"הלילה מכתיב את הצעדים": בילוי לילי עם אריאלה לאנדה

2:00: אמצע השבוע. הלקוחה האחרונה הולכת. אריאלה לאנדה (50) מכבה את האורות ונועלת את המנעול של בית אריאלה – הבר, לא הספרייה. עכשיו תורה לצאת. תחנה ראשונה: Clavis Club. "אני הולכת לבד – אני מכירה שם אנשים וגם אמצע השבוע, רוב האנשים עובדים במשך היום. השעה שתיים־שלוש לפנות בוקר, מי יבוא להתקרחן איתי כשזה לא בסוף השבוע?". לאנדה מכירה את בעל המקום, הברמן אלעד ברוך, וטוענת כי הוא המומחה מספר 1 לקוקטיילים בארץ (אחריה), אבל מעדיפה את הדרינק הקבוע – קוורבו.

"זה בכל מקום ובכל מצב ולא משנה מה הספיישלים", היא מחייכת בזמן שהיא מרוקנת צ'ייסר אחרי צ'ייסר. אני תוהה כמה כאלה היא מורידה בלילה. "יותר מדי", היא מודה.

3:00: לאנדה נפרדת לשלום מציפורי הלילה המשוחחות וקופצת ל־K בר שמעבר לפינה. לשמחתה המקום ריק. "אני אוהבת ללכת כשמאוחר ואין אנשים, אחרת זה קצת קלסטרופובי, אבל חוץ מזה אני אוהבת את המקום ואוהבת את הבנות". להפתעתי הדרינק הקבוע לכל מקום ולכל מצב מתחלף בבירה. "אני לא אוהבת בירה", היא מבהירה, "בירה בדרך כלל רק… כזה… אם זה גינס טובה – או פה או במנזר".

בית אריאלה

4:30: נכנסות לסקסי פיש. חברה דורשת חיבוק. לאנדה לא משתפת פעולה וזו מחבקת אותה בלכ זאת. "היא לא אדם נחמד", טוענת הבחורה. "אלייך", מתפרצת לאנדה, "אבל שירות הלקוחות – וואו", היא מחמיאה. חפיסת הווינסטון לייט התרוקנה וחברה אחרת קופצת להביא עוד. היא משתדלת לא לעשן ביום, אך בלילה הסיגריות אינן מפסיקות לבעור. "הדבר הזה יכול להימשך אי אילו שעות, וההכרזה שאני לא שותה יותר בחיים, בעיקר בסופו של הלילה. לא שותה יותר בחיים – עד הלילה הבא".

6:00: ביום רגיל היא כבר הייתה הולכת הביתה, הבוקר יש עוד משהו באלפא. היא מעדיפה את הגמא ואוהבת גם את הסליפרס, כי זה קטן ואינטימי. אין לה העדפות לליינים. "קשה לי לקבוע", היא מתוודה, "כי בדרך כלל אם בא לי על משהו ספציפי, אז מכורח המציאות שזה לא יקרה, ובדך כלל אני גם לא מתכננת, לא אוהבת את זה. לפעמים בא לי, לפעמים לא בא לי, אז הלילה מכתיב את הצעדים". אחרי נצח של צ'ייסרים, עישונים, ריקודים ולרלורים לאנדה פורשת. "האהבה תנצח. יאללה, אני עפה!".

טייק אוויי: לילה, הפיצה בפלורנטין.
תמיד יש בבית: ירקות – לא חיה בלי עגבנייה, מלפפון וגבינה לבנה
ז'אנר: טכנו, אייטיז כשאני שוטפת את הבית
די.ג'יי: אוהבת את כולם