הלם תרבות: עובדי ענף התרבות זועמים ומיואשים

לאורך 24 השעות האחרונות מנסים 180 אלף עובדי ענף התרבות לעכל את הנחיות הממשלה החדשות, שסוגרות שוב את התעשייה עוד בטרם הספיקה לשוב לאיזושהי שגרה. מרבית התגובות משקפות ייאוש עמוק מהאפשרות שהממשלה תסייע לעובדים במוסדות התרבות ולשלל היוצרים העצמאיים והעובדים הפרילנסרים בהפקות הטלוויזיה, התיאטרון, הקולנוע והמוזיקה, יחד עם קריאות להתאחד במאבק למען הזכות לחיות ולעבוד בכבוד. אנחנו ב-Time Out נלווה את מאבקם עד שיימצא להם פתרון הוגן. מדינה בלי תרבות היא לא מדינה שהיינו רוצים לחיות בה.

סיגל אבין: "אנחנו לא קיימים ללא התרבות שלנו"

התסריטאית סיגל אבין, יוצרת "לאבד את אליס" המצוינת, שיתפה בעמוד הפייסבוק שלה סרטון מחריד שמביא ציטוטי טוקבקים נגד התרבות הישראלית, יוצריה ועובדיה, וכתבה ש"שזה לא יהיה לא יהיה כלום. כלום. כלום. אנחנו לא קיימים ללא התרבות שלנו. זה נגמר".

אסף הראל: "הערב הכי עצוב בעולם"

מנהל הבוקינג של "המון ווליום" יצא אתמול בערב מההופעה של ברי סחרוף, כנראה האחרונה שנערכה בעיר עד להודעה חדשה, וכתב פוסט נוקב מהלב. "הכל היה עליי כבד ודאגות בראש והופס כבר קמים בבוקר ליום חדש", כתב הראל. "לא מאמין שאני צריך להתחיל עוד סבב של ביטולים, זיכויים, דחיות. ומה הפעם? בשביל מה כל העבודה הזאת? למי יש כוחות להתחיל את הכל שוב? ומה עם האנשים בחל״ת ואלה שהוחזרו מחל״ת? והקהל – שנדחה ובוטל וזוכה והזמין שוב כרטיסים ואז שוב בוטל? בואו נראה אותו חוזר לצרוך תרבות. פחחחח".

מעיין בלום: "איפה שיש תרבות יש חיים. ואיפה שאין אין"

השחקן והקומיקאי מעיין בלום ("שב"ס", "המשרד") העלה טור עצוב ומפוכח על הפניית העורף של הממשלה והציבור אל התרבות בישראל. "את החיסרון באומנות – במוזיקה, בתיאטרון, בסטנדאפ, במחול ובאלף הצורות האחרות של ביטוי אומנותי – כולנו מרגישים ונרגיש יותר ויותר. והחיים של כולנו יהפכו להיות אפורים יותר, עצובים יותר, כועסים יותר ואדישים יותר. כי איפה שיש תרבות יש חיים. ואיפה שאין אין. אבל זה המצב, וככה זה הולך להמשיך כנראה, באופן זה או אחר. ולכן אני אומר למי שעוד יכול: תניחו למדינה. תדאגו לעצמכם. תדאגו לעצמכם מאוד".

גיא דרייפוס: "אני עם דמעה בעין ועם חרב ביד"

מפיק הפסטיבלים (DGTL) והבעלים של הלייבל גרזן רקורדס, גיא דרייפוס, העלה הבוקר מניפסט ארוך ומרגש בו קרא לכל המגזרים להתאחד נגד ההפחדה והשיסוי ולמען הזכות לחיות בכבוד. "יחד נצעד, לבד ניפול. אי אפשר לשתוק יותר", כתב דרייפוס. "מי ששותק מסכים עם מה שקורה. אנחנו צריכים אקטיבית לשנות את המצב. אני עם דמעה בעין, ועם חרב ביד. אני עדיין רוצה להאמין שיחד נוכל לנצח את זה. זה הרבה מעבר לפוליטיקה. הרבה מעבר לקבוצות שגרמו לנו לאהוד או לשנוא… המלחמה הפעם היא על הזכות לחיות בכבוד במדינת ישראל. המטרה של כולנו – היא הפעם הכי פשוטה שיש: לקום בבוקר, להתפרנס בכבוד, ולדעת שיש מישהו אחראי שם למעלה, שמטרתו נקייה".

תמי גרייניק: "עצוב להיות חלק מאוכלוסיה שזורקים אותה לכלבים"

מפיקת הטלוויזיה תמי גרייניק (וזוגתו של השחקן אבי גרייניק) כתבה ש"זה היום הראשון בחיי שאני מתבאסת שאני לא בן אדם מאמין שמצביע ש״ס, הבית היהודי, מפד"ל וכדומה. איזה כיף זה להיות במגזר שנלחמים כמו אריות עבורו ואיזה עצוב זה להיות חלק מאוכלוסיה שזורקים אותה לכלבים ולאף אחד לא אכפת. אין לנו יצוג מבפנים אין אף אחד שנלחם עבורנו. זה יום שחור ומופרך, בחיי"

אורית שלום: "עצוב לי על כל החלומות שמתרסקים להם לאט"

הזמרת אורית שלום ("דה ווייס", שלומי שבת, דני סנדרסון) שיתפה את הדימוי שמלווה את מחאת התרבות ביממה האחרונה, תו מוזיקלי שהופך לחבל תלייה, ושיקפה היטב בפוסט שובר לב את אווירת הייאוש בקרב עובדי ענף התרבות. "הכל פשוט טו מאץ׳! איך אפשר להכיל את זה?!", זעקה שלום, "וההופעות שמתבטלות וחשבון הבנק שנאכל, וביטוח לאומי שיצא להפסקה ולא עונה לי לטלפונים, כסף שמגיע לי!! כל זה ואין אופק גם למתי זה יגמר. פתאום אני לא כלכך בטוחה שזה ייגמר. וזה עושה לי כלכך רע. עולם שלם הולך ונמחק, עולם המוזיקה ההופעות האירועים, עולם שמח!! אני מודה שאני לא יודעת להילחם. כל מחאה שהיתה כאן לא הביאה לשינוי, אפילו מחאת האוהלים שהייתה סאגה במשך כמה חודשים. כלום לא עוזר כאן".