המירוץ לנשיאות וועד הבית

הצהרת הון – זה מה שהולך היום. אם אתה לא מצהיר אתה לא קיים. גם אני רוצה להצהיר. גם אני רוצה בעלות, נכסים, תהילה! ובכן, נתחיל מהכבד אל הקל: יש בבעלותי דירה. ליתר דיוק יש לי ולבנק דיסקונט דירה. אני משלמת את המשכנתה כבר שלוש שנים ויש לי עוד 27 שנה להמשיך עם ההרגל הזה, אז בחישוב מהיר נראה לי שיש לי ממש מעט אחוזים מהדירה ולבנק יש את כל השאר, אבל היי – זה לא ביבנה, אז כבר עקפתי את שטרית.

יש לי חשבון בנק. עכשיו עשרה בחודש, זה הרגע הנדיר שבו המשכורת כבר נכנסה והוויזה, המשכנתה, הצ'ק לגן, הצ'ק לביביסיטר והכפל קנס על דוח חניה מ־ 2012 עוד לא ירדו ולכן החשבון נמצא ביתרת זכות. מחר שוב אחזור לאיזון הרגיל של מינוס בגובה חמש ספרות וטלפון מכרמלה מהבנק פעם בשבועיים. בתיבת המייל שלי מחכים ארבעה כרטיסי טיסה לאוגוסט – חופשה משפחתית בניו יורק. זה ההון הכי יקר שאני אוחזת ברשותי כרגע.

יש לי שני ילדים. גרוש אחד ובן זוג רופא (תודו שזה יותר שווה מאישה עם משרד פרסום). יש לי פרקט למינציה אבל אני אוהבת אותו כאילו היה פרקט אמיתי. יש לי אוסף נעליים שני זוגות מרשימים במיוחד.

יש לי כמה שלטים ישנים מהפיפטיז. וינטג' אמיתי אבל הם לא מתאימים לשום מקום בסלון ולכן סתם צוברים אבק באחת הפינות. יש לי צידנית רכה אחת שאני ממש אוהבת, יש לה בצדדים מקום נוח לצלחות ולסכו"ם וארבע כוסות יין מפלסטיק. הדוקטור קיבל אותה פעם במתנה מהמילואים והיא ממש נוחה לפיקניקים.

יש לי מינוי לספוטיפיי. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים (טוב נו, אחרי הילדים והדוקטור). אני משלמת רק כמה דולרים לחודש ויש לי שם את כל המוזיקה שבעולם, חוץ מכמה שירים של אברהם טל שלפעמים הילד מבקש לשמוע (הגננת שלו חולה על אברהם טל. נשבעת לכם שהוא לא קיבל את זה מהבית).

יש לי אובססיה לסדר. יש לי גנים ממש טובים בכל מה שקשור לגזרה (טפו־טפו־טפו). קצת פחות טובים ביחס לעור. יש לי את כל הקופה של ועד הבית במגירה שליד המיטה. נדמה לי שיש שם כמו כלום איזה 2,000 ש"ח. במזומן! כשאני נתקעת בלי מזומנים אני לוקחת כסף קטן משם. בינתיים תמיד החזרתי, אבל לכו תדעו, אולי הכוח יעלה לי לראש ואפקיד חלק מהכסף הציבורי באיזו כספת נסתרת. חכו, חכו. גם אני עוד אושחת. גם אני אגיע רחוק.