים. "חבר שלי נורה, והמנהיגים שלנו לוחצים את ידו של הרוצח", אמר בסערת נפש גדולה, "זו בושה". הוא נתן לינוקוביץ' ארכה עד למחרת בבוקר כדי להתפטר. למחרת הודח ינוקוביץ' על ידי הפרלמנט, ונעלם. נכון לעכשיו, קליצ'קו קורא לסופו של שלטון ינוקוביץ' "צעד ראשון", שאחריו יבואו צעדים רבים נוספים. הוא הוסיף שהמפגינים צריכים להישאר בכיכר העצמאות, עד שיתחיל תהליך הרפורמה בפועל.
יוליה חזרה, הציבור נשאר אדיש
מנהיג מחאה נוסף העומד לצדו של קליצ'קו הוא ארסני יאצניוק, שהנהיג את מפלגת Fatherland ("ארץ אבות") של יוליה טימושנקו בהיעדרה. ארץ אבות, מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר באוקראינה, הגיעה למקום השני בבחירות הפרלמנטריות האחרונות, והפסידה רק למפלגת המחוזות של ינוקוביץ'. אבל נראה היה שהיתרון המרכזי של המפלגה היה שהיא איננה המפלגה של ינוקוביץ': לא הייתה לה אידיאולוגיה ברורה או תוכנית לרפורמה. כעת, כשינוקוביץ' איננו, ונוכח הגישה הסקפטית של האזרחים לפוליטיקאים, תצטרך המפלגה להיאבק על קולות המצביעים בדרך אחרת.
"אנחנו נמשיך להתקדם יחד, ואם צריך כדור בראש, אז יהיה כדור בראש", אמר יאצניוק בינואר, בניסיון לא משכנע מאוד להוביל את המחאה. קליצ'קו מוכר מאוד בבית ובחו"ל בזכות קריירת האגרוף שלו, ואילו יאצניוק נתפס כטכנוקרט, שכן כבר החזיק בכמה משרות בכירות בממשלה, בהן שר הכלכלה ושר החוץ. נכון לעכשיו תאפיל עליו ככל הנראה חזרתה של טימושנקו, הכריזמטית ממנו בהרבה, אבל בשלב כלשהו נדמה היה שהוא עשוי להפוך לראש ממשלה.
קליצ'קו ויאצניוק מתונים בדיעותיהם, ואילו המנהיג השלישי, אולה (Oleh) טיאניבוק, ידוע בדעותיו הלאומניות. כמנהיגה של מפלגת הימין הקיצוני "Svoboda" ("חופש"), נקשר שמו פעמים רבות בהבעת דעות מתבדלות, ובשנאת זרים. שלא כמו שני המנהיגים האחרים, שאינם אנטי רוסיים, דיבר טיאניבוק בעבר בגלוי ובאופן בוטה נגד ההשפעה של מוסקבה באוקראינה. "רוסיה החלה במלחמת בשר, במלחמת חלב, במלחמת שוקולד, במלחמת מידע, במלחמת אנרגיה ואפילו במלחמת דת נגד אוקראינה", אמר בדיון בפאנל שנערך ממש בתחילת המחאה, והזכיר את המכשירים הכלכליים והאידיאולוגיים שבהם השתמשה רוסיה כדי לנסות למנוע יחסי קרבה בין אוקראינה למערב.
אבל במהלך המחאה, הצליח טיאניבוק – בעבר קול שולי בפוליטיקה האוקראינית – למנף את עצמו לדרגת שני המנהיגים האחרים: לשוחח עם דיפלומטים זרים, לערוך משא ומתן עם ינוקוביץ' לצד שני מנהיגי האופוזיציה הנוספים. כעת נותר לחכות ולראות אם יהיה לו מקום בממשלה החדשה באוקראינה.
ואם המצב לא מורכב מספיק גם כך, הרי שיוליה טימושנקו חזרה, ונראה שהיא מתכוונת לחזור לפוליטיקה, ואולי אף לרוץ לנשיאות במאי. אבל גיבורת ה"מהפכה הכתומה", עם הצמה שהפכה לסמלה המסחרי, לא התקבלה על ידי הציבור בהתלהבות גורפת מדי. אנשים רבים מעדיפים שתישאר עכשיו מחוץ לפוליטיקה. "תנו לה להיות חופשייה, תנו לה לעשות עסקים או לעסוק בצדקה, תנו לה לנהל את מוזיאון 'מזיהיריה' (מתחם המגורים של ינוקוביץ' – א"צ'), אבל לא להיות נשיאה!" כתב סרגיי לשצ'נקו, עיתונאי אוקראיני בעל השפעה, בכתבה שהתפרסמה בעיתון "אוקראינסקה פראבדה" יום אחרי ששוחררה מהכלא.
יחד נשרוד
דבריו של לשצ'נקו מתייחסים להבט קצת פחות מוכר של המחאות. חלק נכבד מסיקור התקשורת הבינלאומית התמקד באלימות ובהרס בקייב, ולא התייחס לממד החיובי של המחאות. בשלושת החודשים האחרונים, הפגינו המוחים יכולת מדהימה בארגון עצמי – אוכל חם, סיוע רפואי ויחידות הגנה המנוהלות כולן על ידי מתנדבים. רבים מהם הגיעו לקייב במיוחד בשביל המחאות, ועבדו יומם ולילה. "הגעתי כדי לחלק קצת נקניקיות חמות לנערים", אמרה אישה לא מוכרת, שהופיעה לפתע במחסומים עם חבילת מזון. בכיכר העצמאות הייתה תחושת מדהימה של סולידריות, אנשים עבדו יחד כדי לבנות עתיד טוב יותר בשבילם ובשביל ילדיהם.
למרות ההצלחות של הימים הראשונים – ובראשן הדחתו של ינוקוביץ' – יש היום באוקראינה תחושה שנותרה עוד הרבה עבודה קשה. כמה פעילים קראו לאנשים להישאר בכיכר העצמאות, ולשים עין על הממשלה החדשה. ה"מהפכה הכתומה" של 2004 הובילה בסופו של דבר לתקופה של אכזבה: האזרחים שהפגינו אז הרגישו שהמנהיגים החדשים לא ייצגו אותם. זו הסיבה שבגללה הם סקפטיים יותר הפעם. כל פוליטיקאי שירצה לקחת על עצמו את המנהיגות בסיבוב הזה יתקשה מאוד לשכנע את מאות אלפי האוקראינים שהפגינו בשלושת החודשים האחרונים, שהוא (או היא) האדם המתאים ביותר לתפקיד.
ינוקוביץ' נעלם, אבל המחאה לא הסתיימה. ובעוד האופוזיציה נערכת לממשלה חדשה, חוויות שלושת החודשים האחרונים, והמחיר הגבוה־עד־בלתי־אפשרי של חיי אדם ששילמה תנועת המחאה, ייחרטו בזכרונם של אוקראינים רבים למשך שנים.
אנאבל צ'פמן מסקרת את מזרח ומרכז אירופה במגזינים "Vice", "האקונומיסט" ו־"Foreign Affairs"