המלכה אליזבת: אליזבת מוס בראיון על המעבר מ"מד מן" לברודווי

אליזבת מוס נכנסת למסעדה במידטאון מנהטן, משילה כובע ומעיל צמר ומחליקה אל תוך התא הפינתי. היא במצב רוח טוב, אפילו מבודח, אף שהיא עובדת שעות ארוכות ולא היה לה יום חופש כבר יותר מעשרה ימים. בימים אלה עולה בברודווי "The Heidi Chronicles" שבו היא מככבת – חידוש של המחזה של וונדי ווסרשטיין שזכה בפוליצר. מוס מגלמת את דמותה של היידי, היסטוריונית של אמנות ופמיניסטית שמפלסת לעצמה דרך בשנות ה־60־80. זהו תפקידה השני כאישה מתקדמת בתקופה שמרנית: לפני היידי הולנד הייתה כמובן פגי אולסון, אשת הפרסום ב"מד מן" שהחלה כבחורה עכברית ואפורה ובסופו של דבר התפתחה לאחת הדמויות המשמעותיות והאהובות בסדרה.

על קוקטייל וודקה וסלט לובסטר, השחקנית בת ה־32 מספרת על תפקידיה וצוללת קצת בהיסוס גם לחיים שמחוץ למקצוע. השיחה זורמת, עד כדי כך ששתינו שוכחות להסתכל על השעון ופולשות אל זמן הצילומים עבור הכתבה. "איך פתאום פאקינג 18:40?", היא צוחקת, תוך כדי סיפור על אחד מעמיתיה ב"מד מן". "את רוצה לנסוע איתי? נוכל להמשיך לדבר בדרך".

הלו"ז שלך די צפוף בימים אלה.

"כן, אני קצת עייפה. זה השבוע הרביעי של החזרות למחזה, ואתמול בלילה הופעתי בתוכנית של דיוויד לטרמן".

איך היה?

"היה מעולה אף שהייתי די לחוצה. אני לא כל כך אוהבת לדבר מול אנשים, יש לי קצת פחד קהל. הברכיים והידיים שלי רועדות. הלב שלי פועם כל כך חזק עד שהמיקרופון קולט את זה. כמה אנשי סאונד בתוכנית ניגשו אליי והזיזו את המיקרופון ממקום למקום. זה לא ממש עזר".

עשית סוג של תזה בתפקידים של פמיניסטיות – פגי ועכשיו היידי. זה מתוכנן?

"בכלל לא, המפיק של המחזה פנה אליי. יש כמה נקודות דמיון, כמובן, בין פגי והיידי, אז אני מבינה למה הוא חשב שאתאים. אני מתעניינת בנשים שהן מורכבות וחזקות, אבל בכל זאת פגיעות".

יש עכשיו הרבה דיבור על מה זה בכלל פמיניזם. הייתה תקופה שסלבס כמו שיילין וודלי וליידי גאגא הצהירו שהן לא פמיניסטיות, כי להיות פמיניסטית משמעו לשנוא גברים או משהו כזה.

"אני לא יודעת מאיפה מגיע הרעיון הזה. זה חוסר הבנה בסיסי. 'פמיניסטית' הפכה למילה מלוכלכת מסיבות מגוחכות ומוטעות לחלוטין, סיבות שאני והנשים סביבי בכלל לא מזדהות איתן. אני לא יכולה לדבר בשם כולן, אבל אני אוהבת גברים. אני חושבת שגברים הם דבר פנטסטי. זה שאני רוצה יותר עבור נשים לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הגברים".

הדמויות ששיחקת עזרו לך לפתח תובנות חשובות לגבי מערכות יחסים?

"כן. נשים הן לרוב טיפוס מטפל ומכיל. ללמוד לטפל בעצמי זה משהו שהשתפרתי בו ככל שהתבגרתי, אבל כשאת בשנות ה־20 שלך את לרוב מפנה את זה לגברים בחייך. אם בחור שאת יוצאת איתו קורא סוג מסוים של ספרים או שומע סוג מסוים של מוזיקה, את מיד הופכת למומחית בז'אנר. אני חושבת שכל הבנות עושות את זה. פתאום את אוהבת את להקת הוטי אנד דה בלופיש או משהו כזה. ואז את מתבגרת קצת ומבינה שזאת כנראה לא הדרך הנכונה לחיות את החיים".

בואי נדבר על "מד מן". את חושבת שפגי צמחה במהלך הסדרה?

"פגי עברה כברת דרך ארוכה מאוד, אבל הבעיה הבסיסית, או השאלה, או חוסר הביטחון שלה, לא השתנו. מוטיב העל של הסדרה הוא השאלה 'האם אנשים משתנים?' ואני חושבת שהיא מציגה תיאוריה חזקה הטוענת שבסופו של דבר, אנשים לא משתנים. בולטת במיוחד הסצינה בפרק האחרון של החלק הראשון של העונה השביעית, שבה פגי הציגה קמפיין פרסום לאנשי 'בורגר שף'".

זה היה רגע מכונן לדעתך?

"מאוד. זה נאום פואטי, מאוד מרגש ויפהפה. היא דיברה כאילו מדובר בעניין אישי שמגיע מהלב, אבל בסופו של דבר מדובר במכירת המבורגרים. זה הבסיס של תעשיית הפרסום. אני אוהבת את הקטעים האלה בתוכנית, כשאנחנו יוצרים רגע גדול, עמוק ומרגש שמתבסס על משהו כמו שוקולד הרשיז או גרביונים. אלה הרגעים שבהם פגי מוצאת את הזהות שלה, היא משתמשת בהרבה דברים שדון דרייפר לימד אותה כדי להפוך להיות היא עצמה".

היא אי פעם תפגוש שוב את התינוק שהיא מסרה לאימוץ?

"גם אם הייתי יודעת, לא הייתי יכולה לגלות לך. זה מעסיק מאוד את כולם, אבל צריך לזכור באיזו תקופה היא חיה. אז אם מסרת ילד לאימוץ – זה היה הסוף. פגי תצטרך לחיות עם ההחלטה הזאת למשך כל חייה, לנסות להתגבר עליה".

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: מה יקרה בסיום של "מד מן"?

"זה לא יסתיים כפי שאנשים מצפים, פשוט לא. אף פעם לא עשינו את המובן מאליו. אנשים יוכלו לנחש דברים קטנים, אבל לגבי מה שקורה לדון דרייפר? אין סיכוי לנחש, וזה נהדר. אני זוכרת מה קורה בפרק האחרון, אבל למען האמת, אם תשאלי אותי מה קרה בכל נקודה בסדרה לפני כן, אני לא בטוחה שאזכור גם אם יענו אותי. השתתפתי בארבעה סרטים מאז, ואני משתתפת בהצגה הזאת, וגם ככה אין לי זיכרון טוב במיוחד. במידה רבה השארתי את 'מד מן' מאחוריי".

בואי נדבר על משהו חשוב באמת – מה יש בג'ון האם שגורם לכולם להתאהב בו?

"הוא איש ממש נחמד, ואנשים מגיבים לזה. אין לו מושג כמה הוא טוב לב או כמה טוב הוא נראה. זה מעולה, כי אם הוא היה יודע הוא היה פשוט חתיכת מניאק. ברגע שאתה אדם הגון, אתה לא מסוגל להסתובב בעולם בהרגשה שאתה מתנת האל לאנושות, גם כשזה פחות או יותר נכון".

הוא גם נורא מצחיק. אילו עוד שחקנים בסדרה מצחיקים אותך?

"ג'ון סלאטרי שמשחק את רוג'ר סטרלינג. הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שפגשתי אי פעם. אלוהים, הוא קורע. הוא כל כך חכם ושנון".

אני יכולה לשאול אם את יוצאת עם מישהו כרגע?

"את יכולה לשאול. קרי וושינגטון ניסחה את זה היטב: 'אני לא מדברת על חיי הפרטיים עם התקשורת, אבל אני שמחה לדבר על כל דבר אחר'. אני אוהבת את קרי וושינגטון, אז…"

את צופה ב"סקנדל"?

"כן, אני מתה על זה".

איזו תוכניות טלוויזיה את אוהבת?

"אלוהים, הנה נושא שאני מוכנה לדבר עליו! אני אוהבת את 'סקנדל', 'האישה הטובה', 'הורים במשרה מלאה'. ראיתי את הפרק האחרון בסדרה והתייפחתי, אני לא מאמינה שהיא נגמרה. זה לא הוגן. עכשיו אני רואה 'אחוזת דאונטון' ולפני זה צפיתי ב'פארגו'. זו סדרה מעולה".

עכשיו, כשאת גרה בניו יורק, את מתגעגעת לפעמים ללוס אנג'לס?

"לא, אני לא אוהבת את לוס אנג'לס. נולדתי וגדלתי שם אז אני מרגישה שמותר לי להגיד את זה. אני אוהבת את ניו יורק, הכל ממש ליד הבית. אתה אף פעם לא לבד, ובכל זאת אתה יכול להיות לגמרי לבד אם תרצה, גם כשאתה מוקף אנשים. אחד הדברים הכיפיים בהשתתפות בהצגה הזאת הוא שאני תקועה כאן לשישה חודשים ואף אחד לא יכול להכריח אותי ללכת".

מזהים אותך הרבה ברחובות ניו יורק?

"לפעמים כשאנשים מסתכלים עליי ברכבת התחתית, אני קצת שוכחת שהפנים שלי מוכרות וחושבת: 'למה האיש הזה מסתכל עליי?'. כבר קרה לי שאיזה בחור הסתכל עליי וחשבתי 'וואו, איזה קריפ', ונעצתי בו מבט עוין. ואז, ממש לפני שהוא ירד מהרכבת, הוא ניגש אליי ואמר 'אני מעריץ ענק שלך'. ואני נעצתי בו מבטי שנאה כל הדרך! הרגשתי ממש רע עם עצמי".

"מד מן" HOT Plus, שני (6.4) 22:00