המדריך למפגין המתחיל: אם כבר מפגינים, לפחות תעשו את זה נכון

קרוב רחוק

לא יכולים להגיע ל"הפגנה הכי חשובה אי פעם" כי אתם במקרה בחו"ל? לגיטימי. רוצים לעשות אטנדינג בכל זאת כדי לחזק אותה? קצת מלוכלך אבל גם סבבה. עושים אטנדינג וכותבים באיוונט "אני אהיה בברלין באותו זמן אבל לבי איתכם"? ברכותינו, אתם קלישאה של שמאלנים.

על רקע רומנטי

מסרבים להגיע להפגנה כי לא בא לכם להיתקל באקסית שלכם? עקרונית המדינה חשובה יותר, אבל אם זה נגמר ממש ממש רע מותר לכם לוותר. אופציה נוספת היא פשוט לחלק ביניכם את ההפגנות: היא תקבל את אלו נגד הפשיזם, אתם תיקחו את מתווה הגז. אפשר גם לחלק גיאוגרפית את המסלול שאליו ההפגנה צועדת. נסו להיות הצד שמקבל את המסלול שמגיע עד לאזור של בורקס עמיקם.

חמש בום

במהלך ההפגנה,אם אתה לא לובש חולצה אדומה, מחזיק שלט או מתופף, עליך להצטרף לקריאות ההמון לפחות חמש פעמים, אחרת אין שום דבר שמפריד בינך לבין מישהו שסתם יצא לקנות סיגריות.

סדר עדיפויות

בהפגנות שכוללות צעדה של יותר מ־500 מטר ולאחר מכן עצרת, באפשרותך לבחור להשתתף רק באחת מבין השתיים.

סיכון לאומי

זה בסדר להניף דגל ישראל, באמת, רק קחו בחשבון שאם אתם מזרחים (וחובשים כובע מצחייה), הקהל האשכנזי עלול לחשוד שאתם שתולים של "האריות של הצל".

שווה בין שווים

התמזל מזלכם לנאום בהפגנת שמאל? זכרו – כל אזכור של ההרוגים הפלסטינים מעל במת הנאומים צריך לבוא יחד עם אזכור ההרוגים הישראלים.

אנשים רציניים

אם המגפון איכשהו הגיע אליכם השתמשו בו בתבונה: "לא למדינה של טייקונים" – כן; "גברת, את עם הכובע, לצאת מהים בבקשה" – לא.

שווה בין שווים #2

בהפגנות שמאל, אפילו יותר מברחוב, חייבים להישאר אדישים למראה של סלבס. אנחנו לא רוצים להפחיד אותם שלא יבואו יותר.